קרל-גוסטב זאוברצווייג
 | |
| זאוברצווייג (מימין) סוקר מסדר של חיילי דיוויזיית אס אס הררית ה-13, בחברתו של חג' אמין אל-חוסייני. נובמבר 1943 | |
| לידה |
1 בספטמבר 1899 וישק, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| התאבד |
20 באוקטובר 1946 (בגיל 47) המבורג, גרמניה תחת שלטון בעלות הברית .svg){kind=small} |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית.svg){kind=small} רייכסווהר ורמאכט ואפן אס אס |
| תקופת הפעילות | 1917–1945 (כ־28 שנים) |
| דרגה |
 גנרל לוטננט  גרופנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית האס אס ה-13 מפקד קורפוס אס אס הררי התשיעי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
גרופנפיהרר קרל-גוסטב זאוברצווייג (בגרמנית: Karl-Gustav Sauberzweig; 1 בספטמבר 1899 – 20 באוקטובר 1946) היה מפקד בכיר בוואפן אס אס שפיקד על יחידות וואפן אס אס הרריות במלחמת העולם השנייה, היחידות שאוישו בעיקר על ידי מתנדבים מוסלמים נוצלו בעיקר למלחמה בפרטיזנים ביוגוסלביה, במהלך מבצעים אלו ביצעו היחידות פשעי מלחמה רבים, לאחר המלחמה העדיף זאוברצוויג להתאבד מאשר לעמוד לדין על מעשיו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאוברצווייג נולד ב-1 בספטמבר 1899 כבנו של רופא בעיר וישק שהשתייכה אז לקיסרות הגרמנית. כיום שם העיר וישוקה והיא נמצאת בתחומי פולין המודרנית. ב-28 בספטמבר 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית כצוער, והוצב ברגימנט הגרנדירים ה-12 (ברנדנבורג - הנסיך קרל מפרוסיה). הוא לחם בשורות הרגימנט במלחמת העולם הראשונה, נפצע, ופרט לשתי המחלקות של צלב הברזל קיבל גם את אות הפציעה בשחור. ב-17 במאי 1917 הועלה לדרגת פהנריך, וב-25 באוגוסט של אותה שנה הועלה לדרגת לויטננט.
עם סיום המלחמה ופירוקו של הצבא הקיסרי, עבר לשרת ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי ניהול ומטה. ב-15 בדצמבר 1924 נישא לאירנה גייס, אשר ילדה לו בן אחד, דיטר, אשר לימים נהיה פוליטיקאי. בקיץ 1925 הועלה לדרגת אובר-לויטננט, ובמרץ 1932 היה מעורב בתאונת מטוס שאילצה אותו לפרוש מהצבא לזמן מה. ב-1 באפריל 1933 הועלה לדרגת האופטמן, וב-1 ביולי של אותה שנה הועבר לשמש כמדריך טקטיקה בבית הספר לתותחנות. ב-1 באוקטובר 1934 עם הפיכתו של הרייכסווהר לוורמאכט, עבר להיות מורה בבית הספר הצבאי החדש בהאלה, ובסתיו 1936 מונה לראש אגף האפסנאות של הקורפוס ה-11, וב-1 באוקטובר של אותה שנה הועלה לדרגת מיור, וב-1 במרץ 1938 הועלה לדרגת אובר-לויטננט. ב-1 באפריל של אותה שנה הועבר למטה של הקורפוס ה-17.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה זאוברצווייג קצין מטה בקורפוס ה-17, והוא לחם עמו במהלך המערכה בפולין ב-1939. בסוף ספטמבר של אותה שנה הועבר למחלקת החינוך של המטה הכללי, ובאמצע דצמבר הוחזר לקורפוס ה-11. הוא לחם במסגרת המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, וב-1 ביוני 1940 נפצע דרומית-מזרחית לדנקירק. ב-1 ביוני 1941 מונה למפקד הרגימנט ה-466, והוביל את הרגימנט כחלק מהדיוויזיה ה-257 במבצע ברברוסה. ב-18 באוגוסט 1941 נפצע מגושי סלע שחדרו לעינו, ונאלץ לוותר על תפקידו כמפקד הרגימנט. הוא החלים באזור אוקטובר של אותה שנה, הוא מונה למפקד הרגימנט ה-306, אשר היה חלק מהדיוויזיה ה-211 ושימש ככוח כיבוש בברטאן שבצרפת.
באמצע ינואר 1942 התפטר מתפקידו והועבר למילואים. ב-1 בפברואר של אותה שנה הועלה לדרגת אוברסט. ב-1 במאי מונה למפקד רגימנט המילואים ה-131 בברנו. בסוף אוקטובר התפטר גם מתפקיד זה, והועבר למלא תפקידי מטה עבור הOKH. החל מ-1 בנובמבר הוא היה ראש מחלקת החינוך, וב-1 באוגוסט 1943 הועבר לוואפן אס אס, וקיבל דרגת אוברפיהרר. שבוע לאחר מכן קיבל את הפיקוד על דיוויזיית אס אס הררית ה-13 "הנדשאר", מידיו של הרברט פון אובוורצר הדיוויזיה הורכבה ברובה ממתנדבים בוסנים מוסלמים. הדיוויזיה התאמנה בצרפת, וזאוברצווייג נודע ביחסו האבהי והחם כלפי חייליו, ונהג לפנות אליהם בתואר "ילדים".
בימים 16-17 בספטמבר 1943, אחד מחיילי הדיוויזיה, כנראה סוכן קומוניסטי, יזם מרידה שבמהלכה נרצחו חמישה קצינים גרמנים. חיילים אחרים, נאמנים לגרמנים ומונהגים על ידי האימאם, דיכאו את המרד ובמהלך הדיכוי נהרגו שני מורדים. 14 מורדים נוספים נורו לאחר משפט. מרידה זו הדאיגה את זאוברצווייג מאוד, והוא פסל חיילים רבים מטעמי חוסר התאמה פוליטית, וכשמונה מאות מתוכם נשלחו לעבודה בגרמניה. 265 מתוכם סירבו לכך ונשלחו למחנה ריכוז שם מתו רבים מהם. ב-1 באוקטובר הועלה זאוברצווייג לדרגת בריגדפיהרר. באותו חודש נשלחה הדיוויזיה לגרמניה לצורך השלמת האימונים, וזאוברצווייג אירח במפקדתו את חג' אמין אל-חוסייני והיינריך הימלר, שהתרשמו מאוד מביצועי הדיוויזיה.
באמצע פברואר 1944 הועברה הדיוויזיה לבוסניה והרצגובינה. בנאום שנשא בפני אנשיו בהגיעם לגבול הבוסני סיפר: "הצלחתי לאחרונה לנסוע ברחבי כמעט כל בוסניה מה שראיתי זעזע אותי. השדות נחו מעובדים, הכפרים שרופים והרוסים... האומללות שולטת במחנות הפליטים". לנוכח הצלחתה של הדיוויזיה הוחלט להקים דיוויזיה נוספת על אותו עיקרון, וכך הוקמה דיוויזיית אס אס הררית ה-23 "קאמא". ב-21 ביוני 1944 נכללו שתי הדיוויזות במסגרת קורפוס אס אס הררי התשיעי, שזאוברצווייג מונה כמפקדו. בהתאם לכך, הוא הועלה לדרגת גרופנפיהרר. הקורפוס נכלל במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה ולחם בפרטיזנים בקרואטיה. בדצמבר של אותה שנה מאס הימלר בזאוברצווייג שאותו החשיב לאדם לא-יציב, ומינה את קרל פפר-וילדנברוך כמפקד הקורפוס במקומו.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1945 חזר לוורמאכט בדרגת גנרל לוטננט, ופיקד על כוחות במסגרת קבוצת ארמיות H. הוא נכנע לצבא הבריטי, וב-26 בספטמבר 1945 פרסם דו"ח על פעילותו שהפך לימים לאחד המסמכים החשובים בחקר תולדותיה של דיוויזיית האס אס הררית ה-13. הוא נעצר במחנה הריכוז נוינגמה בעיר המבורג, והתאבד בו ב-20 באוקטובר 1946 כאשר נודע לו כי עומדים להסגיר אותו ליוגוסלביה שם היה צפוי להישפט.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lepre, George, Himmler's Bosnian Division: The Waffen-SS Handschar Division 1943–1945, Schiffer Publishing, 1997.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל-גוסטב זאוברצווייג באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)