פרסה (איבר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חתך צדי של פרסת סוס. ורוד: רקמות רכות, אפור בהיר: עצמות, כחול: גידים, אדום: דרמיס, צהוב: כרית הפרסה, אפור כהה: המחוג, כתום: כף הפרסה, חום: דפנות

הפרסה היא קצה האצבע של יונקים מקבוצת הפרסתנים, המחוזקת על ידי מעטה קרטין עבה וקרני. הפרסה בנויה מסוליה קשיחה או גמישה, ומדופן קשיחה שיוצרת הציפורן המגולגלת סביב קצה האצבע. משקל גופו של בעל החיים נשען בדרך כלל על כף הפרסה ועל שולי דופן הפרסה. הפרסות גדלות ללא הפסקה ועוברות שחיקה מתמדת בזמן ההליכה של בעל החיים.

למרבית מכפילי הפרסה (כגון כבשים, עיזים, צבאים, בקר, ביזונים וחזירים) יש שתי פרסות עיקריות בכל רגל, מבנה המכונה "פרסה שסועה". כמו כן, למרבית מכפילי הפרסה הללו יש בנוסף שני טלפיים קצרים (dewclaws) הממוקמים מעט גבוה יותר במעלה הרגל. הטלפיים הקצרים אינם משמשים להליכה, אך במינים מסוימים שבהם הם גדולים יותר (כמו צבאים וחזירים) הם עשויים לגעת בקרקע בעת ריצה או קפיצה. מכפילי פרסה אחרים, כגון ג'ירפות ואנטילוקפרות, הם חסרי טלפיים קצרים. בבעלי חיים מסוימים הנחשבים כבעלי פרסה שסועה, כגון גמלים, הפרסות קטנטנות ונראות כציפורניים בקצות האצבעות.

למפריטי פרסה מסוימים יש פרסה אחת בכל רגל, בעוד שלאחרים יש (או היו) שלוש אצבעות נפרדות בעלות פרסות או ציפורניים גדולות, או פרסה אחת ושני טלפיים קצרים. הטפיר הוא מקרה מיוחד, משום שהוא בעל שלוש אצבעות בכל כף רגל אחורית וארבע אצבעות בכל כף רגל קדמית.

פרסות בשימוש האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה פרסות מילאו תפקיד משמעותי בטקסים (כגון טקסי קבורה) ובמשחקים, וכן שימשו לייצור דבקים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרסה בוויקישיתוף