פרוטאין קינאז C
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
פרוטאין קינאז C (Protein kinase C, ובראשי תיבות: PKC) הוא שם כולל למשפחה של חלבוני פרוטאין קינאז, המזרחנים את חלבוני המטרה שלהם על הקבוצה ההידרוקסילית של חומצות האמינו סרין או תראונין, וכך מפעילה מעבר אותות. קבוצת חלבונים זו מבוקרת בדרכים רבות ובין היתר באמצעות שינויים בריכוז הסידן והדיאציל גליצרול (DAG) בתא.
קבוצת חלבונים זו זוהתה לראשונה על ידי היפני יאסוטומי נישיזוקה, במחקר שעשה במכון רוקפלר בניו יורק[1].
קבוצת חלבונים זו מכילה חמישה עשר איזוזימים באדם, המחולקים לשלוש תת-משפחות בהתבסס על דרישות השליח השניוני: קונבנציונלי (קלאסי), מקורי (novel) ולא-טיפוסי (atypical). הקבוצה הראשונה דורשת סידן, דיאציל גליצרול ופוספוליפידים להפעלתם, הקבוצה השנייה לא דורשת סידן להפעלתה, אך כן את השניים האחרים, ולכן השניים הראשונים יכולים להיות מופעלים באמצעות פוספוליפאז C, והקבוצה השלישית לא דורשת סידן או דיאציל גליצרול להפעלתה.
המבנה של PKC מכיל יחידת בקרה ויחידת מזרז הנקשרות יחדיו לאזור ציר. אזור הציר נשמר לרוב באיזופורמים השונים. דרישות השליח השניוני באיזופורמים משתנות בהתאם לאזור הבקרה. ברוב חלבוני ה-PKC המבנה הקריסטלוגרפי של האזור המזרז לא נקבע, פרט ל-PKC תטא ויוטא, שהם בעלי דמיון רב לקינאזות אחרים אשר בהם המבנה הקריסטלוגרפי נקבע.
בעת שפעול, אנזימי PKC עוברים לקרום התא על ידי חלבוני RACK. אנזימי PKC ידועים בפעילותם ארוכת הטווח, הם נשארים פעילים גם לאחר שאות הפעולה המקורי או גל הסידן חלפו. זה לכאורה מושג על ידי ייצור של דיאציל גליצרול מפוספטידילכולין על ידי פוספוליפאז. חומצות שומן יכולות גם הן להשתתף בפעילות ארוכת הטווח.
PKC קלאסי, הכולל את האיזופורמים α, βI, βII ו-γ, דורש להפעלתו יון סידן, דיאציל גליצרול (DAG) ופוספוליפיד מסוג פוספטידילכולין. PKC מקורי כולל את האיזופורמים δ, ε, η ו-θ ודורש דיאציל גליצרול, אך אינו זקוק ליוני סידן כדי להיות מופעל. ה-PKC הקלאסי והמקורי מופעלים על ידי אותו נתיב מעבר אותות כמו פוספוליפאז C. PKC לא-טיפוסי, לעומת זאת, הכולל פרוטאין קינאז Mζ ו-ι או λ, אינו זקוק לדיאציל גליצרול או ליוני סידן לשם הפעלתו.
