קהילת יהודי רעד'קה
קהילת יהודי רעד'קה הייתה קהילה יהודית שהתקיימה בעיירה רעד'קה (רו') (ברוסית: Редьки / Редька, בבלארוסית: Рэдзька, באנגלית: Red’ka / Red’ki) שבפלך מינסק ליד מאזיר (Mazyr, Мозырь) בבלארוס החל מ-1850 עד להשמדתה בשואה. הקהילה עסקה בעיקר בחקלאות.
תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה היהודית רעד'קה נוסדה בשטחה של רוסיה לבנה ב-1850 כאשר 8 משפחות יהודיות עקרו את מגוריהם בכפר סולומונובקה ונטע שורשים על אדמות חקלאיות במרחק של כ-5 קילומטר מעיר מאזיר.[1]
ב-1835 הצאר הרוסי הוציא הנחיות ותקנות חדשות בנוגע ליהודים של אימפריה הרוסית (Положения о евреях 1835 г). יהודים המתגוררים בעיירות הורשו להגר לצורך הקמת קולוניות יהודיות חקלאיות. הם קיבלו הטבות: פטור ממיסים ל-10–25 שנים, שחרור מחובת הגיוס ל-25 שנה, ביטול חובות שצברו בעבר. מעבר לעסוק בחקלאות הם היו רשאים לעסוק בשאר מלאכת יד לצורכי קהילתם ולסחור בהם, מותר להם לבשל בירה, אך חל איסור מוחלט לעשות יין וכל משקה שכר אחר. אחד התנאים של הקמת הקולוניה היהודית – לא בסמוך לכפר נוצרי.[2]
משפחות הראשונות שהקימו את הקהילה הם – זעלדין, שליפר, זליונקו, דוברוונסקי, לפידוס, צ'רניאק, גולפלד, מינדלין, חייטמן, סוחוביצקי. סהכ"ל הגיעו 98 איש. כל האוכלוסייה של רעד'קה הייתה יהודית בלבד.[3]
בנית בית הכנסת
מבנה הראשון שהוקם על-ידי הקהילה היה בית עץ עבור בית הכנסת.[4]
בני קהילה השקיעו הרבה מאמצים בטיפוח חלקות אדמה, שדות התמלא בתבואה, פרדסים פרחו. יהודי רעד'קה שמרו על יחסים טובים עם שכניהם – איכרים נוכרים, הרבה פעמים יהודים יצאו לעזור בשדות של השכנים. לכן כשהחלו פוגרומים בשנת 1905 לא נעשה שום ניסיון פגיעה בתושבי הכפר.
בשנת 1874 קהילת רעד'קה מנתה כ-80 גברים, בנוסף צעירים יצאו ללמוד בישיבות, לעבוד בכפרים ועיירות בסביבה.[5]
קהילה התרחבה, בית בו שכן בית הכנסת לא היה יכול להכיל את כל חברי הקהילה. בשנת 1893 אחד ממכובדי הקהילה זלמן עורה דוברוונסקי בנה מכספו בית עץ גדול ומרווח לתורה ולתפילה. בבקשה לקבלת אישור מהממשל הוא ציין שבכפר יש 34 משפחות יהודיות, 195 נפשות ואין מבנה מתאים. שלטונות במשך כמה שנים לא הסכימו לפתוח את שעריו למתפללים. רק בשנת 1897 התקבל אישור המיוחל. קהילה נדרשה לבחור ועד ניהול בית הכנסת.
ֿועד ניהול בית הכנסת:
אליעזר (לייזר) חייטמן – ראש הנהלה,
אברהם רעזניק – גבאי,
יענקל זעלדין – תלמיד חכם
ראש הקהילה היהודית של רעד'קה – שלום סוחוביצקי.[6]
תחילת מאה ה-20
משפחות התברכו, אוכלוסייה גדלה, חקלאות לא סיפקה את כל הצרכים. צעירים הלכו לחפש פרנסתם עיר הסמוכה מאזיר וגם בעיירות קלינקביצ'י, פטריקוב, חויניקי. דאגות לפרנסה גרמו לחלק משפחות להגר אל לעבר האוקיינוס – לקנדה וארצות הברית.
בזמן מלחמת העולם הראשונה ומלחמת אזרחים ברוסיה
בזמן מלחמת העולם הראשונה גויסו 4 מבני הקהילה לצבא הרוסי – בני משפחות זעלדין ומינדלין.
ימים קשים הגיעו עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה ופשיטות של חבורות פושעים של פטליורה.
דיווח של אלי זעלדין בן 37, תושב כפר רעד'קה (קיצור)
"בכפר 44 משפחות יהודיות ו3 משפחות נוצריות, 35 משפחות יהודיות מתפרנסות מחקלאות.
