פרשת לזרוביץ-קירז'נר
| חלק מהמרד הערבי הגדול | |
|---|---|
 | |
| תמונת המשפחה | |
| תאריכים | 16 באוגוסט 1938 – 17 באוגוסט 1938 (יומיים) |
| תאריך עברי | י"ט באב ה'תרצ"ח |
| מקום | עין חוד, הר הכרמל, ארץ ישראל |
| הרוגים | 3 |
| חטופים | 7 |
| מספר מפגעים | ~200 |
פרשת לזרוביץ-קירז'נר היא פרשת חטיפה ורצח של משפחה יהודית בידי כנופיה ערבית בהנהגתו של יוסוף אבו דורה שאירעה בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. הפרשה באה לקיצה ב-1963 עם גילוי שרידי גופות הנרצחים ביער עין חוד, על ידי חוקר המשטרה שלמה בן אלקנה, והבאתם לקבר ישראל.
תיאור האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בליל 16–17 באוגוסט 1938, התקיפו כ-200 מאנשי הכנופיה את מחנה המעצר הסמוך עתלית, בו כלאו הבריטים את אנשי הכנופיות הערביות והעבידו אותם בפרך.
מטרת התוקפים הייתה לשחרר את אסירי המחנה. הם התקדמו לעבר המחנה בקבוצות קטנות ממספר עברים. התוקפים התגברו על מספר זקיפים ונטלו את נשקם. אחדים מן התוקפים הגיעו לבית בשולי המחנה שבו התגוררו קצין המשטרה היהודי משה לזרוביץ', סגן מפקד המחנה, ובני משפחתו. התוקפים הפתיעו את בני הבית בשנתם ושבו את ששת האנשים שהיו בו: משה לזרוביץ, אשתו ברוריה, שלושת ילדיהם, חגי בן שנתיים וחצי, יפרח בן 8 ורחל בת 12, ואחי האשה, אליהו קירז'נר, עובד מפעלי המלח בעתלית. אחד משומרי המחנה הערבים נלקח אף הוא בשבי, אך שוחרר למחרת בבוקר ושב למחנה.
בשלב זה התקדמו התוקפים עד למרחק של כ-50 מטר משערי הכלא. השוטרים הבריטים שהיו במחנה פתחו לעברם באש ממקלעי "לואיס". התוקפים ניתקו את קווי הטלפון מן המחנה, אך האש הנותבת שירו המותקפים הובחנה על ידי תחנות המשטרה שבסביבה ולמקום הוחשה תגבורת של המשטרה ושל חיילי הרגימנט המלכותי של מערב קנט, שהיו מוצבים בסביבה. התגבורת הניסה את התוקפים בדיוק בעת שתחמושתם של שומרי המחנה עמדה לאזול. קצין בריטי וסוהר ערבי נפצעו בקרב.
בבוקר שלמחרת פתחו הבריטים בחיפושים נמרצים אחר החטופים, כשהם נעזרים בכלבי גישוש ומטוס שחג מעל. נמצאו סימני דם שגרמו להשערה כי חלק מן התוקפים נפצעו. העקבות הוליכו לכיוון הר הכרמל. הסביבה ההררית הקשתה על המעקב והמחפשים שבו על עקבותיהם.
בשבת, 20 באוגוסט 1938, הבחינו שומרי קיבוץ משמר העמק בחמש דמויות, שני מבוגרים ושלושה ילדים, מתקרבים לקיבוץ. בהמשך התנתקו המבוגרים מן הילדים והילדים המשיכו ללכת לעבר שער הקיבוץ. הילדים הגיעו לשער וסיפרו כי הם ילדיהם של בני הזוג לזרוביץ. הם נראו רעננים ולא ניכרו בהם סימני סבל וכאב. כשנשאלו למקום המצא הוריהם, השיבו כי אינם יודעים דבר על כך. רחל, המבוגרת משלושתם, סיפרה כי לאחר שנחטפו, הם צעדו כשעיניהם מכוסות, ולאחר מכן הובלו על גבי סוס והיו כל אותו הזמן בקרב שוביהם הערבים, שהאכילו אותם וטיפלו בהם היטב. בבוקר יום שחרורם, הם נלקחו לשדה במקום שלא היה מוכר להם. שני הערבים שליוו אותם הורו להם להסיר את הכיסוי מעיניהם ולהמשיך לצעוד לעבר קיבוץ משמר העמק. שני הערבים אמרו לילדים "שלום" והמשיכו לצפות בהם עד שהגיעו בשלום לשער הקיבוץ. רחל, הגדולה שבילדים, נשאה עמה שטר של לירה ארץ ישראלית אחת ומעטפה, שמסרו לה שוביה. במכתבים שבמעטפה, שנכתבו בערבית באותיות עבריות, שאחד היה ממוען לעיתון "דבר" והשני לעיתון "הבוקר" נאמר:
מאת יוסף אבו דורה מפקד המורדים.
האומה הערבית הוא אומה אצילה ונוהגת באצילות.
כשהביאו אותנו קיבל אותנו אבו דורה והתנהג אתנו יפה.
לפי ההוראה הדתית. נתן לנו להוצאות הדרך.
אני ואחי היינו שבעי רצון מאד.
