פפוס בן יהודה
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה הוא דמות מתקופת התנאים המוזכרת בספרות חז"ל. הוא נזכר כמי שנהג בקיצוניות, והיה נועל את אשתו בבית כדי שלא תזנה, מעשה שאחריתו עלתה בכי רע, ואילו במקום אחר נזכר כמי שהתנגד למסירות נפש ולהסתכנות למען לימוד התורה בעת גזרות השמד, וסופו שנאסר על ידי השלטון הרומאי.
עקב בעיות תיארוך העולה מן המקורות השונים, הוצע שהיו שני אישים שונים בשם פפוס בן יהודה, הראשון חי במאה הראשונה לספירה והשני במאה השנייה, אולם פיצול זה אינו מוסכם.
מעשיו של פפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעשה בפפוס ואשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפוס מוזכר בדברי רבי מאיר בברייתא, כדוגמה קיצונית לבעל החושש שאשתו תזנה עם אחרים, עד שהיה נועל אותה בתוך ביתו[1]. פרשני התלמוד[2] מבארים זאת לגנאי, שעל ידי כך מערכת היחסים ביניהם מתערערת והאישה עלולה לבגוד בו מחמת כך.
בתלמוד הבבלי מובא, שבמקרה זה, לבסוף אכן כך אירע בפועל[3], כשאשתו נאפה עם גבר זר. התלמוד מזהה את אשתו עם מרים מגדלא נשיא, המזוהה בדרך כלל עם מרים המגדלית[4], ואת הגבר שעמו נאפה עם אדם בשם פנדירא[5] המזוהה במסורת היהודית כאביו של ישו[6], שמהם נולד בן סטדא, שיש המזהים אותו כישו. זיהויים שצונזרו בגרסאות הנדפסות המסורתיות של התלמוד.
בתלמוד הירושלמי[7] ובמדרש רבה[8] פפוס בן יהודה מוזכר בשם יהודה בן פפוס[א].
המעשה בפפוס ורבי עקיבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפוס חי בתקופת דורו של שמד. סביב מרד בר כוכבא, אדריאנוס קיסר רומא הטיל גזרות קשות על היהודים שבארץ ישראל, כשמפֵרי הפקודות מוצאים להורג בעינויים. אחת המצוות שנאסרו במסגרת זו הייתה מצוות לימוד תורה ברבים.
התלמוד[10] מספר על רבי עקיבא, מגדולי החכמים שבאותו דור, שבחר להפר את הפקודה וישב ללמד תורה ברבים. רבי עקיבא, שהיה במרכז התומכים במרד בר כוכבא נמצא מתמרד לשלטון הרומאים בשני המישורים, הן בנקיטת צעדים אקטיביים למאבק ברומאים מהבחינה המדינית, והן בהתנגדות לגזרות הדתיות. אין לשלול את האפשרות שעמדה זו האחרונה התחזקה יותר אצל רבי עקיבא עם כישלונו ודעיכתו של המרד מול עיניו.[11] [ב] באחת הפעמים, בעוד רבי עקיבא יושב ומלמד תורה באופן פומבי, הזדמן למקום פפוס בן יהודה, שככל הנראה היה גם הוא מחכמי אותו דור, ותמה על רבי עקיבא איך אינו חושש מהשלטון הרומאי ומסכן את עצמו עבור כך. רבי עקיבא שראה את לימוד התורה כהכרחי וקיומי לעם ישראל, ענה לו באמצעות משל השועל והדגים כי אי לימוד התורה חמור ומסוכן מגזירת השלטון, שכן השלטון לא בהכרח יתפוס את לומדי התורה, אך אלו המתבטלים מלימוד התורה מסכנים ומאבדים את עתידם בוודאות.
