רבי אבא בר פפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי אבא או רבי בא בר פַּפַּי (נפטר בשנת 375) היה אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי, חי ופעל במאה ה-4.

רבותיו וחבריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אבא בר פפי מוזכר רק בתלמוד הירושלמי ובמדרשים הנובעים ממנו, והם המקור לידיעות אודותיו.

בענייני אגדה היה תלמידו של רבי לוי ועמיתו של רבי יהושע דסכנין. מימרות רבות משל רבי לוי מובאות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים הנובעים ממנו בשם שניהם. הוא גם מסר דברי הלכה בשם רבי חמא בר חנינא[1], רבו של רבי לוי.

למד עם רבי יודן ורבי מנא מפי רבי יוסי בר זבידא[2]. והיה גם חברם של רבי אבא מרי[3] ורבי יצחק בר נחמן[4].

מובאים בשמו מאמרי הלכה ואגדה במקומו במקומות שונים בתלמוד הירושלמי.

זיהויים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המשערים שהוא רבי אבא הכהן בר פפא, שנהג להימנע מללכת בדרך על יד קבוצות גדולות של בני אדם בדרך כדי לא להטריחם לקום מפניו, ורבי יוסי בר זבידא אמר לו שעדיף לו לעבור בפניהם ולא ללכת בדרך אחרת כדי להביא אותם ביראת שמים בקימתם מפניו. הרב הימן מונה את רבי אבא הכהן בר פפא כאמורא בפני עצמו[א].

הרב אהרן הימן דוחה את האפשרות שהיה בנו של רב פפי, כי רבי אבא פעל בתקופת פריחה של ישיבות ארץ ישראל, ואילו בימי רב פפי כבר חרבו ישיבות ארץ ישראל, והמרכז התורני כולו עבר לבבל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא ייתכן שמדובר ברבי אבא בר פפא בן הדור השלישי כיוון שרבי יוסי בר זבידא חי בדור החמישי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]