פתווה
פתווה (בערבית: فتوى, תעתיק מדויק: פַתְוַא) הוא פסק שריעה שניתן על ידי מופתי, ומספק הנחיה בנושא ספציפי. הפתווה לא מחייבת את כל המאמינים המוסלמים, אלא רק את המופתי שהוציא אותה ואת מאמיניו, שבוחרים לאמץ אותה.
הפתוות עוסקות בכל תחומי החיים, ולעיתים נדירות עוסקות בהכרזת מלחמה או בכוונה להרוג. אחת הפתוות הבולטות ביותר היא הפתווה שהכריז אוסאמה בן לאדן בשנת 1996, ובה הכריז מלחמה על ארצות הברית וישראל.
על אף שהמופתי לא אמור, מבחינה הלכתית, להיות כפוף למדיניות השלטון המוסלמי, היו ניסיונות רבים לאורך ימי הביניים לגייס את המופתים לשירותי המדינה המוסלמית ולפקח על פרסום פסקי הלכה אשר נראו שהם מנוגדים לשלטון הקיים. כך למשל במאה ה-18 רצה השליט העות'מאני לכבוש את העיר בגדאד מידי הפרסים ולכן לחץ על פוסק הלכה בשם נוח אפנדי לפרסם פסק הלכה נגד השיעים.[דרושה הבהרה] בפסק ההלכה טען נוח אפנדי שהשיעים הם כופרים, ועל כן המלחמה אשר מנהלת המדינה העות'מאנית נגד פרס היא מוצדקת ונחשבת כמלחמת מצווה. פסקי הלכה פורסמו גם על מנת להצדיק מהפכות נגד השלטון הקיים. מוחמד עלי, במהלך מרידתו בשלטון העות'מאני, גייס פוסקי הלכה סורים אשר פרסמו פסק הלכה שנאמר בהם שהשליט העות'מאני מושחת ולא מתנהג בהתאם לשריעה, ולכן המרידה נגדו היא מוצדקת.
בתקופה המודרנית, בעקבות אימוץ החוקים המערביים על ידי מרבית המדינות המוסלמיות וירידת מעמדה של השריעה, הפך מוסד הפתווה לתחליף עיקרי לחוקים השרעים ובכך העביר את סמכויותיו גם לנושאים אשר היו קשורים בשריעה עצמה. המדינות המוסלמיות כיום מנסות להשגיח על המוסד הזה על ידי שיוכו למוסדות השלטון ובכך לפקח על פרסומי פסקי ההלכה השונים.
ניסיון הקודיפיקציה של פסקי ההלכה על ידי המדינות המוסלמיות נבע גם הוא מרצון המדינה לפקח על פרסום פסקי ההלכה. בסוף שנת 2006 התקיים בפרלמנט המצרי דיון על הקודיפיקציה של פסקי ההלכה. בהצעת חוק אשר הגיש חבר הפרלמנט המצרי מצטפא אל-גנדי נאמר שיש צורך בענישת פוסקי הלכה אשר פרסמו פסקי הלכה נגד בני הדתות המונותיאסטיות. הצעת החוק הייתה על רקע פסקי ההלכה השונים אשר פרסמו פוסקי הלכה שונים נגד ביקורי היהודים בחצי האי סיני ונגד הנוצרים אשר חיים במצרים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פתווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פתוות, דף שער בספרייה הלאומית