חתום: רחל לזרוביץ[1]
בדיעבד, התברר כי החוטפים הוציאו את שלושת המבוגרים להורג והסתירו את גופותיהם. מקום קבורתם נותר בגדר תעלומה במשך 25 שנה. משה לזרוביץ היה בן 40 בהירצחו. יליד פתח תקווה שאחרי כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים הצטרף למשטרה ובה הגיע לדרגת קצין. בשירותו רכש גם את חיבת הערבים ואלה כינוהו "שייח מוסא". היה קצין משטרה מצטיין. בשנת 1935 הצטרף לארגון "ההגנה".
ביולי 1963, בעקבות פרסום הפרשה על ידי העיתונאי אהרן אבן-חן ב"מעריב" [2][3] החלה חקירתו של שלמה בן אלקנה, חוקר משטרה בעל ניסיון בפיענוח פרשיות מימי היישוב ומומחה לגילוי נעדרים, והתגלה הבור בכרמל ליד עין חוד שבו הוסתרו הגופות ועצמות הנרצחים. הגופות זוהו באמצעות כפתורי בגדי האישה[4] והנרצחים הובאו לקבורה בקבר אחים בראשון לציון.[5]
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבן הצעיר חגי, נהרג שנתיים אחרי החטיפה בהפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב.
שרידי המחנה נמצאים מעל תחנת הדלק בצומת אורן. במקום יש שני שלטי הנצחה ובהם צילום המשפחה ותיאור הפרשה. בשנות האלפיים, נותרו מהמחנה יסודות מבנים, בריכה ושני מגדלי שמירה.[6]
תיעוד והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1986 - שלמה בן אלקנה העלה את הפרשה וגילוי העצמות על הכתב בספרו "סיפורה של חקירה".[7]
- 2006 - הפרשה הונצחה ביצירת אמנות של אמנית הכפתורים והחוקרת רחלי רוגל שחשפה את הפרשה בתערוכות הארץ, באירופה ובארה"ב.[8][9]
- 2012 - הספר "מאורעות 1936-1939 פרשת ליזרוביץ קירז'נר הוכן ממצגת ב"בנתיבי העפלה" בעתלית.[10]
- 2015 - יצא הסרט "צדיק כתמר יפרח" בבימויה של שושי בן חמו ובהפקתו של יואל אמסטר המספר את סיפורו של יפרח לזרוביץ ומשפחתו ומנציח את סיפור המעשה.
- 2021 - יצא הסרט "פרשת ליזרוביץ': תעלומה ופתרונה" של בית מורשת משטרת ישראל מוקדש לפרשה.[11]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה בן אלקנה, סיפורה של חקירה: דפי-יומן: חטיפתה של משפחת הקצין לזרוביץ ב-1938 בידי כנופיות אבו דורה. הוצאת הדר, 1986.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מצבות מדברות-פרשת לזרוביץ
- מ. תלמי ומ. ויניצקי, פוענחה תעלומת החטיפה והרצח של הקצין לזרוביץ, אשתו וגיסו, מעריב, 7 באוגוסט 1963
- מנחם תלמי, "אני חושבת שהכפתורים הם מחולצת אמא"..., מעריב, 7 באוגוסט 1963
- מנחם תלמי, "החזקתי את אחי הפעוט בזרועותי והתפללתי לבל ניפול מן הסוס", מעריב, 8 באוגוסט 1963, המשך
- קורות החיים של משה לזרוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- מוחמד מחמוד אבו אלהיג'א (אבו חלמי), אבו חלמי ופרשת הקצין לזרוביץ, מעריב, 2 בספטמבר 1963
- אלי אלון, 77 שנים לרציחתם של בני משפ' לזרוביץ, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 באוגוסט 2015
- מצגת מאורעות 1936-1939 – פרשת ליזרוביץ-קירז'נר
- אוסף משפחת לזרוביץ מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ילדי הקצין לייזרוביץ באו למשמר העמק, דבר, 21 באוגוסט 1938
- ^ אהרן אבן-חן (ג. שרוני), קפה וצ'יזבטיה אצל אבו-נביל, מעריב 19 באוקטובר, 1962, עמ' 8
- ^ המכתבים שהביאו לפתיחת החקירה, מעריב, 8 באוגוסט 1963
- ^ נתגלו עצמות הקצין לזרוביץ וקרוביו שנחטפו מעתלית ב-1938, דבר, 8 באוגוסט 1963
- ^ א. פלג, אליהו נסע ולא חזר הביתה, מעריב, 22 באוגוסט 1963
- ^ שמעון כהן, ביתו של הקצין לזרוביץ, באתר עמוד ענן, 2015
- ^ שלמה בן אלקנה, סיפורה של חקירה, תל אביב: הדר, 1986
- ^ שולה פרומר, הבזקי זיכרון, ידיעות רחובות תרבות 29 אפריל, 2011, עמ' 72
- ^ יהודה אורן, פרשת יפרח ליזרוביץ ומשפחתו, באתר SLIDESHARE, 2013
- ^ אורי איתיאל, מאורעות 1936-1939 - פרשת ליזרוביץ- קירז'נר, עתלית: עצמית, 2012
- ^ רפ"ק ד"ר שלומי שטרית, פרשת ליזרוביץ' - תעלומה ופתרונה, באתר יוטיוב, בית מורשת משטרת ישראל, 2021