קונסטנטין סטואילוב

קונסטנטין קונסטנטינוב סטואילוב
Константин Константинов Стоилов
	קונסטנטין סטואילוב
	קונסטנטין סטואילוב
לידה	23 בספטמבר 1853; פלובדיב, האימפריה העות'מאנית
פטירה	23 במרץ 1901 (בגיל 47); סופיה, נסיכות בולגריה
מדינה	נסיכות בולגריה
מקום קבורה	סופיה
השכלה	מכללת רוברט; אוניברסיטת היידלברג ;
מפלגה	המפלגה השמרנית הבולגרית; מפלגת העם של בולגריה
	10 ביולי 1887 – 1 בספטמבר 1887; (7 שבועות ו־5 ימים)
	→ וסיל רדוסלאבוב סטפן סטאמבולוב ←
	31 במאי 1894 – 30 בינואר 1899; (4 שנים ו־35 שבועות)
	→ סטפן סטאמבולוב דימיטר גרקוב ←
	13 ביולי 1881 – 11 באוגוסט 1881; (4 שבועות ויומיים)
	→ קונסטנטין יירצ'ק גאורגי וולקוביץ' ←
	16 בינואר 1883 – 15 במרץ 1883; (8 שבועות ו־3 ימים)
	→ גאורגי וולקוביץ' קיריאק צאנקוב ←
	24 באוגוסט 1886 – 28 באוגוסט 1886; (5 ימים)
	→ חריסטו סטויאנוב גריגור נאצ'וביץ' ←
	22 בפברואר 1896 – 30 בינואר 1899; (3 שנים)
	→ גריגור נאצ'וביץ' דימיטר גרקוב ←
פרסים והוקרה
	מסדר הגבורה

קונסטנטין קונסטנטינוב סטואילוב (בבולגרית: Константин Константинов Стоилов;‏ 5 באוקטובר 1853, פלובדיב, האימפריה העות'מאנית – 23 במרץ 1901, סופיה, נסיכות בולגריה) היה פוליטיקאי בולגרי אשר כיהן ארבע פעמים כשר החוץ והדתות, שלוש פעמים כשר המשפטים, פעמיים כראש הממשלה וכן כשר האוצר ושר הפנים של נסיכות בולגריה ונחשב ביחד עם יריבו הגדול סטפן סטאמבולוב לאחד מהאבות המכוננים של המערכת השלטונית בבולגריה המודרנית.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטואילוב נולד בפלובדיב ואת השכלתו התיכונית רכש במכללת רוברט באיסטנבול. בהמשך, למד באוניברסיטת היידלברג והוסמך כדוקטור למשפטים. ב-1879 עם שובו לבולגריה, מונה לשופט בסופיה ובפלובדיב. סטואילוב הצטרף למערכת הפוליטית, הפך לאחד ממנהיגי המפלגה השמרנית הבולגרית ומילא תפקידי שר בממשלותיהם של לאוניד סובולב ודראגן צאנקוב. הוא לחם במהלך מלחמת בולגריה–סרביה (1885) כמפקד מחלקה. לאחר ההפיכה הצבאית שהובילה להדחתו הזמנית של אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה תמך במאמציו של סטפן סטאמבולוב לייצב את המשטר, וב-1887 כיהן לתקופה קצרה כראש ממשלת הנסיכות. בהמשך, מונה לחבר משלחת האיתור הבולגרית שיצאה לאירופה לחפש מועמד שיחליף את בטנברג אשר ויתר על כסאו.

ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטואילוב שהיה פרו מלוכני ופרגמטי ביחסו לאימפריה הרוסית, הפך למתנגדו של ראש הממשלה סטאמבולוב אשר פעל לקיצוץ סמכויותיו של הנסיך פרדיננד ונקט קו אנטי רוסי מובהק. הוא היה ממקימי מפלגת העם של בולגריה וב-31 במאי 1894, עם התפטרותו של סטאמבולוב מונה סטואילוב לראש ממשלת הנסיכות וכיהן בתפקידו עד ראשית 1899. במהלך כהונתו זו, כיהן לתקופה קצרה כשר הפנים ומפברואר 1896 ועד סיום כהונתו כיהן גם כשר החוץ והדתות. בתקופת כהונתו של סטואילוב זכתה הנסיכות לפריחה כלכלית והוא הוביל יוזמות לפיתוח התעשייה בבולגריה. סטואילוב נאלץ להתפטר לאחר שחל פילוג במפלגת העם הבולגרית והקואליציה שבראשותו התפרקה. הנסיך פרדיננד הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה על דימיטר גרקוב. קונסטנטין סטואילוב נפטר ב-1901 מדלקת ריאות והוא בן 47 שנים. הוא היה נשוי ואב ל-5 ילדים.

סטואילוב והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונותיו השונות של קונסטנטין סטואילוב בתפקידי שר וראש ממשלה, השיקו לתהליך התארגנותה ועיצובה של הקהילה היהודית בבולגריה שלאחר תום השלטון העות'מאני. תהליך שחרור בולגריה מעול העות'מאנים לווה בגל אנטישמיות, אשר חלקו לובה על ידי כוחות צבא האימפריה הרוסית שהביאו עימם לבולגריה את האנטישמיות הדתית המסורתית, וחלקו נגרם משום שמקצת מהאוכלוסייה הבולגרית ראה בבני הקהילה היהודית משתפי פעולה עם העות'מאנים בשל היחס הליברלי לו זכו היהודים לעומת הנוצרים. הן בסוגיית גיבוש מוסדות הקהילה היהודית והן בסוגיית מיצוב היחס לבניה כאזרחים נאמנים ושווי זכויות בבולגריה, היה לסטואילוב תפקיד חשוב.

החל מ-1884 ביקשו ראשי הקהילה היהודית בבולגריה לסיים את כהונתו של הרב הראשי גבריאל אלמושנינו ולמנות רב משכיל וצעיר מאחת מקהילות אירופה. ראשי השלטון בבולגריה סירבו לבקשת ראשי הקהילה למינוי רב חיצוני. ב-1885 התפטר הרב אלמוזנינו ומספר חודשים לאחר מכן התמנה סטואילוב לתפקיד שר הדתות. הוא אישר את בקשתם של ראשי הקהילה למנות רב שיגיע מחוץ לבולגריה. בעקבות אישורו הורכבה משלחת איתור שנשלחה לאירופה וב-1887 מונה הרב ד"ר שמעון דנקוביץ לתפקיד הרב הראשי ליהודי בולגריה. במהלך הסיור קיבלו חברי המשלחת את הצעתו של הרב צדוק כהן מצרפת לנהל את הקהילה באמצעות קונסיסטוריה.^[1]

ב-1891 התחוללה בעיר וראצה עלילת דם. שלושה יהודים, יוחנן בן-בסט, אימו שרה וחיים לוי, הואשמו ברצח ילדה נוצרייה בת 8 שנים בדקירות סכין ושימוש בדמה למטרות פולחן. עוד הואשמה בסיוע לרצח אחת מבני הקהילה הנוצרית. האירוע עורר סערה בבולגריה והיה חשש כבד מפוגרומים בבני קהילות יהודיות בערי השדה. ראש הממשלה סטפן סטאמבולוב הורה להעביר את מקום המשפט מווראצה לגורנה אוריאחוביצה. קונסטנטין סטואילוב מונה לסניגור ובתפקידו זה, הצליח להוכיח את חפות הנאשמים ולהוביל לזיכויים המוחלט. ביוני 1894 הועמד לדין בסופיה, בהנחיית הממשלה הבולגרית, עורך כתב עת אנטישמי בו נכתב שיהודי העיר חטפו ילד נוצרי והשתמשו בדמו לצורכי פולחן. המשפט עורר הדים רבים והעורך נדון ל-4 חודשי מאסר. ב-29 בינואר 1897 נועדה משלחת של ראשי הקהילה היהודית בבולגריה לפגישה משותפת עם ראש הממשלה סטואילוב וראש הכנסייה הבולגרית וביקשה מהם לפעול להפסקת התעמולה האנטישמית בדבר שימוש בדם של נוצרים לצורכי פולחן. בעקבות הפגישה הוציא הסינוד הבולגרי הודעה לכל הכמרים בבולגריה שטפילת אשמה זו על היהודים אין לה יסוד וסימוכין בדת היהודית וכי חובה עליהם להביא את הדברים לידיעת כל המאמינים.^[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא קונסטנטין סטואילוב בוויקישיתוף

קונסטנטין סטואילוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 69.
^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), עמודים 83-84.

