צב ביצה מצוי

צב ביצה מצוי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	צבים
תת־סדרה:	צבים חבויי-צוואר
משפחה:	צבי בריכה
סוג:	צב ביצה
מין:	צב ביצה מצוי
שם מדעי
	Mauremys rivulata; ‏ולנסיין, 1833

צב ביצה מצוי (שם מדעי: Mauremys rivulata) הוא מין של זוחל ממשפחת צבי הבריכה. תפוצתו העולמית חופפת אך רחבה מעט מזו של צב היבשה המצוי, החי לצידו גם בישראל. בעבר מין זה נחשב לתת-מין של צב ביצה כספי.

אורך שריונו עד 23 סנטימטר. שריונו שטוח יחסית לצב יבשה ומצופה לוחות קרניים. ראשו חלק ועטוי כיסוי קרני שאינו מחולק למגינים. רגליו, צווארו וזנבו ארוכים יחסית. צב הביצה זריז יותר מצב היבשה. אצבעותיו מצוידות בטפרים ארוכים וחדים ומאוחות בקרומי שחייה. צב הביצה מסתייע בשחייתו בשני זוגות רגליו.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הביצות ניזון מצמחי מים, אצות, דגים, דו-חיים, תולעים, רכיכות, סרטנים, חרקי מים ולעיתים אף פגרים. בשעה שהוא אוכל טרף גדול, הוא מחזיק בו ברגליו הקדמיות וקורע ממנו נתחים בלסתותיו המכוסות במקור קרני חד. הצבים הצעירים ניזונים בעיקר מן החי, בעוד שהמבוגרים יותר ניזונים לרוב מאצות וחומר אורגני נרקב.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הביצות מבלה את רוב זמנו במים, ויוצא מהם על מנת להתחמם בשמש. בעת ההתחממות, יעמוד הצב על גדה ללא תנועה לעיתים במשך שעות. כאשר מזהה הצב טורף או אדם, הוא נמלט למים ועשוי אף להתחפר בבוץ בקרקעית ולהסתתר שם.

עונת החיזור כוללת את רוב החורף, ובחודשים אפריל עד אוגוסט מטילה הנקבה את הביצים בגומה קטנה על הגדה, ומכסה אותה בעפר. בכל גומה מספר הביצים נע בין 5 ל-12. הצבים הצעירים בוקעים כעבור תקופה של 3–4 חודשים ופונים מיד למים. הביצים והצעירים מהווים טרף קל לנמיות, חסידות ואנפות.^[1]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו של צב הביצות נרחבת וכולל את דרום מזרח אירופה וחלקה המערבי של אסיה. בישראל הוא מצוי בצפון הארץ ומרכזה, ופרטים בודדים באזור ירושלים. צב הביצות יכול להימצא בביצות, נהרות, אגמים, בריכות דגים והוא יכול לחיות גם במקורות מים מזוהמים. צב הביצות היה שכיח מאוד בעבר בעמק החולה, אך כיום הוא נדיר יותר באזור זה, אף שתפוצתו בארץ התרחבה בעקבות ריבוי בריכות הדגים ברחבי הארץ.