עד אדר תרע"ט (מרץ 1919) בכפר שרר שקט. באדר אותה שנה פשטו על הכפר חייליו של פטליורה. …במשך שבועיים הם שודדו את היהודים: ביום הראשון הם עברו בין הבתים ודרשו את כל דברי ערך, תכשיטים וכלי בית. ביום שלישי הם אספו את תושביו היהודים של כפר ודרשו סכ"ם גבוה של כופר, למחרת הם ערכו פוגרום אכזרי בו השתתפו גם נוצרים מכפרים הסמוכים, שהגיעו במיוחד כדי לשדוד את היהודים. הם נפצו את כל החלונות, שברו רהיטים, גנבו בהמות, אוכל, כלי בית וזרעים. יהודים ספגו מכות רצחניות עם רובים, שוטים, חרבות. יהודים ניסו לברוח לשדות ויערות. בכפר נשארו בעיקר הזקנים. הפושעים האכזרים רצחו את גדליה זעלדין הקצב בן 44 על זה שהעיר לכפריה שלא תיקח את המצעים וכריות. כשחייליו של פטליורה עזבו את הכפר נהיה שקט, תושבים חזרו וניסו לשקם את החיים ומשקים תחת חסותם של בולשביקים."
ֿשנה לאחר מכן, אחרי פורים תר"פ (1920) נכנסו לכפר חיילים פולניים. בהתחלה הם רק שדדו, גזרו ליהודים את הזקנים. אחר כך הם חטפו ושלחו את היהודים לעבודות כפיה. כשהם התחילו להפסיד במלחמה ולסגת הם התחילו לרצוח, לאנוס נשים ובחורות. תושבים מכפרים הסמוכים שתפו פעולה עם הפושעים.
נרצחים בכפר רעד'קה בפרעות תר"פ:
בניה זעלדין בן 42 – מלמד,
חיים חייטמן בן 28 – פועל,
בנימין פינברג הרוכל.[7]
קהילה בתקופה בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תר"פ (1920) שוב נפתח בית ספר יהודי בכפר.
בשנת 1924 בכפר רעד'קה היו 192 תושבים, מתוכם 176 יהודים ו-16 נוכרים.[8]
בתקופת הקולקטיביזציה הוכרחו חקלאים להתאחד בקולחוז וכתוצאה מכן הם איבדו את אדמתם.
גורל יהודי הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1941 פרצה מלחמה בין גרמניה לברית המועצות. גברים צעירים רובם גויסו לצבא האדום. חלק גדול ממשפחות יהודיות הצליחו להמלט לאזורים פנימיים של מדינה. באוגוסט 1941 הכפר נכבש על-ידי נאצים. משפחות מינדלין ושיינקמן שהחליטו להישאר בכפר, ניסו לברוח ליער, אך נתפסו ונרצחו באכזריות בסיוע שכניהם. מרוסיה מינדלין – בתם של הרוגים הצליחה לברוח ולהסתתר אצל משפחה נוצרית מקומית, ואחר כך נלחמה לפרטיזנים. היא השרידה היחידה מטבח בכפר רעד'קה. שלושת אחיה – קצינים בצבא האדום, נלחמו בחזיתות שונות של הלחימה כשגורלם של משפחתם לא הייתה ידוע להם עד השחרור הכפר ב-1944.
22 גברים בני קהילת רעד'קה נלחמו בצבא האדום נגד נאצים. 11 מתוכם היו קצינים, 12 – נהרגו.[9] לכולם הוענקו מדליות על אומץ וגבורה.
לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי מלחמת העולם השנייה אף יהודי לא חזר כפר מולדתו רעד'קה. בתחילה נוכרים השתלתו על בתים ורכוש של יהודים, אבל הכפר לא חזר להיות גדול ומטופח כמו פעם.
בשנת 2004 התגוררו בכפר 12 תושבים בלבד. בשנת 2021 התגוררה שם אישה אחת בת 87 (עדות אישית).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ National Historical Archives of Belarus 333-4-1910
- ^ СІОНЪ | 9 מאי 1862 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מפקד אוכלוסין 1850, NIAB, 330-9-390, P. 501-506
- ^ Sarah Ditkoff Dorthy Ditkoff page 1 - Google Docs 2.pdf
- ^ NIAB 330-1-118
- ^ NIAB, 299-2-16988
- ^ Доклады об обследовании населённых пунктов Мозырьского уезда, пострадавших от погромов, со сведеньями из городов и местечек: Калинковичи, Копаткевичи, Лельчицы, Мозырь, Петриков, Туров, из колоний Редька, Черемышня, и др | פריט NNL_CAHJP997009840102805171 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Список населенных мест Б.С.С.Р (б. Минская губерния) Минск, 1924 год, עמ' 192
- ^ רשימת חיילים וקצינים ילידי רעד'קה, באתר Память народа