הקודם: וסיל רדוסלאבוב	ראש ממשלת נסיכות בולגריה 10 ביולי 1887 – 1 בספטמבר 1887	הבא: סטפן סטאמבולוב

הקודם: סטפן סטאמבולוב	ראש ממשלת נסיכות בולגריה 31 במאי 1894 – 30 בינואר 1899	הבא: דימיטר גרקוב

הקודם: קונסטנטין יירצ'ק	שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 13 ביולי 1881 – 11 באוגוסט 1881	הבא: גאורגי וולקוביץ'

הקודם: גאורגי וולקוביץ'	שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 26 בינואר 1883 – 15 במרץ 1883	הבא: קיריאק צאנקוב

הקודם: חריסטו סטויאנוב	שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 24 באוגוסט 1886 – 28 באוגוסט 1886	הבא: גריגור נאצ'וביץ'

הקודם: גריגור נאצ'וביץ'	שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 22 בפברואר 1896 – 30 בינואר 1899	הבא: דימיטר גרקוב

[1] חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 69.

[2] חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), עמודים 83-84.

[1]

[2]

ראשי ממשלת בולגריה
נסיכות וממלכת בולגריה (1878-1946)	טודור בורמוב • קלמנט טרנובסקי • דראגן צאנקוב • פטקו קרבלוב • יוהאן קזימיר ארנרוט • אלכסנדר באטנברג • לאוניד סובולב • דראגן צאנקוב • פטקו קרבלוב • קלמנט טרנובסקי • פטקו קרבלוב • וסיל רדוסלאבוב • קונסטנטין סטואילוב • סטפן סטאמבולוב • קונסטנטין סטואילוב • דימיטר גרקוב • טודור איבנצ'וב • ראצ'ו פטרוב • פטקו קרבלוב • סטויאן דאנב • ראצ'ו פטרוב • דימיטר פטקוב • דימיטר סטאנצ'וב • פטר גודב • אלכסנדר מלינוב • איוון גשוב • סטויאן דאנב • וסיל רדוסלאבוב • אלכסנדר מלינוב • תאודור תאודורוב • אלכסנדר סטמבוליסקי • אלכסנדר צאנקוב • אנדריי ליאפצ'ב • אלכסנדר מלינוב • ניקולה מושאנוב • קימון גאורגייב • פנצ'ו זלאטב • אנדריי טושב • גאורגי קיוסאיבנוב • בוגדאן פילוב • דוברי בוז'ילוב • איוון בגריאנוב • קונסטנטין מוראבייב • קימון גאורגייב
הרפובליקה העממית הבולגרית	קימון גאורגייב • גאורגי דימיטרוב • וסיל קולארוב • וולקו צ'רבנקוב • אנטון יוגוב • טודור ז'יבקוב • סטאנקו טודורוב • גרישה פיליפוב • גאורגי אטנסוב • אנדריי לוקאנוב
בולגריה (מאז 1990)	אנדריי לוקאנוב • דימיטר פופוב • פיליפ דימיטרוב • ליובן ברוב • רנטה אינג'ובה • ז'אן וידנוב • סטפן סופיאנסקי • איוואן קוסטוב • סימאון סקסקובורגותסקי • סרגיי סטאנישב • בויקו בוריסוב • מארין רייקוב • פלמן אורשרסקי • גאורגי בליזנאשקי • בויקו בוריסוב • אוגניאן גרג'יקוב • בויקו בוריסוב • סטפן יאנב • קיריל פטקוב • גלב דונב • ניקולאי דנקוב • דימיטר גלבצ'ב