קורקינט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילדה על קורקינט
קורקינט מעץ המכונה צ'וקודו

קוֹרְקִינֵטעברית: גַּלְגִיליים[1]) הוא כלי תחבורה העשוי ממשטח צר, המקביל אל הקרקע, שני גלגלים וכידון היגוי המחובר לגלגל הקדמי.

המשתמש בכלי תחבורה זה עומד עליו ברגלו האחת, ודוחף אותו ברגלו השנייה, כשבידיו הוא מחזיק בכידון. בעבר נהגו ילדים ליצור קורקינטים לשימוש אישי. בשלהי המאה העשרים הפכו הקורקינטים למוצר תעשייתי, שלו דגמי מתכת יקרים. ישנם גם קורקינטים ממונעים, אשר פועלים על חשמל או דלק.

המילה קורקינט משמשת רק בעברית; מקורה הוא שינוי של המילה הצרפתית trottinette ("טרוטינט"). הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע תחת המילה קורקינט את המילה טפפית, והעיד כי בבית איתמר בן-אב"י חודשה המילה אוֹפַנִּית:

כלי הנסיעה־למשחק של ילדים, הנקרא בצרפתית טרוטינט, שובש בפי ילדינו ל"קורקינט". שִבוש זה כבר חדר ללשון עִתוני ילדים ואף לעולם התעשִיה... השם הצרפתי לקוח מהשורש trottiner שעניינו – הָלוֹךְ וְטָפוף.[2] לפי זה ראוי לקרוא לטרוטינט – טְפָפִית (על משקל עששית, צללית). בבית איתמר בן-אב"י שמעתי אומרים "אופנית".

פורסם בפינת הלשון של אבינרי בסיוון תש"ז, יוני (1947), מתוך "יד הלשון" עמוד 8, יזרעאל 1964

בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק בישראל מגביל את השימוש בקורקינט חשמלי לגיל 16 ומעלה בחבישת קסדה ולא יותר מרוכב אחד בנוסף על הכלי לעמוד בתנאים הבאים[3]:

קורקינט אינו צריך רישוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.