קוז'יניצה

קוז'יניצה
Kozienice
סמל קוז'יניצה
סמל קוז'יניצה
סמל קוז'יניצה
בית העירייה בקוז'יניצה
בית העירייה בקוז'יניצה
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה מזוביהמזוביה מזוביה
מחוז קוז'יניצה
גמינה קוז'יניצה
ראש העיר תומאס סמייטאנקה (2009)
תאריך ייסוד 1206 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 10.45 קמ"ר קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 16,192 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות 51°35′00″N 21°34′00″E / 51.583333333333°N 21.566666666667°E / 51.583333333333; 21.566666666667 
אזור זמן UTC +1
אתר העיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוז'יניצהפולנית: Kozienice, נהגה: [kɔʑɛˈɲit͡sɛ], ‏האזנה?‏; ביידיש: קאזשניץ; לעיתים נכתב בספרות העברית קוז'ניץ) היא עיר בת קרוב ל-20,000 תושבים במרכז פולין, בפרובינציה מזוביה. העיר היא בירת מחוז קוז'יניצה, ויושבת במרחק מה (כ-4 מיילים) מנהר הויסלה.

העיר קיבלה זכויות עיר כבר ב-1322, אבל בשמה הנוכחי היא מופיעה ברשומות רק החל מ-1429.

למרות שהעיר ממוקמת בתחומי האזור ההיסטורי פולין קטן, מאז מלחמת העולם השנייה עברה העיר שינוי שייכות מנהלתי פעמיים (ב-1945 וב-1975). בחלוקה המנהלית החדשה (החל מ-2009) היא משתייכת מנהלתית לפרובינציה מזוביה.

יהודי קוז'ניץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוז'יניצה (בשמה השגור בפי יהודיה דוברי היידיש: קוז'ניץ) היסטוריה יהודית עשירה. באזור שנת 1790 (לאחר פטירת רבי אלימלך מליז'נסק) עבר לעיר הרב ישראל הופשטיין והפך אותה למרכז חסידי מפורסם. הרב הקנה לעצמו שם של "מגיד" ואחד מבכירי התלמידים של ר' אלימלך, ועל כן אלפי חסידים פקדו את העיר ללמוד מתורתו ואף לקבל ברכות או לבקש ישועות. גם לאחר פטירתו המשיכו צאצאיו לכהן באדמו"רות קוז'ניץ עד לתקופת השואה.

בשנת 1856 נמנו בקוז'יניצה 2,855 תושבים, ומתוכם 1,961 יהודים (כשני שלישים מתושבי העיר). בשנת 1897 מנתה אוכלוסיית העיר 6,882 נפש, כאשר כ-3,700 מתוכם היו יהודים.

ערב מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-4,800 יהודים, רוב תושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות. ב-9 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו החל לחטוף מדי יום מאות מיהודיה לעבודות כפייה.

באוקטובר 1939 שרפו הגרמנים בית כנסת בעיר, תוך רצח יהודים שניסו להוציא ממנו את ספרי התורה. בד בבד, הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, תוך החרמת רכושם, ושילוח חלקם למחנות עבודה.

בסוף 1940 רוכזו יהודי העיר בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, תוך הוצאה להורג של יהודים שנתפסו מנסים להבריח אליו מזון, או שלא העבירו דברי פרווה לגרמנים. בחורף 1942-1941 מתו רבים מיושבי הגטו ממגפת טיפוס הבהרות שפרצה בו. בקיץ 1942 הובאו לגטו שבעיר יהודים רבים שגורשו מיישובי הסביבה, ומספר יושביו הגיע לכ-8,000 איש.

ב-27 בספטמבר 1942 פשטו על הגטו שבעיר אנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים, ושילחו את כל יושביו (13,000 איש) למחנה ההשמדה טרבלינקה. אחר כמה מאות יהודים שהצליחו להימלט ליערות הסביבה בזמן האקציה ערכו הגרמנים מצוד ממושך, בו תפסו ורצחו את רובם המוחלט של הנמלטים. כ-70 יהודים שהושארו בעיר עבור איסוף ומיון רכוש המגורשים הועברו בדצמבר 1942 למחנה בסקרז'יסקו קמיינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]