קרב שרקט (1918)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב שרקט
לוטננט גנרל ויליאם ראיין מרשל, מפקד המערכה במסופוטמיה
לוטננט גנרל ויליאם ראיין מרשל, מפקד המערכה במסופוטמיה
מערכה: הזירה המזרח-תיכונית/המערכה במסופוטמיה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים 23 באוקטובר 191830 באוקטובר 1918 (8 ימים)
קרב לפני קרב חאן בגדאדי
קרב אחרי כיבוש מוסול
מקום בין הזב הקטן לאל שירקט (אנ')
עילה הדיפת הטורקים ממסופוטמיה
תוצאה ניצחון בריטי וכניעת הטורקים
שינויים בטריטוריות כיבוש אל שיקרט
הצדדים הלוחמים

מדינות ההסכמה:
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית

מעצמות המרכז:
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית

מפקדים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ויליאם מרשל
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת אלכסנדר קוב

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית עלי איחסן סביס
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית איסמעיל האקי ביי (אנ')

כוחות

כ-30,000

כ-25,000

אבדות

כ-1,800 חללים ופצועים

כ-18,000 שבויים

גנרל אלכסנדר קוב במסופוטמיה (1917)

קרב שרקט התחולל לאורך גדות החידקל (בין נהר הזב הקטן והעיירה אל-שירקאט (אנ')) באוקטובר 1918 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל זמן קצר לפני סיום המלחמה והיה המאמץ הבריטי האחרון לסילוק הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים ובכיבוש אל-שירקאט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 התאפיינה המערכה במסופוטמיה בשורה של כישלונות מבצעיים של הצבא הבריטי כשבשיאם נכנעה הדיוויזיה השישית "פונה" לטורקים בסיומו של המצור על כות בזמן שלכוחות הבריטים עשרות אלפי נפגעים ממאמצי החילוץ של הנצורים.

לעומת זאת שנת 1917 סימלה מפנה במערכה וזאת בעקבות החלפת הפיקוד הבריטי וחיזוק משמעותי של הכוחות שהביאו לשורה של הצלחות. בין הצלחות אלו ניתן למנות את הכיבוש החוזר של כות, כיבוש בגדאד, כיבוש סמאראה וכיבוש רמאדי.

עם תחילת 1918 המשיכו הבריטים ללחוץ על הטורקים הנסוגים צפונה וזאת כדי להביא לנסיגתם המלאה משטחי מסופטמיה ולכניעתם. מאמץ זה בא לידי ביטוי, בשלב ראשון, בהתקדמות לאורך נהר הפרת וכיבוש חאן בגדאדי במרץ 1918. בהמשך התרכז המאמץ הבריטי בהתקדמות לאורך נהר החידקל כשהיעד המרכזי הייתה העיר מוסול בה היו מרוכזים מתקני הפקת נפט.

בשלב זה של המערכה החלו כבר שיחות בין המדינות היריבות לסיום המלחמה כך שמידע זה השפיע על תכנון הקרב ולוח הזמנים שלו.

הכוחות המעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד המערכה במסופוטמיה, לוטננט גנרל ויליאם ראיין מרשל, מינה את גנרל אלכסנדר קוב, להוביל את המשך המערכה מול הטורקים. הכוחות, בהיקף של כ-30,000 חיילים, שהוצבו תחת פיקודו של קוב כללו את:

הצבא העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול הכוחות הבריטים נערכה שארית הארמייה השישית בפיקודו של עלי איחסן סביס, כוח זה, שמנה כ-25,000 חיילים, כלל ארבע דיוויזיות (ה-2, ה-16, ה-14 וה-46).

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 באוקטובר 1918 יצא הכוח בריטי מבגדאד והתקדם צפונה למפגש של נהר החידקל ונהר הזב הקטן שם התבצרו הטורקים (מרחק של כ-250 ק"מ).

ב-25 באוקטובר, לאחר התקדמות מהירה, הגיע הכוח לצומת הנהרות אך הכוח הטורקי נסוג משם 50 ק"מ צפונה והתבצר בעיירה אל-שירקאט.

ב-29 באוקטובר הגיעו הבריטים לקווי ההגנה הטורקים. קוב שלח קדימה את דיוויזיית הרגלים ה-17 ואת בריגדת הפרשים ה-11 כדי לפרוץ את קווי ההגנה. תחת אש ארטילרית טורקית תקפו הפרשים הבריטים, בעזרת כידונים, את עמדות התותחים הטורקים וכבשו אותן.

ב-30 באוקטובר הבין מפקד הכוח הטורקי שכוחותיו בנחיתות מספרית ושהסיכוי גבוה שרבים מחייליו ייפגעו בקרב. לאור ההתקדמות בשיחות השלום וההתקרבות לחתימה על ההסכם החליט מפקד הטורקי להורות לחייליו להניח נשקם ולהיכנע.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפגעים
  • הצבא הבריטי: כ-1,800 פצועים וחללים.
  • הצבא העות'מאני: מספר מועט של פצועים וחללים וכ-18,000 שבויים.

ההשתלטות על מוסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך רצון לנצל את חלון ההזדמנויות עד הפסקת האש יצאה הדיוויזיה ההודית ה-18 צפונה לכוון מוסול. הבריטים הגיעו כ-20 ק"מ ממוסול כשהפסקת האש של מודרוס נכנסה לתוקף. על אף ההסכם נעו הבריגדות הרכובות וכבשו את מוסול ב-14 בנובמבר. לאחר מהלך זה דרש מפקד הכוח הטורקי במסופוטמיה מהבריטים לסגת ממוסול בחזרה לקו בו שהו עם כניסת הפסקת האש לתוקף. לאחר סירוב הבריטים לסגת נכלל מהלך זה בדיונים של הסכמי השלום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Perry, F.W. (1993). History of the Great War: Order of Battle of Divisions: Indian Army Divisions Pt. 5B. Ray Westlake Books. ISBN 1-871167-23-X
  • Moberly, F.J. (1923). Official History of the War: Mesopotamia Campaign, Imperial War Museum. ISBN 1-870423-30-5
  • Barker, A.J. (1967). The Neglected War: Mesopotamia 1914-18, Faber and Faber. ISBN 0-571-08020-0
  • Erickson, Edward J. Ordered to Die: A history of the Ottoman Army in the First World War. Westport, Connecticut: Greenwood Press, 2001. ISBN 0-31309-558-2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדיוויזיה הוקמה במסופוטמיה באוגוסט 1917 וכללה 3 בריגדות רגלים - ה-34, ה-51 וה-52
  2. ^ הדיוויזיה הוקמה במסופוטמיה בדצמבר 1917 וכללה 3 בריגדות רגלים - ה-53, ה-54 וה-55
  3. ^ הבריגדה הועברה בתחילת המלחמה לחזית המערבית ועברה באפריל 1916 למסופוטמיה
  4. ^ הבריגדה הוקמה במסופוטמיה בנובמבר 1917