קמיצה

קמיצה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת מנחות ו - ח
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"א

הקמיצה - נטילת מעט מהסולת (ולפעמים גם השמן) המונח בכלי השרת

בהלכה היהודית, קמיצה היא אחת מהעבודות בבית המקדש, הנעשות בקרבן מנחה. הקמיצה נחשבת לעבודה, ומהותה - נטילת אובייקט המוקטר על המזבח ממקומו הקודם (בדומה לקבלת הדם) ולכן עליה להעשות על ידי כהן.

אופן הקמיצה

אופן הקמיצה

הקמיצה נעשית על ידי כהן העובד במשמרת השבועית שבבית המקדש. הוא שולח את ידו הפתוחה לכיוון כלי השרת בו מונח הסולת המוקדשת למנחה (לעיתים גם שמן ולבונה), לחלק מהפרשים נוטל חלק מהמנחה בשלוש אצבעותיו האמצעיות על ידי סגירת האצבעות (שמותיהם: אצבע, אמה, וקמיצה אצבע הקראת על שם פעולה זו), ובשתי האצבעות הצדדיות הוא משתמש כדי להוציא מכף היד את חלקי הקמח שלא נתחבו בתוך שלוש האצבעות, שכן חלקים אלו פסולים להקרבה, ואסור שינטלו יחד עם הקמח שנקמץ. במשנה נזכרת הלכה זו במילים אלו: ”אמרו: הקומץ היתר והחסר פסול, ואיזהו היתר שקמצו מבורץ וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו” (משנה מנחות א ב). לדברי מפרשים אחרים (והרמב"ם בכללם) הקמיצה נעשית בחמש אצבעות.

במקרה שבמנחה מעורבים גם שמן ולבונה, עליו לקמוץ גם את השמן המעורב בקמח, אך לא את הלבונה. אם קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסול, מפני שבמקרה שעלה גרגיר מלח או לבונה בתוך הקומץ, נמצא חסר משיעור הקמח שצריך להיות בתוך הקמיצה, והרי זו כקמיצה חסרה שפסולה.

כלי הקמיצה

הקמיצה נעשית מתוך כלי שרת - לתוך כלי שרת. נחלקו חכמי התלמוד האם כלי השרת שקומצין ממנו, יכול להיות גם על הקרקע, או עליו להיות דווקא בידי כהן. לפי שיטת אבימי ותלמידו רב חסדא, על הכהן לאחוז את הכלי בידו בשעת הקמיצה, וגם הכלי שלתוכו מניחים את הקומץ, צריך להאחז ביד כהן.

לפי זה לפעולת הקמיצה נצרכים שלושה כהנים: הכהן הקומץ, הכהן האוחז את כלי השרת שבתוכו מונחת הקורבן מנחה וממנו נעשית הקמיצה, וכהן שלישי שאוחז בידו כלי שרת אחר - ריק - אשר לתוכו נעשית הקמיצה.

לעומת זאת, פוסק רב ששת, כי גם אם הכלי מונח על הקרקע, ניתן לקמוץ מתוכו. לדבריו, ישנה ראייה מפורשת להלכה זו: כאשר נטלו הכהנים את שתי כפות הלבונה משולחן הפנים, הם לא הגביהו את השולחן; ומכיוון שמהותן שתי העבודות שוות - נטילה מכלי לצורך הקטרה - מוכח כי הקמיצה כשרה גם אם נעשית מכלי שרת שנמצא על גבי הקרקע.

רבא, הסתפק באופן דומה לגבי פעולת ההנחה: האם יש להניח את הקומץ לתוך כלי האחוז ביד כהן ואינו מונח על גבי הקרקע, או שמא גם אם הכלי מונח על גבי הקרקע הוא כשר. השאלה היא האם יש ללמוד ממנחה, שהנחתה בכלי השרת כדי לקדש אותה בקדושת קרבן מנחה כשרה גם כאשר הכלי מונח על גבי הקרקע, או מקבלת דם השחיטה בכלי שרת האחוז בידי כהן כדי לזרקו על המזבח.

מסקנת רבא היא שהנחת הקומץ בכלי שרת אחר דומה יותר לדם, שכן שתי הפעולות נעשות כדי לקבל ולהקטיר על המזבח, ולכן על הכלי להיות ביד כהן.

פסולי קמיצה

במקרה שהקמיצה נעשתה באיסור על ידי זר - אדם שאינו כהן; - אדם שאחד מקרוביו מת באותו יום; טבול יום; מחוסר בגדים; מחוסר כיפורים; כהן שלא רחץ ידיו ורגליו לפני העבודה; ערל; טמא; כהן שיושב במקום לעמוד ככתוב בפסוק "לעמוד לשרת"; או כהן העומד על גבי כלים, על גבי בהמה או על רגלי חבירו - הקמיצה פסולה.

נחלקו חכמי המשנה, אם הקמיצה נעשתה בפסול, האם ניתן להחזיר את הקמח שנקמץ חזרה לכלי השרת, ובכך להכשיר את הכלי לקמיצה חוזרת באופן כשר. לפי רבי יהודה בן בתירה ניתן להחזיר את הקומץ לכלי שרת, אך חכמים חולקים עליו.

נחלקו חכמי המשנה והתלמוד בשיטת רבי יהודה בן בתירא, האם דבריו אמורים גם אם הקומץ הפסול כבר הונח בכלי שרת אחר - ובכך השלים למעשה את הקמיצה (אם כי באופן פסול), כלומר האם גם אז ניתן להחזיר את הקומץ לכלי השרת הראשון או לא. לפי שיטת רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום עם ההנחה הקמיצה נפסלה סופית ואין שום דרך להכשירה, אלא יש להביא מנחה אחרת בכלי שרת. לעומת זאת סבור רב, שגם באופן כזה הקמיצה לא נפסלה סופית, וניתן להחזירה לכלי השרת הראשון כדי לבצע שוב את הקמיצה באופן ראוי, שכן קמיצת פסולים אינה נחשבת לקמיצה כלל.

שיטת רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום

חכמי התלמוד התקשו בהבנת שיטת רבי יוסי בן יוסי בן יאסיין ורבי יהודה הנחתום: אם קמיצת הפסולים נחשבת לקמיצה, עליה להפסל לפני הנחת הסולת בכלי השרת; ואם קמיצת פסולים אינה נחשבת כקמיצה כלל, מדוע הנחתה בכלי שרת פוסלת את המנחה כך שלא ניתן להחזיר את הקומץ לכלי הראשון ולקמוץ שוב?

מכאן למדו חכמי התלמוד שני חידושים:

1. הקמיצה היא מעשה מתמשך, בן שני שלבים: האחד הוא נטילת הקומץ מכלי השרת הראשון, והשני הוא הנחת הקומץ בכלי השרת השני. כל עוד לא הושלמו שני שלבים אלו ניתן להחזיר את הקומץ לכלי השרת הראשון, ולקמוץ שוב, כראוי; אך אם הונח הקומץ בכלי השרת השני, נפסלה המנחה.
2. אין הנחת הקמיצה בכלי השרת מקדשת את הקומץ אלא אם הונח מדעת, על מנת שיתקדש בכך - שהרי הפסולים יכולים להשיב את הקומץ לכלי השרת הראשון, ואין הדבר נחשב להשלמת מעשה הקמיצה.