שאלת חלום

שאלת חלום היא פעולה, מאגית לרוב, הנעשית לפני השינה על מנת לקבל בחלום מענה לשאלות בהלכה, בקבלה, או אף בצרכים אישיים.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור הראשון לשאלת חלום נמצא בספר שמואל: ”וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה', גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם” (שמואל א', כ"ח ו). ופירש הרד"ק: בחלומות - באנשים שעושים שאלת חלום. הרלב"ג הרציונליסט מבית מדרשו של הרמב"ם מפרש שאין הכוונה לפעולה מאגית, אלא ל"בעלי החלומות הצודקים, כשהיו משימים רעיוניהם בהקיץ על זאת השאלה כדי שתבא להם ההודעה בחלום".

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד ב') מסופר על רב, שעלה לבית הקברות ועשה מה שעשה כדי לקבל מענה לשאלה שהעסיקה אותו. אחד הפרושים שנותן הערוך למקרה זה הוא שרב עשה שאלת חלום.

לעומת זאת, מובא סיפור על רבי מאיר, שפסק כהלכה בדיני ממונות. הראו לו בחלום שהוא טועה - "אני להרוס ואתה לבנות". אף על פי כן, רבי מאיר לא הקשיב לחלום, ”אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.” (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ב, עמוד א')

בספרות הגאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות הגאונים כבר מופיע גם פירוט כיצד לעשות שאלת חלום, ובתשובה לשאלה בנושא כתב רב האי גאון:

היו כמה זקנים וחסידים אצלינו יודעים אותם ומתענים כמה ימים, לא אוכלים בשר ולא שותים יין ושוכבים במקום טהרה, ומתפללים וקוראים פסוקים ידועים ואותיות במספר, ולנים ורואים חלומות נפלאים כמו נבואה. ויש מהם שהיו בימינו וידענו אותם, היה לכל אחד צורה ידועה (=שהייתה מתגלה אליו), לזה זקן ולזה בחור, ותראה לו ויגיד לו ויקרא לו פסוקים שיש בהם אותו עניין שישאל עליו.

— קובץ טעם זקנים עמ' נד-נו, פירוש לספר יצירה לרבי יצחק מברצלונא עמ' קד

תקופת הראשונים והאחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לספר שמות (פרק יד פסוק יט), כתב בשם ספר רזיאל, שהרוצה לעשות שאלת חלום עליו לקרוא בתחילת הלילה את הפסוק ”וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים” (יחזקאל א, א), שיש בו שבעים ושתים אותיות, כנגד שם ע"ב. רבנו בחיי (דברים פרק כט פסוק כח) כותב שיש לומר פסוק אחר, "הַנִּסְתָּרֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", ש"מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת חלום בצירוף אותיות, והם שלושה שמות, כל שם ושם של שלש אותיות וכולן הן תשע...".

רבי משה מבוטריל בפירושו לספר יצירה כותב, שלפני שעושה האדם שאלת חלום עליו לצום יום אחד, יטבול במקוה, ישמור את כל בגדיו וסדיניו בנקיות וינקה את ביתו מכל לכלוך ומכל ריח רע, ולא יחשוב על דבר מלבד שאלתו, ויאמר פסוקים ושמות מסוימים המפורטים בדבריו, הכוללים גם השבעות למלאכים ספציפיים.

בספר המשיב, המרכז פרקטיקות מאגיות שונות מתקופת גירוש ספרד, מתוארות שתי דרכים לגילוי: בהקיץ ובחלום. מתוך קטע אחד בספר המשיב נראה שכאשר הגילויים הם מפי הגבורה, הרי שלחסידים הקדמונים (וכך יהיה גם לעתיד לבוא) היה האלוהים נגלה עליהם בגוף רוחני מלובש ומוגשם בחומר, בגופו של אליהו הנביא עמו היו הקדמונים מדברים. לעומת הקדמונים, בזמן הזה הגילויים הם רק בחלום בלי דבור וקול. עם זאת, בקטע אחר של הספר נראה שגם בזמן הזה תיתכן אפשרות של גילוי בצורת אדם בהקיץ. לעומת גילויי האלוהות, הגילויים של שאר המלאכים הם לרוב בחלום, על ידי שאלת חלום.

אצל מקובלי ספרד נעשה שימוש בשאלות חלום בעיקר כדי לברר שאלות שונות בתורת הקבלה, כפי שנראה מכתבים שונים של רבי אברהם בן אליעזר הלוי^[1]. שימוש בשאלת חלום נמצא גם בכתבי רבי יהודה בן משה אלבוטיני ממגורשי פורטוגל בספרו "סולם העלייה", וכך גם בספרי מקובלים אחרים מהדור שאחר הגירוש. ב 1879 פרסם הרב אברהם שלום חי חמוי את הספר "לדרש אלהים". בספר זה מתוארות ההכנות לשאלת חלום ומרשמים רבים שראו לראשונה אור בדפוס.

שאלות חלום ופסקי הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות ההלכה קיימים דיונים נרחבים סביב השאלה אם ניתן לפסוק הלכה על פי חלום, בעקבות הסייג ההלכתי הקובע שפסקי ההלכה צריכים להיפסק על ידי משא ומתן שכלתני ולא על ידי גילויים שמימיים, שהתורה לא בשמים היא. רבי יעקב הלוי ממרויש שאל שאלות הלכתיות רבות באמצעות שאלת חלום, והם רוכזו בספר שו"ת מן השמים, שהפוסקים דנו בהתאם לכך במעמדו ההלכתי.

במקרים רבים ביקשו השואלים בחלומותיהם לברר עתידות, והם נרמזו באמצעות פסוקים שונים בהתאם. אך כאשר היו שואלים על קץ הגאולה, לא היו מקבלים תשובה. אף רבי יעקב ממרויש "על קץ הגאולה שאל כמו כן, אך לא מצא התשובה כתובה לפניו" (שו"ת מן השמים סימן עב).