שאול ביבי
 | |
| לידה |
10 באוגוסט 1965 (בן 58)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
חדשות, העיר, מעריב הבוקר |
  | |
שאול שזי ביבי (נולד ב-10 באוגוסט 1965) הוא עיתונאי ישראלי לשעבר. בנוסף לפעילותו בעיתונות הכתובה, הגיש תוכניות שונות בערוץ בריזה[1], ובערוץ 10 ולקח חלק במגוון פאנלים בתוכניות טלוויזיה שונות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביבי נולד ופועל רוב שנותיו בשכונת התקווה בתל אביב. סוגיות של מתחים תרבותיים וחברתיים עלו תדירות בכתיבתו. לאחר סיום בית הספר התיכון למד אמנות בבית הספר מימד. בגיל 22 התגורר בלונדון ובאירופה כשנה וחצי. לאחר שובו לארץ בשלהי שנות השמונים עבד כקצב וכצייר בשכונת התקווה. ב-1991 במהלך מלחמת המפרץ מחה במכתב לעיתון "הפטיש" על התדמית השלילית לטענתו של אנשי שכונתו פגועי טילי הסקאד בתקשורת. המכתב היווה את פריצת הדרך שלו לעולם העיתונות - עורך "הפטיש" הציע לו לנסות לכתוב בעיתון "חדשות". ביבי התקבל לעיתון על ידי דורון צברי. בעיתון חדשות עבד בעיקר במוסף היומי ובמוספים השבועיים. כתיבתו הייתה חברתית ועסקה בין השאר בסקירה של מחוסרי בית, מכורים לסמים, נשים במעגל הזנות, עבריינים ואנשי הפריפריה החברתית והכלכלית.
לאחר סגירת "חדשות" (ולקיחת חלק פעיל במחאה כנגד הסגירה) עבד במקומון "העיר", בעיתון אנשים וברייטינג. ביבי נודע בין היתר בשל התבטאויות מעוררות מחלוקת שלו. במהלך דיון על קיפוח המזרחים בתוכנית "המעגל הקטן" אמר "בא לי לצאת לרחוב ולקרוא מוות לאשכנזים!". במקרה אחר, כותרת כתבה שלו על הזמרת עפרה חזה, "האמת? סתם זמרת", בעוד שזו שכבה על ערש דווי, ספגה קיתונות של רותחין ודודו טופז הקדיש לנושא את מונולוג הפתיחה של תוכניתו דאז "הראשון בבידור", כשהוא מותח ביקורת חריפה על ביבי[2].
ביבי, אשר היה בין היתר עורך מדור הספורט של המקומון "העיר"[3], הוא אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל בני יהודה[4], שיחק בקבוצת הנוער שלה ואף השתתף בכתיבת תסריט לסרט עלילתי על אוהדי הקבוצה ויחסי משפחה בשכונת התקווה, "קולולוש", ששודר בערוץ הסרטים של "HOT" ב-2006[5].
מאמצע שנות התשעים היה פעיל בסצנת המועדונים ובתחילת שנות האלפיים ערך את מגזין המוזיקה האלקטרונית Dj העיר.
בשנת 2002 היה שותף לכתיבת התסריט של הסדרה "המשאית", שביים ערן ריקליס, וששודרה בשידורי זכיינית ערוץ 2, "טלעד"[6].
באוגוסט 2007 החל לשמש כעורך המשנה של החינמון "ישראל פוסט" (שיצא לאור תחילה בשם "מטרו ישראל"[7]. הוא שימש בתפקיד עד 2015 שבמקביל לימד תקשורת במכללה האקדמית ספיר.
ב-2016 יצר את הסרט התיעודי "צבעים של שנאה" שעוסק בגזענות בכדורגל, ושודר בערוץ הראשון במסגרת הסיפור האמיתי.
ביבי כותב גם תחת שם העט "שולי אביב"[8].
תוכניות טלוויזיה שהגיש[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שובו של הפנתר השחור עיתון תל אביב, 4 במאי 2001
- רענן שקד, האיש עם הג'וב הכי טוב בארץ, באתר ynet, 4 בספטמבר 2002 - ביקורת (חריפה) על תוכנית "דו"ח אינטימי" בהגשת ביבי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עכבר העיר, נפרדים מ"בריזה", באתר הארץ, 9 בדצמבר 2003
- ^ ניר קיפניס, הכל אישי, באתר גלובס, 22 בפברואר 2000
- ^ אסף ברגרפרוינד, עיתון העיר חויב לפצות את לוני הרציקוביץ, באתר הארץ, 3 במאי 2002
- ^ איתן בקרמן, תחת שערי שמים: ימי הגביע של משפחה בכתום, באתר הארץ, 31 במאי 2017
- ^ אורי קליין, סרט - "קולולוש" * במאי: נתי אדלר, הוט סרטים, שבת, 21:30, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2006
- ^ אביבה קרול, טלעד מעלה את "המשאית", באתר גלובס, 26 בפברואר 2002
- ^ אסף כרמל, עוד עיתון חינם יצא לאור: "מטרו ישראל", באתר הארץ, 5 באוגוסט 2007
- ^ מאמרי שולי אביב, באתר "הארץ"
- ^ שגיא גרין, איפה היה עד עכשיו?, באתר הארץ, 2 בפברואר 2002
.