רבה בר ירמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבה בר ירמיה (נכתב לעיתים בשיבוש: רבא. בירושלמי: רבי אבא בר ירמיה) היה אמורא בבלי בדור השני (המאה ה-3), תלמידו של שמואל. מאמריו בתלמוד הבבלי מועטים, והובא מספר פעמים גם בתלמוד הירושלמי. רוב מאמריו נמסרו על ידי רבי זירא, שהיה מהחכמים שהעבירו מאמרים רבים מבבל לארץ ישראל. שכיח הצירוף: "אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל", כלומר, האחד בשם השני בשם השלישי[1]. גם רבי אבא מסר בשמו.

התגורר בסורא. רבי זירא שמע ממנו שם דברים בשם רב, ולאחר מכן התברר שרבה בר ירמיה לא שמעם ישירות מרב אלא מרב חמא בר גוריא[2] ייתכן, מכל מקום, שהיה חי עוד בחיי רב.

לפי דעה אחת היה בנו של רב ירמיה בר אבא[3].

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין להיכנס לבית הקברות לשם עשיית צרכים[4].
  • אישה שקיבלה גט ויש ספק בכשרותו - בעלה עדיין חייב במזונותיה, מכיוון שהיא מנועה מחמתו להינשא לאחר[5].
  • אישה שנאנסה רשאית להינשא מיד ואינה צריכה להמתין שלושה חודשים על מנת לברר את אבהותו של עובר אפשרי[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]