פפיון זיתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןפפיון זיתי
פפיון זיתי, צ'אנג מאי, תאילנד
פפיון זיתי, צ'אנג מאי, תאילנד
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: נחליאליים
סוג: פיפיון
מין: פפיון זיתי
שם מדעי
Anthus hodgsoni
ריצ'מונד, 1907
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פִּפְיוֹן זֵיתִי (שם מדעי: Anthus hodgsoni) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים, המתרבה ברחבי דרום, צפון מרכז ומזרח אסיה, כמו גם בצפון-מזרח רוסיה האירופית. זהו מהגר למרחקים ארוכים העובר בחורף לדרום אסיה ואינדונזיה. לפעמים הוא נקרא באנגלית גם "פפיון הודי" (Indian pipit) או "פפיון הודג'סון" (Hodgson's pipit).

בישראל הוא חולף נדיר, בעיקר בסתיו המאוחר, ובמיוחד באילת, בנגב ובערבה הדרומית. כמעט באופן קבוע מדי שנה חורפים פרטים מעטים בישראל - לעיתים באילת ולעיתים אף בפארק הירקון בתל אביב.[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסוג Anthus הוא השם הלטיני לציפור קטנה של שטחי עשב שהוזכרה על ידי פליניוס הזקן. שם המין הספציפי hodgsoni מנציח את הדיפלומט וחוקר הטבע האנגלי בריאן הוטון הודג'סון.[3]

ישנם שני תת-מינים מוכרים:[4]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפפיון הזיתי מקייץ ומקנן בהימלאיה הפקיסטנית וההודית, מערבה דרך נפאל, לתוך סין, צפונה למחוז גאנסו, ומזרחה דרך קוריאה ליפן, וצפונה דרך צפון-מרכז אסיה לצפון-מזרח אירופה (רוסיה האירופית). מקנן עד רום של 4,500 מטר במזרח נפאל. אזורי החריפה הדרומיים בעלי פריסה נרחבת באסיה, מחצי-האי הודו, מזרחה לדרום-מזרח אסיה והפיליפינים. הוא נודד למרחקים ארוכים, ומזדמן נדיר במערב אירופה.

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה מקנן בשולי הטייגה, על מדרונות עשבוניים ומכוסי עשב, קרקע סלעית ובקרחות ביערות פתוחים של אלונים, ליבנה, אלמון, אשוח או אורן. הוא מצוי גם בגידול משני ובגידול מיוער או נטוש ובבתות עם עצים מבודדים, בשטחים בזלתיים עקרים, סביב ביצות ואזורים מוצלים בשדות אורז. הוא גם חובב שיחי ערער ננסי או שיחים נמוכים אחרים מעל קו העצים.

קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הקינון נמשכת מיוני עד אוגוסט במערב סיביר וממאי עד סוף יולי/אוגוסט בדרום התפוצה. לקן צורת גביע והוא עשוי מאזוב ועשב יבש, מרופד בעשב עדין יותר ובכמה שערות, וממוקם על הקרקע מתחת לציצת דשא או סלע, או בשקע רדוד. בתטולה בדרך כלל שלוש עד חמש ביצים בצבע חום כהה ומנוקד. לרוב מתרחשים שני מחזורי קינון בעונה.[6][7][8]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפיון זיתי, קולקטה, הודו

פפיון זיתי גדול במעט מדרור הבית, עם אורך של כ-15 ס"מ. הוא בעל גוון חום ירקרק בחלקים העליונים, עם מעט פספוס חום כהה. פס-הגבה, הפס הכפול בכנפיים וצדדי הזנב לבנים. החלקים התחתונים בצע לבן עד צהוב, עם ניקוד כהה ובולט על החזה ובצדדים. הזוויגים דומים.[9]

מינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומה למדי לפפיון עצים; עם זאת, הגב שלו בגוון זיתי ופחות מפוספס, ודגם הראש בולט יותר - פס הגבה לבן בולט, מעט חלודי לפני העין, ועם כתם בהיר בולט בחלק האחורי של סוככות האוזן שמתחתיו כתם כהה.[2]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב נצפה ביחיד או בזוגות. מתרוצץ על הקרקע בחיפוש אחר מזון ועף לעצים כאשר מפריעים לו. תעופתו קופצנית ומתפתלת.

הוא ניזון בעיקר מחרקים בקיץ ומזרעים בחורף.

קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה דומה לזו של עפרוני ומתבצעת במעוף. היא דומה לזו של פפיון עצים, אך מהירה וגבוהה יותר. הקריאות הן צפצוף בודד "טסיפ", הדומה גם לפפיון עצים.

סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שטווח התפוצה שלו נחשב רחב, ובהיעדר ראיות לירידה באוכלוסייה או לאיומים מהותיים, סווג מין זה כללא חשש לפי הרשימה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע.

הכמות העולמית הכוללת אינה ידועה בוודאות, אך האוכלוסייה האירופית מונה בין 45,000 ל-60,000 זוגות מקננים, כשאירופה מספקת פחות מ-5% מטווח התפוצה העולמית של המין.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פפיון זיתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פפיון זיתי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 ד"ר יואב פרלמן, פפיון זיתי, באתר הצפרות הישראלי
  3. ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 49, 193. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  4. ^ Anthus hodgsoni (Richmond, 1907); Taxonomic Serial No.: 178495, Integrated Taxonomic Information System
  5. ^ 1 2 Olive-backed Pipit, Anthus hodgsoni, observation.org
  6. ^ Stephanie Tyler, David A. Christie, Andrew Elliott, Josep del Hoyo (ע), Family Motacillidae (Pipits and Wagtails), Handbook of the Birds of the World, כרך Volume 9, Barcelona: Lynx Edicions, September 2004, ISBN 978-84-87334-69-6. (באנגלית)
  7. ^ Snow, David William; Perrins, Christopher (1998). The Birds of the Western Palearctic concise edition. OUP. ISBN 019854099X.
  8. ^ 1 2 Olive-backed Pipit (Anthus hodgsoni), Bird life Data zone
  9. ^ Ali, Salim; Sidney Dillon Ripley (2001). Handbook of the Birds of India and Pakistan, 2nd ed.,10 vols (2nd ed.). New Delhi: Oxford University Press.