פשקאן

פשקאן
Pașcani

סמל פשקאן סמל פשקאן
מרכז העיר התחתית (ה"ואלה" = העמק), מראה מעל המדרגות המובילות לגבעה
מדינה
מחוז	מחוז יאשי
חבל ארץ	מולדובה
ראש העיר	מריוס ניקולאיה פינטיליה - PNL - מ-2020
בירת העיר	פשקאן
תאריך ייסוד	1419
שטח	75.42 קמ"ר
גובה	230 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	30,766 (1 בדצמבר 2021)
‑ צפיפות	567 נפש לקמ"ר (2002)
קואורדינטות	47°14′58″N 26°43′38″E
אזור זמן	UTC +2
http://www.pascani.ro
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת רומניה מוגדלת)   בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים השחור פשקאן (למפת רומניה רגילה)   בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים השחור פשקאן tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

פשקאן (ברומנית: Paşcani) היא עיר במעמד רשות עירונית או מוניקיפיום (ברומנית - מוניצ'יפיו) במחוז יאשי, שבצפון-מזרחה של רומניה. בשנת 2009 מנתה אוכלוסיית העיר 42,682 נפש. היא העיר השנייה בגודלה במחוז יאשי ובה צומת חשוב של מסילות ברזל. לתחום המנהלי של העיר פשקאן שייכים 5 כפרים: בְלג'שט (1,429 תושבים), בושטן (1,248 תושבים), גסטשט (2,949 תושבים), לונקה (2,560 תושבים) וסודומן (1,450 תושבים).

גאוגרפיה

העיר פשקאן נמצאת במערב המחוז ואשי, בצפון־מזרחה של רומניה, במרחק 75 ק"מ מן העיר יאשי, בדרומה של הרמה של סוצ'אבה, על הטראסות שמימין הנהר סירט, ליד אפיק מעבר.

דמוגרפיה

בשנת 1890 אוכלוסיית העיירה מנתה 782 תושבים, כאשר מספרם עלה עד שנת 1912 ל־1,717. בשנת 1992 התגוררו בעיר 35,897 תושבים. לפי נתוני מיפקד האוכלוסין משנת 2002, ההרכב האתני של האוכלוסייה היה כדלקמן:

קבוצה אתנית	מספר תושבים	אחוזים
רומנים	41,535	98.8%
צוענים (רומה)	439	1.0%
רוסים ליפובנים	49	0.1%

נמנו בין השאר 10 הונגרים, 8 גרמנים, 5 טורקים, 3 אוקראינים ו־2 יהודים.

הרכב האוכלוסייה לפי שפה:

שפה	מספר תושבים	אחוזים
רומנית	41,815	99.4%
רומאני	199	0.5%
רוסית	26	0.1%

החלוקה לפי השתייכות דתית הייתה כדלקמן:

דת	מספר תושבים	אחוזים
נוצרים אורתודוקסים	39,627	94.2%
נוצרים רומיים־קתולים	1,214	2.9%
נוצרים לפי האוונגליון (ברדרן)	418	1.0%
נוצרים פנטקוסטלים	291	0.7%
הכנסייה האורתודוקסית הרוסית לפי האמונה הישנה	256	0.6%
בפטיסטים	59	0.1%
הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי	46	0.1%
הכנסייה היוונית־קתולית	16	< 0.1%

בין השאר נמנו גם 7 מוסלמים, 5 יהודים ו־4 שהצהירו על עצמם כאתאיסטים.

היסטוריה

בתחום העיר נתגלו שרידים של יישובים נאוליטיים, המייצגים את התרבות קוקוטן (Cucuteni) מן המאות 3–5 לפניה"ס.

התיעוד הראשון המזכיר את שמה של פשקאן, אז במעמד של כפר, הוא איגרת תרומה שנכתבה ב־8 באפריל 1419 בימי השליט אלכסנדרו הטוב. היישוב מצוין גם במסמך מ־2 ביולי 1453 שהוצא על ידי השליט אלכסנדרל, בתור כפר שנמצא באחוזתו של הבויאר אואנה פאשקה. משם המשפחה של אותו בויאר, פאשקה, בא גם שם היישוב פשקאן.

