קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן

העמוד הראשון של הקונצ'רטו, בהוצאת ברייטקופף והרטל

הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1, במי מינור, אופ. 11 נכתב על ידי פרדריק שופן בשנת 1830, כאשר היה בן עשרים. הוא בוצע לראשונה ב-11 באוקטובר של אותה שנה בוורשה עם המלחין כסולן במהלך קונצרט פרידה, בטרם עזב את פולין מולדתו. היה זה הקונצ'רטו הראשון של שופן שיצא לאור, ולכן הוא קיבל את המספור "1", אף שלמעשה הוא נכתב מיד לאחר הבכורה של קונצ'רטו שנכתב קודם לכן, ופורסם מאוחר יותר כקונצ'רטו לפסנתר מס' 2.

כתיבת היצירה

הקונצ'רטו מוקדש לפרידריך קַלקברנר . בזמן שכתב את היצירה, שופן כתב לטיטוס וויצ'כובסקי , ואמר: "פה אתה ללא ספק מבחין בנטייה שלי לעשות רע בניגוד לרצוני. כשמשהו מזדחל באופן לא רצוני לראשי דרך העיניים, אני אוהב לטפח אותו, אף על פי שזה עשוי להיות לגמרי שגוי". המראה הזה כנראה היה זמרת הסופרן קונסטנסיה גלדקובסקה , מי שהייתה ה"אידיאל" מאחורי הפרק השני של קונצ'רטו מס' 2.

חוות הדעת על הקונצ'רטו חלוקות. חלק מהמבקרים טוענים שהתמיכה התזמורתית כפי שנכתבה יבשה ולא מעניינת, בעיקר ידועה ביקורתו של המבקר ג'יימס הונקר , שכתב בספר שופן: האיש והמוזיקה שלו, כי "אין זה שופן במיטבו". מצד שני, רבים אחרים מרגישים כי ליווי התזמורת נכתב על מנת שישתלב עם צליל הפסנתר, ושהפשטות שלו נעשתה כניגוד מכוון להרמוניה המורכבת. רוברט שומאן סקר את שני הקונצ'רטי של שופן בשנת 1836 בשביל הנויה צייטשריפט פיר מוזיק, וכתב: "שופן מכניס את רוחו של בטהובן לתוך האולם".

הפסנתרנית מרתה ארחריץ' אמרה על הקונצ'רטו, "הווירטואוזיות צריכה להיות כלשון המעטה".

הופעת הבכורה נערכה ב-12 באוקטובר 1830 מול אולם מלא, והוכתרה בהצלחה. על פי העיתון "קורייר ורשבסקי" היה שם "קהל של כ-700". הקונצ'רטו נוצח על ידי קרלו אבסיו סוליבה , ותפקיד הפסנתר בוצע על ידי שופן בעצמו. בסוף הביצוע היו "מחיאות כפיים רועמות". שבעה שבועות לאחר מכן, בעקבות התמרדות הפולנים בשלטון הרוסי, שופן ניגן את הקונצ'רטו שלו לראשונה בפריז ב"סל פלייל" . הקונצ'רטו התקבל היטב. פרנסואה-ז'וזף פֶטיס כתב במגזין La Revue musicale למחרת, כי "יש רוח במלודיות האלה, יש פנטזיה בפסז'ים האלה, ובכל מקום יש מקוריות".

מבנה

היצירה מכילה שלושה פרקים, במבנה הטיפוסי לקונצ'רטו לכלי סולו באותה תקופה:

1. אלגרו מאסטוזו (Allegro Maestoso)
2. לרגטו - רומאנס (Romanze – Larghetto) (מי מז'ור)
3. רונדו - ויוואצ'ה (Rondo – Vivace) (מי מז'ור)

הפרק הראשון מכיל שלושה נושאים, אשר מוצגים על ידי התזמורת. לאחר מכן נכנס הפסנתר, מנגן את הנושא הראשון (תיבה 139) ומיד אחריו את המנגינה של הנושא השני (תיבה 155), מלווה במוטיב המרכזי של הנושא הראשון כבס קונטרפונקט. הנושא השלישי, במי מז'ור, שהוצג בפתיחה על ידי התזמורת, מנוגן על ידי הפסנתר (תיבה 222). הפיתוח מתחיל בתיבה 385, כשהפסנתר פותח עם הנושא השני, והתזמורת מפתחת את הנושא הראשון. הרפריזה מתחילה בתיבה 486 כשהתזמורת מנגנת את נושא הפתיחה. בסוף הפרק אין קדנצה של הפסנתר. האקספוזיציה בפרק זה יוצאת דופן; האקספוזיציה, שמתחילה במי מינור, עוברת למי מז'ור (i-I), במקום לסול מז'ור כצפוי (i-III). קשר טונאלי זה (i-III) בין הנושאים השני והשלישי מתרחשת ברפריזה, שבה דווקא היה מצופה הקשר i-I כבפתיחה, ויוצר תחושה שונה.

בפרק השני, אף על פי שהוא לא כתוב במפורש בצורת הסונאטה, ניתן לייחס את הנושא השני של האקספוזיציה למודל הקלאסי של מודולציה לדומיננטה (I-V), וכאשר הוא חוזר, הוא עובר למדיאנטה (III). שופן כתב באותו מכתב לטיטוס: "זה לא נועד כדי ליצור אפקט חזק; למעשה זו רומנטיקה, שלווה ונוגה, היוצרת את הרושם של מישהו מביט בעדינות לעבר נקודה הקוראת להיזכר באלף זיכרונות מאושרים. זוהי סוג של הזיה לאור הירח בערב אביבי יפה".

הפרק השלישי נכתב בהססנות וקושי לאחר דחיות רבות, ומציג מאפיינים של ריקוד הקרקוביאק. לאחר שסיים את כתיבת הרונדו באוגוסט 1830, שופן ניגן אותו באופן פרטי, תחילה עם רביעיית מיתרים ואז עם אנסמבל תזמורתי קטן, ואמר בגאווה "רונדו – מרשים. אלגרו – חזק".

בתרבות הפופולרית

הקונצ'רטו מופיע במספר סרטי קולנוע:

• הפרק הראשון בגרסה לפסנתר מופיע בסרט "הנערה מהבית במורד השדרה" (1976).
• הפרק השני מופיע ב"זה יום כל כך יפה" של דון הרצפלד (2012).
• הפרק השלישי מופיע בסרט הבריטי "הגברת בוואן" (2015).

קישורים חיצוניים

• מידע על היצירה "קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן" באתר מיוזיק בריינז
• שופן: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 אופ. 11, בפרויקט ספריית התווים הבינלאומי.