רב חלקיה בר טובי
רב חלקיה בר טובי היה אמורא בבלי בדור השני (המאה ה-3). מאמריו בתלמוד הבבלי מועטים, רובם ככולם בענייני הלכה. הוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי.[1] שימש כדיין לצד רב הונא וחייא בר רב.[2]
כנראה היה מתלמידי רב, שכן הוא נמצא בחברת תלמידיו.[3]
לא ידוע דבר על מקומו ומשפחתו, אם כי יש המשערים שרב מניומי בר חלקיה היה בנו.[4]
מסופר שהיה עובד אדמה, והייתה לו שיטה מיוחדת להפיק תבואה משובחת: היה זורע בכל שנה רק מחצית מחלקתו, ואת המחצית השנייה היה חורש.[5]
ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התלמוד אוסר לשתות מים ששהו בלי כיסוי ללא השגחה, מחשש שמא בא נחש והטיל בהם את ארסו. רב חלקיה בר טובי פסק שאם אדם ישן ליד מים מגולים אין חשש גילוי, מאחר ש"אימת ישן עליהם" (=הנחשים מפחדים גם מאנשים ישנים). התלמוד הבבלי קובע שאין הלכה כדבריו.[6]
- מסופר עליו שישב עם חכמים נוספים (רב מניומי בר חלקיה ורב הונא בר חייא) וסיפרו על מעשי צדקתם של אנשי "כפר סכניא של מצרים". לאחר מכן תהו מדוע אם כן חרב מקום זה, והשיבו שהם לא התאבלו על חורבן ירושלים.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רב חלקיה בר טובי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 455, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ג', הלכה ג'.
- ^ ירושלמי, שם.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ט, עמוד ב' מסופר שהוא ישב עם רב הונא וחייא בר רב ושלושתם פסקו פסק בשם רב, ומכאן הוכיחו בעל "יחוסי תנאים ואמוראים" ו"תולדות תנאים ואמוראים" בערכו שהיה תלמיד רב. אולם במקבילה בירושלמי הנ"ל נאמר שהם פסקו כך לאחר שחייא בר רב אמר לחבריו לדין את פסקו של אביו רב, ואם כן הראיה אינה מוחלטת. ראו גם להלן בקשר למסופר עליו במסכת גיטין.
- ^ כך באנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים בעריכת מרדכי מרגליות, בערכיהם, על פי המסופר בתלמוד במסכת גיטין שישב יחד עמו. ברם, מסדר אזכורם של החכמים שם, כאשר רב מניומי בר חלקיה קודם לרב חלקיה בר טובי, משמע שלא היה בנו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ה, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א'. בספר יוחסין השלם, מאמר שני, בערכו, מביא את המעשה בגרסה: "הוו יתבי קמיה דרב" (=היו יושבים לפני רב), ולפי גרסתו מוכח שהיה תלמיד רב.