בין השאר, בגלל עמדתו הגאוגרפית המועדפת על יד הנהר סירט הפכה פשקאן באמצע המאה ה־19 לאחת מהערים החשובות בנסיכות מולדובה. תרמה לכך התיישבות היהודים שהקימו בה עיר-שוק. ב-1879 היו בעיר שני בתי הארחה ומספר חנויות.הקהילה היהודית המקומית מנתה בשנת 1899 14% מתושבי העיר (1,862 תושבים).בעיר התקיימו לא פחות מ- 21 ירידים גדולים בשנה. בשנים 1868-1871 בניית מסילות הברזל תרמה גם היא לשגשוג העיירה קודם בנה התאגיד אופנהיים את הקווים רומאן-איצקן (דצמבר 1869), פשקאן-יאש (יוני 1870) וורשט-בוטושאן, (נובמבר 1871) באורך של 224 ק"מ. את המשך מסילת הברזל מרומאן עד בוקרשט המשיכה החברה בראשות שטראוסברג קווי הרכבותחיברו את העיר דרך יאש עם צ'רנוביץ ועם לבוב. בסוף המאה ה-19 לפשקאן היה עדיין מעמד של "קומונה כפרית", כלומר כפר גדול, בירת הנפה סירטול דה ז'וס (סירט תחתי) במחוז סוצ'אבה. הכפר כלל את היישובים הקטנים יותר "טרגושורול פשקאן" (עיירת-השוק פשקאן), שבה נמצאת הנהלת הכפר, גארה פשקאן (תחנת הרכבת פשקאן), פנטנללה, ברטשט, סודומן, בושטן, גשטן, טופילה, ואליה סיאקה, קונצ'שט, בלג'שט ולונקה. אוכלוסיית פשקאן רבתי הייתה 10,498 תושבים שחיו ב-2302 בתים. פעלו בו שמונה כנסיות אורתודקוסיות וכנסייה רומית-קתולית, שש בתי ספר מעורבים בקסצ'שט, לונקה, טרגו פשקאן, סודומן, טופיללה, ואליה סיאקה, בית ספר יסודי עירוני מעורב של רשות מסילות הרכבות בתחנת פשקאן, ושני בתי ספר כפריים ביישובים בלג'שט וברטשט, שש טחנות קמח ובית חרושת לסבון. בעלי האדמות הגדולים הראשיים היו יורשי הקולונל אאוג'ן אלקאז, שרכשו אותן מנ. רוסטי-רוזנובאנו.

בשנת 1896 הוקם בה איגוד מקצועי חזק של עובדי הרכבת. חבריו תמכו בשנת 1907 במרד האיכרים ובשנת 1933 השתתפו בשביתה הכללית של עובדי הרכבות ברומניה. ב-1925 ספר השנה סוצ'ק מציין את פשקאן כבירת נפת פשקאן במחוז סוצ'אבה, עם 10,404 תושבים מחולקים בין פשקאן-טרג (עיירת שוק) והיישובים בלג'שט, בושטן, ברטשט, פנטנלה, לונקה, פשקאן-גארה (פשקאן-תחנת רכבת), פשקאן-ואטרה (פשקאן- בית), סודומן. בכפר פעלו גימנסיה ו4 בתי ספר יסודיים - אחד לבנים, אחד לבנות, אחד מעורב של רשות הרכבות, (CFR) ועוד אחד מעורב של קהילה היהודית, כמו כן סדנת רכבות עם מעל אלף עובדים. ב-1931 פשקאן הוכרה כעיר - "קומונה עירונית" במסגרת המחוז באיה וכללה את היישוב התת-עירוני טופילה.

