קידושין
| מקרא | דברים, כ"ב, י"ג; כ"ד, א' |
|---|---|
| משנה | סדר נשים, מסכת קידושין |
| משנה תורה | הלכות אישות, פרק א', הלכות א-ג'; פרקים ג'-י' |
| שולחן ערוך | אבן העזר, סימנים כ"ו-ס"ה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה רי"ג ספר החינוך, מצווה תקנ"ב |
  | |
קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושין) הם שלב הלכתי במיסוד הקשר בין איש לאישה לפי היהדות. מהות הקידושין היא מעשה שבאמצעותו מקדש האיש את האישה ומייחד אותה לו. לאחר הקידושין, האישה נחשבת לאשת איש ואינה יכולה להינשא לאחר, אף על פי שבני הזוג אינם מותרים זה לזו כזוג נשוי. השלב הבא, שהוא כניסת האישה לרשות בעלה, נקרא "נישואים".
מעשה הקידושין יכול להתקיים בפועל באחת מכמה דרכים: באמצעות מתן כסף או שווה כסף מהאיש המקדש לאישה המתקדשת; באמצעות כתיבת שטר שנאמר בו שהאיש מקדש את האישה, ונתינתו לאישה בידי האיש; באמצעות ביאה המכוונת ליצירת קידושין, אפשרות שנאסרה בפועל מפני הצורך בעדים וחוסר הצניעות הכרוך בכך. כיום נהוג ברוב המקומות לבחור באפשרות הראשונה ולהשתמש בטבעת נישואין כחפץ שווה כסף.
תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה שנועדה לאפשר לבני הזוג להתכונן לחייהם המשותפים. בתקופת המשנה והתלמוד, נהגו לחכות שנה בין הקידושין לנישואין. שני השלבים אוחדו בימי הביניים, עקב ריבוי מקרים שבהם נעלמו חתנים לאחר הקידושין והשאירו את נשותיהם עגונות וחסרות כל. מאז מתקיימים הקידושים והנישואים במקביל באמצעות כניסה תחת החופה, בטקס הידוע בשם "חופה וקידושין".
טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל השינויים הרבים שחלו בתהליך יצירת הנישואים לאורך הדורות, השתנתה משמעותם של כמה מונחי יסוד. להלן פירוט משמעותו של כל מונח על פי תקופה:
| הפגשת בן/בת הזוג | התחייבות להתחתן | קניין (כסף/שטר/ביאה) | כניסה לרשות | |
|---|---|---|---|---|
| המונח במקרא | אירוסין | לקיחה | ||
| המונח במשנה | שידוכין | קידושין (ולעיתים אירוסין) | נישואין | |
| המונח כיום | שידוכים | אירוסים | קידושין | נישואין |
המונח קידושין נגזר מלשון הקדש – כלומר שאסר אותה על כל העולם כהקדש[1].
דרכי קידושין[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה (מסכת קידושין, פרק א', משנה א') קיימות שלוש דרכים שונות לביצוע הקידושין: בכסף, בשטר, ובביאה. בקידושי קטנה או נערה, אביה הוא זה שמקבל את הנאת הקידושין.
קידושי כסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקידושי כסף, האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה[2]. דין קידושין בכסף, נלמד מגזירה שווה של קיחה קיחה מהפסוק ”כי יקח איש אישה”[3] והפסוק ”נתתי כסף השדה קח ממני”[4][5]. את יכולת הקניין בשווה פרוטה לומדים מיכולת הקניין הזו בעבד עברי[6].
הטעם מפני מה אי אפשר לקדש בפחות מפרוטה נתון במחלוקת ראשונים. לדעת רש"י, נתינה של פחות משווה פרוטה הוא גנאי לאישה ולפיכך אין האישה מתקדשת בו[7]. לדעת ר"ת, הטעם לכך הוא מפני שלומדים קידוש אישה בכסף, ופחות משווה פרוטה לא נקרא כסף[8].
נפסק להלכה שכמקדשים בשווה פרוטה צריך שהמחיר יוקץ, דהיינו שידעו את שוויו קודם לקידושין. אולם דין זה אינו נוהג ברוב החפצים בהם לכל אדם יש אומדן פשוט בשוויו אלא דווקא באבנים יקרות בהם לרוב בני האדם אין אומדן של מחירם[9].
לכן כיום נהוג לקדש באמצעות טבעת ללא תוספת אבן טובה מאחר שקשה לאמוד את שוויה.
לדעת בית שמאי (שלא נפסקו להלכה) המינימום ההכרחי לקידושין הוא דינר ולא פרוטה. לטעמם של בית שמאי קיימים כמה הסברים:
- אישה מקפידה על עצמה ולא מסכימה להתקדש בפחות מדינר. לשיטה זו, אמרו בית שמאי את דעתם רק במקרה בו האישה אינה רואה את השווי כגון על ידי שליח או בלילה, אולם אם האישה ראתה את שווי המטבע ובכל זאת התרצתה - האישה מקודשת[10].
