פרנק שרווד רולנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנק שרווד רולנד
Frank Sherwood Rowland
לידה 28 ביוני 1927
דלאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במרץ 2012 (בגיל 84)
ניופורט ביץ', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קורונה דל מאר, אוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט וילארד ליבי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנק שרווד רולנד (באנגלית: Frank Sherwood Rowland;‏ 28 ביולי 192710 במרץ 2012) היה חוקר בתחום הכימיה אמריקאי אשר עסק בכימיה של אטמוספירה וקינטיקה כימית. פרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין. בשנת 1995 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם מריו מולינה ופול קרוצן.

למד בהדרכתם של וילארד ליבי, אדוארד טלר והרולד יורי, ושיתף פעולה עם מריו מולינה במחקר על הסכנות הסביבתיות של כלורופלואורוקרבון (CFC, "פריאון"), כמו היכולת שלו לתרום להידלדלות שכבת האוזון. זו הייתה עבודתו הידועה ביותר, וממצאיה של עבודה זו הביאו לשינויים בינלאומיים בתעשייה הכימית.[TC1][1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולנד נולד בדלאוור, אוהיו. אביו, סידני ארצ'יבלד רולנד, היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ווסליאן באוהיו, שבה לימים התחנך רולנד. אמו, מרגרט ויס דרייק רולנד, הייתה מורה ללטינית.

ב-1952 נישא רולנד לג'ואן לונדברג, ונולדו להם שני ילדים - בתו אינגריד, שהייתה היסטוריונית אומנות, ובנו ג'פרי.[1]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודיו היסודיים והתיכוניים למד בחינוך מואץ בבתי הספר הציבוריים בדלאוור, וסיים את לימודיו מספר שבועות לפני גיל 16. הצד האקדמי של בית ספר התיכון היה פשוט בעבור רולנד, ולכן בכמה קייצים של שנות העשרה המוקדמות שלו, המורה למדעים בתיכון הטילה עליו משימה להתנדב בהפעלת תחנת מזג האוויר המקומית. זו הייתה החשיפה הראשונה שלו לניסויים שיטתיים ואיסוף נתונים.

רולנד התחנך בעיר הולדתו באוניברסיטת ווסליאן אוהיו (תואר ראשון, 1948) ובאוניברסיטת שיקגו (תואר שני, 1951; דוקטורט, 1952). הוא החזיק משרות אקדמיות באוניברסיטת פרינסטון (1952-1956) ובאוניברסיטת קנזס (1956-1964) לפני שהפך לפרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה באירווין, בשנת 1964. באירווין, בשנת 1970, הוא החל לעבוד עם מריו מולינה. בשנת 1978 נבחר רולנד להאקדמיה הלאומית למדעים.[2]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחושת דאגה גדולה השתררה בשנת 1974, כאשר הקהילה הבינלאומית נחשפה להיפותזה שהעלו שרווד רולנד ומריו מולינה, לפיה שכבת האוזון מאוימת על ידי הפליטות המתמשכות של גזי פריאון (השם המסחרי של CFC, מולקולות כלורו - פלואורו-קרבונים), קבוצת כימיקלים תעשייתיים שהשימוש בה היה נפוץ מאוד. רולנד ומולינה שיערו כי גזי CFC משתלבים עם קרינת שמש ומתפרקים בסטרטוספירה, משחררים אטומים של חד תחמוצת כלור וכלור, ומסוגלים להשמיד מספר גדול של מולקולות אוזון.[3] מחקרם, פורסם לראשונה במגזין Nature בשנת [TC2] 1974, ביוזמת החקירה הפדרלית של הבעיה. בשנים 1975 ו-1976 נערכו מחקרים נוספים אשר תמכו בהיפותזה של רולנד ומולינה והעמיקו את הבנת נושא הידלדלות שכבת האוזון. האקדמיה הלאומית למדעים הסכימה עם הממצאים שלהם בשנת 1976, ובשנת 1978 תרסיסים מבוססי CFC נאסרו בארצות הברית. אימות נוסף של עבודתם הגיע במחצית שנת 1980, יחד עם הגילוי של מה שנקרא "החור באוזון" שמגן על אנטארקטיקה. בשנת 1987 פרוטוקול בינלאומי שאסר את הייצור של גזים המדללים את שכבת האוזון נידון על ידי האומות המאוחדות במונטריאול.[2][TC3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק שרווד רולנד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]