בימי מלחמת העולם השנייה העיר נהרסה כמעט כליל. היא נכבשה על ידי הצבא האדום באפריל 1944 במהלך מבצע יאשי-קישינב הראשון. בעת המשטר הקומוניסטי הפכה העיר למרכז תעשייה ונבנו בה ביניינים חדשים.

בימי השלטון הקומוניסטי קיבלה פשקאן מעמד של "עיר ראיונלית", בירת הראיון פשקאן באזור יאשי. ב-1968 עם הקמה מחדש של המחוזות, איבדה העיר את המעמד של מרכז מנהלי, והפכה לעיר במחוז יאש בלבד. ב-1995 שכתה למעמד של רשות עירונית או מוניצ'יפיו.

יהדות פשקאן

כבר באמצע המאה ה־19 חיו בפשקאן 17 משפחות יהודיות עם 85 בני אדם, שתרמו להפיכת היישוב לעיירה ולמרכז מסחרי. הן היו מעורבות בסחר בעץ, דגן ובקר. היהודים הקימו בית כנסת, מקווה ובית עלמין. בשנת 1899 מספר היהודים היה 1862, שהיוו 14% מכלל תושבי העיר. למרות ההגירה, אחוזם האוכולוסיה לא ירד בהרבה בהתחלת המאה ה־20. בשנת 1916 היו בעיירה 16 בתי כנסת. חיי הדת הושפעו על ידי החסידות - שנציגו המובהק היה הרב משה יהודה לייב פרידמן, הבן של הרב מבוהוש, שהקים את חסידות פשקאן וכונה "פאשקנער רעבע", אבל גם על ידי ההשכלה והשאיפה לאמנציפציה. ב־1895 הוקם בעיירה ועד מקומי של הארגון "חיבת ציון" ובתקופה שבין מלחמות העולם התקיימה בקהילה פעילות ציונית ערה.

בשנת 1907 היהודים בפשקאן סבלו עקב מרד האיכרים הרומנים שהוסתו נגדם. בימי מלחמת העולם הראשונה מספר יהודים נעצרו, חנויות יהודיות נסגרו על ידי השלטונות והוטלו על בני הקהילה מיסים בלתי מוצדקים. בשנת 1931 העירייה נקטה אמצעים להגבלת הפעילות הכלכלית של היהודים. בימי המשטר הפאשיסטי־צבאי של יון אנטונסקו כמה מנכבדי הקהילה נלקחו בני ערובה על ידי השלטונות. הגברים היהודים נשלחו למחנות לעבודות כפייה בבסרביה ובדוברוג'ה. היהודים מן הכפרים מסביב גורשו לפשקאן. 12 יהודים נשלחו לטרנסניסטריה. במרץ 1944, 100 יהודים נהרגו בהפצצות של הסובייטים על תחנת הרכבת פשקאן. באפריל 1944 הורשו גם היהודים להתפנות מן העיר לערים אחרות רחוקות יותר מן החזית. בתום מלחמת העולם השנייה חזרו לעיר 850 יהודים. מספרם הצטמצם בהדרגה על ידי גלי עלייה לישראל. בשנת 2002, 5 תושבים הצהירו על עצמם כבני הדת היהודית ושניים כשייכים ליהודים מבחינה אתנית. בזמנו הסופר הרומני מיכאיל סדוביאנו שנולד בפשקאן, תיאר בכמה מסיפוריו את חיי היהודים בעיירה.

כלכלה

החל מ-1869 פעלו בפשקאן סדנאות של רשות הרכבות, כיום חברת "רמאר". בתקופת השלטון הקומוניסטי כלכלת העיר נשלטה על ידי התעשייה. אחרי מהפכת 1989 כמה מהמפעלים נסגרו או צמצמו את פעילותם, נפתחו חברות חדשות פעילות בהתאם לביקוש השוק, התפתח שוב המסחר בעיקר בתחום חומרי הביניין, הציוד התעשייתי, וילונות ומוצרי טקסטיל, המאפיות, המסחר בתחום המזון ועוד.

