שארוואר
| |||
 | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | מערב טרנסדנוביה | ||
| מחוז |
 ואש | ||
| נפה | נפת שארוואר | ||
| שטח | 64.64 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 15,003 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 47°15′14″N 16°56′07″E / 47.253888888889°N 16.935277777778°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| https://www.sarvarvaros.hu/ | |||
  | |||
שארוואר (בהונגרית: Sárvár) היא עיר במחוז ואש שבמערב הונגריה. אחת מערי התיירות הגדולות בהונגריה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון שלמה שפיצר סבור שיהודים חיו בשארוואר עוד בתקופת השלטון הרומי, אך אין לכך סימוכין ודאיים.[1] ההוכחה הראשונה לקיום יהודים במקום היא מסמך משנת 1656 ובו הסכם להחכרת מכס העיר לשלושה יהודים. כנראה שהיהודים הראשונים שהתיישבו בשארוואר היו משפחות יהודיות שגורשו מהעיר שופרון בשנת 1526.
הקהילה היהודית החלה להתארגן בשנת 1805, אז הוקמו חברה קדישא, אגודות שונות, חברת נר תמיד ומלביש ערומים וכן מונה רב לקהילה כבר בסוף המאה ה-18. בשנת 1882 התפלגה קהילת שארוואר לאורתודוקסים ולנאולוגים. הקהילה הנאולוגית הקימה חברה קדישא ובית ספר משלה שנסגר בשנת 1923 בגלל חוסר תמיכה ממשלתית ואילו הקהילה האורתודוקסית הקימה בית כנסת ומינתה לעצמה רב. אחד מרבניה הרבים של העיר לאורך השנים היה הרב ישראל מרדכי אפרים בעל הספר "זיכרון אפרים" על התורה. בשנת 1922 בנו גם הקהילה הנאולוגית בית כנסת חדש.[2]
רוב היהודים היו סוחרים, ומיעוטם בעלי מלאכה, חקלאים ובעלי מקצועות חופשיים. בנוסף היו בעיר כמה מפעלי תעשייה בבעלות יהודים, כמו בית חרושת לעיבוד סוכר, שהעסיק כאלף פועלים, מחלבה גדולה ובית חרושת ללבני בניין.
בשנת 1930 ישבו בשארוואר 790 יהודים.
הציונות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1915 נוסדה ליד הקהילה האורתודוקסית בעיר "חברת בחורים" הציונית. אליו התווסף בשנת 1932 סניף של ההסתדרות הציונית, בשנת 1933 נוסדה גם "אגודת הרצל" ובשנת 1934 הוקם סניף של המזרחי. קהילת שארוואר בשונה מקהילות אורתודוקסיות אחרות בהונגריה, לא התנגדה לפעילות הציונית בעיר וצעירים רבים אף נשלחו להכשרות לפני עלייתם לארץ ישראל.
האנטישמיות ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים בין התושבים הלא יהודים לאלו היהודים בעיר היו רעועים ובשנת 1840 היעלמות של צעירה נוצרייה סמוך ליום כיפור שימשה עילה לעלילת דם נגד יהודי העיר ולפוגרום שהחל בעקבותיו. הפוגרום נעצר ללא אבדות בנפש בזכות בעל האדמות המקומי.
במהלך מלחמת העולם הראשונה שירתו 26 מבני הקהילה בצבא האוסטרו-הונגרי.
בעת הטרור לבן בסביבות שנת 1920 היו התפרצויות אנטישמיות אלימות, יהודים הותקפו וחנויות נשדדו. רבים מבני הקהילה נמלטו מבתיהם וכשחזרו לאחר כמה חודשים מצאו את בתיהם שדודים. מעדויות בני אותה תקופה סופר כי במסגרת אירועי האנטישמיות נרצחו זוג זקנים ולמרות שזהות הרוצחים הייתה ידועה לא ננקטו צעדים נגדם.
ב-7 במאי 1944 הוכנסו יהודי העיר לגטו שנתחם סביב אזור בית הכנסת, בניין הקהילה ודירת הרב. בתוך הגטו הוקמה מועצה יהודית חדשה והחיים בגטו התנהלו על פיה. נציג הקהילה קיבל היתר לצאת מהגטו לטובת הצטיידות ורכישת מזון. היהודים יכלו גם לקבל בגדים וחבילות מחוץ לעיר אולם לא הותרה הקמת מרפאה בגטו וחולים אושפזו בחדר החולים של המחנה לעבודות כפייה שהיה קיים בקרבת מקום.
ב-13 ביוני נלקחו הגברים לעבודות כפייה במחנה קוסג וכעבור יומיים הפקיעו השלטונות הגרמניים כמה מהבניינים שאכלסו את היהודים בגטו. מקצת יושבי הגטו הועברו למחנה עבודה שבבית חרושת לסוכר בעיר. את שני המקומות יחד אכלסו בתנאי צפיפות קשים כחמשת אלפים יהודים שכללו גם את יהודי הסביבה ונשלטו בידי שוטרים הונגרים.
ב-29 ביוני הועלו יהודי שארוואר והסביבה, כ-875 נפשות, לקרונות משא והובלו למחנה השמדה באושוויץ.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו לשארוואר כמאה וחמישים יהודים וחידשו את חיי הקהילה. הם בחרו רב והקימו אנדרטה לזכר הנספים בשואה. איבת התושבים גרמה לרוב היהודים לעזוב את העיר ורובם עלו לישראל עד שבשנת 1959 הוכרזה הקהילה כמבוטלת. בשנות השבעים של המאה ה-20 נותרה בשארוואר משפחה יהודית אחת.
ילידי המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הברון טאמאש נאדאשדי
- גזה גארדוני, שמו בלידה גזה ציגלר (בהונגרית: Gárdonyi Géza, במקור Ziegler Géza, 3 באוגוסט 1863 בגארדוני-אגארדפוסטה - 30 באוקטובר 1922 באגר) היה סופר, משורר, מחזאי ועיתונאי הונגרי,
- לודוויג השלישי, מלך בוואריה
- לַאסְלוֹ קַאבּוֹש (בהונגרית: Kabos László, נולד בשם קְרַאוּס; שַארווַאר, הונגריה, 28 בספטמבר 1923 - בודפשט, 26 בספטמבר 2004) היה שחקן וקומיקאי יהודי-הונגרי עטור פרסים כגון פרס האמן המעוטר (1983).
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאין, רומניה
זונטגברג (אנ'), אוסטריה
שטיינהיים אן דר מור (אנ'), גרמניה
אוהרסקה הראדישצה (אנ'), צ'כיה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פנקס הקהילות הונגריה, יוסף שוויצר, עמוד 522
- שארוואר, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 408. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
- אלכסנדרה לוזה, שארוואר, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 369–370), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שארוואר- קהילת שארוואר, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- "שארוואר", באתר JewishGen (באנגלית)
- שרוור (Sárvár), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
סארבר (הונגריה), דף שער בספרייה הלאומית
