קאמילו ורגאס
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
9 במרץ 1989 (בן 35) בוגוטה שבקולומביה | |||
| שם מלא | קאמילו אנדרס ורגאס חיל | |||
| גובה | 1.85 מטר | |||
| עמדה | שוער | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן** | ||||
| ||||
|
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-3 ביולי 2021 ** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-3 ביולי 2021 | ||||
קאמילו אנדרס ורגאס חיל (בספרדית: Camilo Andrés Vargas Gil; נולד ב-9 במרץ 1989 בבוגוטה) הוא כדורגלן קולומביאני המשחק באטלס ובנבחרת קולומביה בעמדת השוער.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ורגאס החל את הקריירה שלו במחלקת הנוער של אינדפנדיינטה סנטה פה וערך את הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת מעט אחרי יום הולדתו ה-18, ב-11 במרץ 2007 במשחק מול לה אקידד. הוא נכנס בדקות האחרונות והקבוצה ניצחה 2–1. ורגאס המשיך לשמש כשוער מחליף וגם של קבוצת המילואים וב-2009 זכה בתואר הראשון שלו כמקצוען כשקבוצתו זכתה בגביע הקולומביאני של אותה שנה. בטורניר הקלאוסורה של 2010 כבר שיחק שבעה משחקים כולל הצטיינות בדרבי (ספורט) מול מיונאריוס, בו הדף פנדל והשאיר את התוצאה על 0–0. ב-2011 קיבל הרבה יותר הזדמנויות בקבוצה בליגה המקומית ובגביע סודאמריקנה.
ב-2012 הפך לשוער הראשון של הקבוצה והיה מהשחקנים הבולטים שעזרו לסנטה פה להשיג את תואר האליפות השביעי של המועדון והראשון לאחר 36 שנים ובעזרתו זכתה הקבוצה גם בסופרליגה 2013 על חשבונה של היריבה העירונית, מיונאריוס. הוא המשיך את היכולת הטובה גם ב-2013, בשנה שבה סנטה פה הגיעה עד לשלב חצי גמר הקופה ליברטדורס ובעקבות כך, קיבל לראשונה את הזימון לנבחרת הבוגרת על ידי המאמן חוסה נסטור פקרמן.
ב-2014, עזר לקבוצה להגיע פעם נוספת לגמר טורניר הקלאוסורה תוך כדי שהוא כובש שער נוסף, הפעם בפנדל מול אתלטיקו וילה ב-22 בנובמבר 2014. הוא הפך לאחד מהשחקנים הנערצים על אוהדי הקבוצה, עד אשר קיבל החלטה בתחילת 2015 לעבור לאתלטיקו נסיונל וגרם לזעם גדול בקרבם.[1]
באתלטיקו נסיונל, היה שוער שני אחרי פרנקו ארמני. הוא שיחק מספר משחקים, אבל ברוב הטורניר שימש כמחליף ולבסוף זכה עם הקבוצה באליפות הקלאוסורה 2017. לאור מיעוט דקות המשחק, הוחלט בנסיונל להשאיל את ורגאס בתחילת 2016 לקבוצת ארחנטינוס ג'וניורס הארגנטינאית וכעבור חצי שנה הושאל לדפורטיבו קאלי. הוא חזר לנסיונל לקראטת טורניר הקלאוסורה 2017 אך לא שיחק דקה לאורך כל הטורניר ובינואר 2018 סגר את תנאיו שוב עם דפורטיבו קאלי.
נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהציג יכולת טובה בליגה ב־2012, זומן לראשונה על ידי חוסה נסטור פקרמן לנבחרת הבוגרת ב-30 באוגוסט 2012 שהתכוננה למשחקי מוקדמות מונדיאל 2014 מול אורוגוואי וצ'ילה. הוא היה חלק מהסגל הסופי שנסע למונדיאל 2014 בברזיל כשוער שלישי אחרי אוספינה ומונדרגון[2] וכן היה גם חלק מהסגל הסופי שנסע לקופה אמריקה 2015 שנערך בצ'ילה.[3] בסך הכל ערך עד כה חמש הופעות בנבחרת, כאשר הבכורה הייתה במשחק ידידות מול אל סלבדור ב-10 באוקטובר 2014.[4] נבחר להיות בין 23 השחקנים שהרכיבו את הסגל הסופי למונדיאל 2018, הפעם כשוער שני, אך גם במונדיאל זה לא זכה לשחק.[5]
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סנטה פה
- אליפות קולומביה: 2012 אפרטורה, 2014 קלאוסורה
- הגביע הקולומביאני: 2009
- הסופר קאפ הקולומביאני: 2013
- אתלטיקו נסיונל
- אליפות קולומביה: 2015 קלאוסורה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ AS, 6.2.15, Camilo Vargas: “Atlético Nacional tiene la mejor hinchada del país”
- ^ El Tiempo, 2.6.14 Conozca a los 23 jugadores de la Selección Colombia que irán a Brasil
- ^ 30.5.15, El Pais José Pékerman entregó la lista de 23 convocados de la Selección Colombia a la Copa América
- ^ ESPNDeportes, 10.10.14, Será el debut de Camilo Vargas en Colombia, ESPNdeportes.com, 2014-10-10 (בספרדית)
- ^ Colombiareports.com, 4.6.18 Colombia names final squad for World Cup in Russia