חינוך ותרבות

בין השנים 1918–1929 התקיימה בעיר גימנסיה מעורבת, שנסגרה בימי המשבר הכלכלי הגדול. ב־1932 הוקמה מחדש כגימנסיה עיונית לבנים של רשות מסילות הברזל. בימי מלחמת העולם השנייה באביב 1944 פונה בגלל התקרבות החזית ובחזרתו לעיר, ב־1946 הפכה לבית ספר תיכון עיוני. כעת נקראת המכללה הלאומית ע"ש מיכאיל סדוביאנו. עם מוריו נמנו דמויות חשובות בתרבות הרומנית כמו הצייר והפסל יון אירימסקו, מקדר הספרות קונסטנטין צ'ופראגה ואחרים. עם תלמידיו נמנה העיתונאי והפסיכולוג לאונרד גבריליו.

בפשקאן נולד הסופר הרומני מיכאיל סדוביאנו. הוא גם למד כאן בבית הספר היסודי ובהשראת עיירת הולדתו כתב לימים את הנובלה Locul unde nu s-a petrecut nimic ("המקום בו לא התרחש דבר").

אתרים חשובים ויעדי תיירות

הכנסייה האורתודוקסית הארכימלאכים הקדושים מיכאל וגבריאל בפשקאן, מאה ה-17

• המוזיאון העירוני - נפתח במתכונת הנוכחית בשנת 1997 במסגרת בית התרבות ע"ש מיכאיל סדוביאנו וארמון הילדים ע"ש יורדאקה קנטקוזינו. למוזיאון מחלקות להיסטוריה, אתנוגרפיה ודת.
• בית יורדאקה קנטקוזינו־פשקאנו - במרכז העיר, ארמון בעל שתי קומות שנבנה בשנים 1640–1650. יש לו צריח מאבן והוא עתיר קישוטים מפוסלים.
• כנסיית "ספינצי ווייבוז מיכאיל וגבריל" ("הארכימלאכים הקדושים מיכאל וגבריאל") -במרכז העיר, נבנתה בשנת 1664 ועברה שיפוץ מסיבי בשנת 1807.
• הכנסייה הרומית־קתולית - נבנתה בשנים 1985–1996.

בסביבה:

• הארמון של אלכסנדרו יואן קוזה ביישוב רוג'ינואסה, 17 ק"מ ,מזרחית מפשקאן, נבנה בסגנון סגנון נאו-גותי ב-1811, ונקנה על ידי קוזה ב-1862,
• בפריגורני וק, על יד טרגו פרומוס - שרידי הבתים וקברו של הכרוניקן יון נקולצ'ה
• טירת מיקלאושן, בסגנון אנגלי עם צריחים גותיים וקישוטי פנים יפים
• ביתו והמאוזולאום של המשורר וסילה אלכסנדרי במירצ'שט, 30 ק"מ דרומית מפשקאן
• טירתו של גריגוראש סטורדזה , בכפר סטולניצ'ן-פרז'סקו, 10 ק"מ דרומית מפשקאן, על יד הכביש פשקאן-רומאן. נבנה ב-1816 בהשתתפות האדריכל יוסיף דמסוביץ'.

ערים תאומות

• וארפאלוטה, הונגריה
• פייל, נורווגיה
• יאלובן, מולדובה (מ־2011)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פשקאן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פשקאן
• לוציאן זאב הרשקוביץ' - הערך "פשקאן" באתר "האנציקלופדיה י.וו.א של יהדות מזרח אירופה" (באנגלית)
• עיריית פשקאן במדריך העיריות
• פשקאן עיירית שוק, ב"הלקסיקון הגאוגרפי הגדול של רומניה" - מאת להובארי, בריאטנו, טוצ'ילסקו - 1901 עמ' 6588 „Păşcani, tîrguşor” în George Ioan Lahovari, Bratianu, Tocilescu. Marele Dicţionar Geografic al României. 4. Bucureşti: Stab. grafic J. V. Socecu.1901 p. 658.