- בכסף שעליו דיברה התורה אין שווי של פרוטה ולכן אפשר לקדש רק בדינר[10].
- לומדים בהיקש מאמה עברייה[11].
- מדאורייתא שווה פרוטה מקדש אבל גזירת חכמים שרק דינר יקדש כדי ש"לא יהו בנות ישראל כהפקר", כלומר שלא יקנו בדבר כל כך מועט[12].
דינים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קידושין במלווה - אם קידש במלווה, שהאישה הייתה חייבת לו כסף ומחל לה על הכסף אינה מקודשת. אולם בהנאת מלווה (כגון שנתן לה עוד זמן להחזיר את החוב) מקודשת, אך חכמים אסרו זאת מפני הערמת ריבית[13].
- קידושין במתנה על מנת להחזיר - מדאורייתא נחשבים קידושין משום שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. אולם אסור לקדש כך מדרבנן מפני שזה נראה כקידושין בחליפין ויבואו להחשיבם כקידושין[14].
- קידושין מדין "ערב" - אם האישה אומרת לאיש שייתן כסף לאדם שלישי ועל ידי כך היא תתקדש לו, האישה מקודשת מדין ערב שמשעבד את עצמו ללווה אף על פי שאינו מרוויח דבר[15].
- קידושין מדין "עבד כנעני" - אם אומר לאישה שייתן לה כסף והיא תתקדש על ידי כך לאדם שלישי, האישה מקודשת מדין עבד כנעני שנפדה על ידי אחרים. כמו שהעבד קונה את עצמו לחירות, אף שהוא עצמו לא שילם כלום על כך, כך גם האדם השלישי קונה את האישה אף שלא שילם על כך[15].
- קידושין לחצאין - אדם האומר "התקדשי לי לחציי" - האישה מקודשת כיוון שזה כאילו האיש אמר שאם ירצה יוכל לקדש אישה שנייה, דבר המותר לו מדאורייתא[16]. אולם אם האיש אמר "חצייך מקודשת לי" - אינה מקודשת כיוון שאישה אינה יכולה להינשא לשני גברים[15].
- אדם חשוב - אישה שנתנה כסף לאדם חשוב ואמרה שתתקדש בהנאה שקיבל את הממון ממנה, מקודשת, כיוון שיש לה הנאה בנתינת הכסף לאדם חשוב[15].
יעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנו דין מיוחד בקידושי קטנה, בו אביה מוכרה לאמה העברייה. לאחר מכירתה לאמה, רשאי האדון אליו נמכרה לייעוד אותה לבנו בתמורה לשאר הכסף שנשאר. אף על פי שאת הייעוד לא צריך לעשות בהסכמת האב, את הנישואין שלאחר הייעוד האדון צריך לעשות מדעת האב[17].
קידושי שטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקידושי שטר, האיש מביא לאישה שטר אירוסין בו כתוב "הרי את מקודשת לי" או כל לשון קידושין אחר, והאישה מקודשת. גוף השטר לא צריך להיות שווה פרוטה[18].
בכתיבת השטר צריך שיהא לשמה, כלומר לשם קידושין של האישה הזו[19] ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה האם צריך לכתוב את השטר מדעתה של האישה. להלכה נפסק שצריך לכתוב את השטר לדעתה של האישה[20]
קידושי ביאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקידושי ביאה, האיש מקיים יחסי אישות עם האישה. עם זאת, בגמרא מסופר כי האמורא רב הלקה אדם שקידש בביאה, משום הפריצות שבדבר[21]. הראשונים נחלקו בסיבת הפריצות. יש שהסבירו את טעם הדבר שאז צריך להעמיד עדים וזה דבר מגונה, ויש שהסבירו שאז זה דומה למקדש בלא לשדך קודם לכן, מה שנחשב כפריצות[22].
יש הטוענים כי שהייה בחדר ייחוד נחשבת לקידושי ביאה, בתנאי שיש עדים. העדים צריכים לראות את האיש והאישה נכנסים לבדם לחדר, להשגיח שאיש אינו יוצא ואינו בא, ולראות את האיש והאישה יוצאים מהחדר לאחר פרק זמן ממושך. לשיטה זאת אין צורך בקיום יחסי אישות בפועל.
קידושי חופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת קידושין, מובאת דעתו של רב הונא הסובר כי חופה גם כן קונה. רב הונא לומד זאת בקל וחומר מקידושי כסף[23]. להלכה נחלקו הראשונים האם חופה עושה קידושין; יש שכתבו שהיא אינה עושה[24] ויש שנסתפקו שמא היא כן עושה[25].
דעת החתן והכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הפיזי אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. האיש נדרש להבהיר את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה כך שכוונתו תהיה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. מבחינה הלכתית אין הבדל בלשון ההצהרה כל עוד היא ברורה, ואמירה כמו "התקדשי לי" תקפה. כיום נהוג לומר "הרי את מקודשת לי", ולפרט "בטבעת זו" ולהוסיף "כדת משה וישראל".
בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק ”כי יקח איש אשה”, שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה[18]. כמו גט, על השטר להכתב לשמה.
נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי רבא ורבינא, אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה[26], והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של רב פפא ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול[19], וכך נפסק להלכה[27].
המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קודם מתן תורה, כלל לא היה נהוג מעשה הקידושין, רק לאחר מתן תורה נתחדש דין זה.
קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"
פוסקי ההלכה נחלקו אם יש מצוות עשה מהתורה לקדש אישה. לשיטת הרמב"ם[28] יש בכך מצווה של ”כי יקח איש אשה”[29], ואילו הרא"ש[30] סובר שאין בכך מצוות עשה מהתורה אלא שהקידושים הם שלב בדרך לקיום מצוות פרייה ורבייה.
ברכת הקידושין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברכת אירוסין
בעת הקידושין, נהוג לברך ברכה על המצווה.
נוסח הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׁוּאוֹת (לָנוּ) עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ (עַמּוֹ) יִשְׂרָאֵל (עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין).
בתלמוד שם מובאות שתי דעות על סיום הברכה, דעה אחת כוללת את החתימה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל", ודעה אחרת שמסיימים את הברכה ללא חתימה. בהלכה, הברכה מובאת עם החתימה, והנוסח המקובל היום מוסיף "עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".
המברך[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הרמב"ם, האיש המקדש הוא המברך ואם מינה שליח השליח מברך[31]. אך המנהג האשכנזי הוא שאדם אחר מברך את הברכה[32].
עדי קידושין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אין דבר שבערווה פחות משניים
תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני עדים כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה.
כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור המכונה חדר ייחוד, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה).
קידושין באמצעות שליח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות שליח. האיש יכול למנות שליח לקדש, והאישה יכולה למנות שליח לקבל את הקידושין. (משנה קידושין, פרק ב משנה א). כך שתאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים.
השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים.
קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה. מקרה מפורסם שבו נערכו קידושין בצורה זו היה בין יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר, שאושרו כתקפים על ידי בית הדין הרבני בירושלים.
קידושין שאין מסורין לביאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קידושין שאין מסורין לביאה
ישנה מחלוקת אמוראים האם כשאדם מקדש אישה באופן שהקידושין אינם יכולים להתממש לכדי יחסי אישות כתוצאה מאיסור ערווה חלים הקידושין. אביי אומר שנחשבים קידושין ורבא אומר שהם אינם נחשבים קידושין.
למרות שבכל התלמוד מסור כי הלכה כרבא, במקרה הזה הלכה כאביי כחלק משש סוגיות יוצאות דופן המסומנות ב"יע"ל קג"ם" בהם הלכה כאביי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מסכת קידושין
- תפיסת קידושין
- חופה וקידושין
- ברכת אירוסין
- שטר אירוסין
- שטר תנאים
- האירוסין והנישואין בזמן המשנה והתלמוד
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קידושין ואירוסין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דפי עזר עיון והעשרה למסכת קידושין
- הערך "קידושין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות)
- מסכת קידושין בויקיטקסט
- קידושין ונישואין, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ד', משנה ז'. כיום ערכה הוא כערך 25 מיליגרם כסף טהור, בצמוד לערך הכסף היציג.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ה'.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק י"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד א'.
- ^ קידושין ב. תוספות בד"ה "בפרוטה ובשווה פרוטה".
- ^ קידושין ג: רש"י ד"ה "לא מקניא נפשה".
- ^ קידושין ג. תוספות בד"ה "ואשה בפחות משווה פרוטה לא מקניא".
- ^ קידושין ט. תוספות בד"ה "הלכתא שיראי לא צריכי שומא".
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"א, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"א, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ב, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ו', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ו', עמוד ב'. וקידושין ו: תוספות בד"ה "לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין".
- ^ 1 2 3 4 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ז', עמוד א'.
- ^ עד לחרם דרבנו גרשום. לאחר חרם דרבנו גרשום הדבר נאסר.
- ^ קידושין ה: תוספות בד"ה "אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן".
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט', עמוד א'.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט', עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה ד' ושולחן ערוך, אבן העזר, סימן ל"ב, סעיף א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ב, עמוד א'.
- ^ קידושין יב: תוספות בד"ה "משום פריצותא".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ה', עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף ב'. בסתם.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף ב'. בשם היש אומרים.
- ^ מדין היקש של "ויצאה והיתה"
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה ד'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק א', הלכה א'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"ג
- ^ רבנו אשר על הש"ס, מסכת כתובות, פרק א', סימן י"ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה כ"ג.
- ^ הרמ"א בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ל"ד, סעיף א'.
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות • בעילת מצווה • ברכת בתולים | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה • לידה בהלכה • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה • ביאה שלא כדרכה • ביאה דרך איברים | |
| טהרת המשפחה | דם בתולים • דם חימוד • נידה • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה • בדיקת עד | |
| צניעות | שמירת נגיעה • איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |