רוצח בשגגה
בהלכה היהודית רוצח בשגגה הוא כינוי לאדם שהרג אדם אחר בשגגה, ללא שהתכוון לכך. בלשון הכתוב, רוצח בשגגה הוא איש "אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם"[1].
בתורה נכתב שעונשו של הרוצח בשוגג הוא 'גלות' - לגלות ולחיות בעיר המקלט עד למות הכהן הגדול. אם רוצח בשוגג יצא מעיר המקלט, מותר לגואל הדם לרוצחו, והוא לא יענש על כך.
דיני רוצח בשוגג[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי מצוות מתרי"ג המצוות הנוגעות לדיני רוצח בשגגה נזכרו בתורה:
גלות לעיר מקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "גלות" לעונש הרוצח בשגגה אינו מוזכר כלל בתנ"ך, ומופיע לראשונה בספרות התנאים.
דיני רוצח בשגגה מובאים בפרשת מסעי[2] ובפרשת שופטים[3]. במקרא נקבע כי רוצח בשגגה, כמו כל רוצח, ינוס אל אחת מערי המקלט ושם ידונו את מקרה הרצח בגינו נמלט. אם אכן מדובר ברצח בשגגה, לא ייענש הרוצח במיתה כעונש רוצח בזדון, ויישאר בגלות בעיר המקלט עד למות הכהן הגדול[4].
ע"פ המשנה, אם הרוצח הרג כהן גדול או שהרוצח היה בעצמו הכהן הגדול במקרה כזה איננו יוצא מעיר המקלט לעולם.
"נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג, אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות. ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו."
— משנה מסכת מכות, ב, ז.
הגלות לעיר המקלט מהווה עונש לרוצח בשוגג על שקיצר ימיו של אדם, ומגנה עליו מפני נקמת דם על ידי גואל הדם. אך אם הנוקם פגש ברוצח השוגג טרם הגעתו אל עיר המקלט והרגו, לא ידונו אותו למיתה[5]. לעומת זאת אם גואל הדם הרג את הרוצח לאחר שהגיע לעיר המקלט, אזי גואל אדם עצמו נידון כרוצח.
מצוות הגליית רוצח בשגגה לעיר מקלט, נמנתה כאחת מתרי"ג המצוות בספר החינוך,[6] ובספר המצוות לרמב"ם[7].
איסור לקיחת כופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסור לקיחת כופר מרוצח בשגגה כתחליף להגלייתו[8].
אילו רוצחים גולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד מבואר, על פי דרשות מפסוקי התורה, כי לא כל רוצח בשגגה יגלה לעיר מקלט, וישנם כמה מקרים שאין בהם חיוב גלות:
שוגג קרוב לאונס: נפסק להלכה[9] כי מי שמוגדר כשוגג קרוב לאונס – כלומר: שהמקרה כמעט ולא היה נתון לשליטתו - לא יגלה לעיר מקלט, ואין גואל הדם יכול להורגו.
שוגג קרוב למזיד: מי שהיה שוגג קרוב למזיד כלומר שהיה יכול למנוע את מקרה הרצח (גרימת מוות ברשלנות) – חטאו חמור מכדי לכפר עליו באמצעות גלות. לכן, הוא איננו גולה, אך גם אינו נהרג בבית דין מפני שלא רצח במזיד. דינו נשאר בידי שמים, אך גואל הדם יכול להורגו.
דרך עליה: כאשר פעולת הרצח הייתה פעולת עלייה אף שההריגה הייתה במצב של ירידה פטור הרוצח. לדוגמה, אדם המושך בחבל להעלות חבית ונשמט החבל מידו. בגמרא[10] נלמד טעם הפטור מן הפסוק "ויפל עליו וימות" עד שיפול דרך נפילה. הרמב"ם נתן טעם לדבר שאין דבר זה מצוי ונחשב כקרוב לאונס.
שונא: אם לרוצח היה סכסוך עם הנרצח אינו גולה, שכן נכתב בתורה והוא לא שונא לו מתמול שלשום. ישנם האומרים שפטור רק כאשר ייתכן שהרגו בפשיעה אך ברור שבשוגג הרגו גולה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן שמש, "שוגג קרוב למזיד": לבירור יצירתו של המושג בתורת האמוראים. שנתון המשפט העברי כ (תשנז) 399–428.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" באתר "בעקבות הפשט האבוד"
- מאמרים בנושא רוצח בשגגה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר דברים, פרק י"ט, פסוק ד'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוקים י"א–ל"ד
- ^ ספר דברים, פרק י"ט, פסוקים א'–י'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק כ"ה
- ^ ספר דברים, פרק י"ט, פסוק ו'
- ^ מצווה תי
- ^ מצות עשה רכה
- ^ מצווה תיג לפי ספר החינוך, לאו רצו לפי ספר המצוות לרמב"ם
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ז', עמוד ב'