פשרת מיזורי

פשרת מיזורי (באנגלית: Missouri Compromise) הייתה חוק פדרלי שהתקבל בקונגרס האמריקאי בשנת 1820 ביחס לעבדות בארצות הברית. החוק היווה פשרה בין מדינות הדרום שתמכו בעבדות ורצו בהרחבתה, לבין מדינות הצפון שהתנגדו לעבדות ותמכו בבלימת התפשטותה. החוק הכיר במיזורי כמדינת עבדות, במיין כמדינה חופשית מעבדות, ואסר על עבדות בשאר הטריטוריות שנוספו לארצות הברית בשנת 1803 ברכישת לואיזיאנה (מרכז ארצות הברית של ימינו) מצפון לקו הרוחב 36°30′ צפון (אנ').

החוק עבר בקונגרס ה-16 ב-3 במרץ 1820, והנשיא ג'יימס מונרו חתם עליו שלושה ימים אחר כך, ב-6 במרץ.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1818 ביקשה מיזורי להצטרף לאיחוד כמדינה. עד אותה עת היו באיחוד 22 מדינות, 11 חופשיות מעבדות ו-11 המתירות עבדות, כך שנשמר האיזון בנושא זה. בקשתה של מיזורי להתקבל לאיחוד יצרה חשש מהפרת האיזון.

במקביל, ביקשה גם טריטוריית מיין, הנקייה מעבדות, להצטרף לאיחוד. הדיון בשתי הבקשות גרם לעימות בין שני בתי הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים), לא רק בנושא העבדות עצמו, אלא גם בעניין צירופן של מיין ומיזורי לאיחוד על סמך אותו חוק.

בפשרה שהושגה בסופו של דבר, "פשרת מיזורי", אושרה בקשת שתי הטריטוריות להצטרף לאיחוד כמדינות - מיין כמדינה חופשית מעבדות, ומיזורי כמדינה המתירה עבדות, ונקבע שבכל הטריטוריות שמצפון לקו הרוחב '36°30 (בערך המשכו של קו מייסון-דיקסון), והכלולות בשטחי רכישת לואיזיאנה תיאסר העבדות, פרט למדינת מיזורי עצמה שנמצאת צפונית לקו רוחב זה.

הפשרה עברה כשני חוקים נפרדים, האחד לצירופה של מיין והשני לצירופה של מיזורי, ולאיסור העבדות בשטחים שמצפון לקו הרוחב שנקבע, ואושרה על ידי הנשיא ג'יימס מונרו בתחילת מרץ 1820.

הקיטוב הפוליטי סביב נושא העבדות הלך וגבר. פשרת מיזורי דחתה בכמה עשרות שנים את העימות הבלתי נמנע בין הצפון לבין הדרום בנושא העבדות, עימות שפרץ בסופו של דבר במלחמת האזרחים האמריקנית ב-1861. עוד לפני פרוץ מלחמת האזרחים בוטלה פשרת מיזורי עם חקיקת חוק קנזס נברסקה ב-1854, ואף הוכרזה כמנוגדת לחוקה ב"פסק דין דרד סקוט" ב-1857.