בתלמוד מסופר עוד כי בסופו של דבר, כעבור זמן קצר, אכן נתפס רבי עקיבא ונכלא בבית הסוהר והואשם בלימוד תורה בניגוד לצו הרומאי. בהמשך הוצא רבי עקיבא להורג תחת עינויים. בעוד רבי עקיבא שוהה בבית הסוהר, נתפס אף פפוס על עבירה כלשהי והושם יחד עמו בבית הסוהר. כשנוכח בכך פפוס אמר: ”אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים”.[12]
פפוס ולוליאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פפוס ולוליאנוס
במגילת תענית נזכר פפוס שנהרג ביחד עם אחיו לוליאנוס על ידי הקיסר טראיאנוס או אנשיו בתקופת מרד התפוצות. פפוס זה מוזכר ברוב המקורות ללא שם אביו, אך ממקום אחד בספרא משתמע שהוא פפוס בן יהודה.[13]
זהותו והערכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי האגדה הקושרת את פפוס בן יהודה למרים, אם ישו, מסתבר שתקופת חייו הייתה בחלקה השני של המאה הראשונה לפני הספירה, ובראשית המאה הראשונה לספירה. [ג] על פי הספרא שמזהה את פפוס שנהרג על ידי טראיאנוס כפפוס בן יהודה, עולה שהוא נהרג בעשור השני של המאה השנייה, ואילו על פי המקורות המציגים אותו כמי שנאסר באותה עת שנאסר רבי עקיבא, ניתן להסיק שנהרג בעשור הרביעי של המאה השנייה, בסמוך לתקופת מרד בר כוכבא. טווח הזמנים הרחב הזה עורר ספקות אם מדובר באדם אחד או בכמה אנשים.
רבנו תם[14] והרא"ש[15] מזהים את פפוס בן יהודה שבמעשה נעילת האישה עם פפוס בן יהודה שבדורו של רבי עקיבא.
לעומתם, בעלי התוספות במסכת חגיגה מבדילים ומחלקים אותם לשני אנשים שונים.[16]
שאלת אחדותו וזהותו של פפוס בן יהודה, תלויה גם בהערכת דמותו כפי שמשתקפת מהמעשים השונים. שכן פפוס ממעשה נעילת האישה נדרש לגנאי, ונראה שלא היה תלמיד חכם. בהחמרתו היתרה שהובילה לתוצאות קשות התקיים מאמר חז"ל: "ולא עם הארץ חסיד".
לעומת זאת, הערכת פפוס שנזכר במעשה רבי עקיבא משתנה, שכן אף על פי שהסתייג מסיכון חיים למען התורה, הוא מוצג כאדם שנחשב לחכם בדורו, על פי גרסת המעשה עם רבי עקיבא כפי שמופיעה בילקוט שמעוני (ורבי עקיבא לגלג על כך לאור דבריו בשיחתם בעניין לימוד התורה במסירות נפש),[17] ואפשר שהיה אף מתלמידי החכמים. רבי אברהם זכות כותב שפפוס זה היה "חכם גדול בברייתא".[18] זוהי גם דעתו של הגאון מווילנה.[19] הגאון מווילנה אף רואה בפפוס השני כאחד מזוג האחים פפוס ולוליינוס שמסרו את נפשם על קידוש השם להצלת הכלל במקרה עלילת דם.[19] הרב יוסף נפתלי שטרן הולך בשיטה זו, לפיה פפוס בן יהודה השני נחשב לחכם והיה חברו של רבי עקיבא, וכן היה אחד משני האחים שמסרו את נפשם על קידוש השם.[20] לדעות אלו, אין קשר בין פפוס השני, שהיה חכם וצדיק, לבין פפוס הראשון שמוזכר לגנאי.
לעומתם, היו ששפטו בחומרה רבה את דמותו של פפוס שבמעשה רבי עקיבא. הרב יצחק פלקסר, שהולך בדרכם של רבנו תם והרא"ש ומזהה את פפוס בין יהודה שבמעשה נעילת האישה עם פפוס המתווכח עם רבי עקיבא, מביא מדברי רבו הרב יהודה מאיר שפירא המתאר את פפוס כ"נציג המתבוללים". הרב פלקסר שולל את האפשרות לומר שפפוס זה היה חכם או שמסר את נפש על קידוש השם.[20]
אדם בשם פפוס מופיע כתלמיד חכם אף במקומות נוספים, אך אין ידוע אם מדובר בפפוס בן יהודה או באדם אחר בשם פפוס:
במקום אחר בספרות חז"ל מופיע אדם בשם פפוס עם התואר "רבי", שם מוזכר כיצד הוא דורש פסוקים בארבעה מקומות ורבי עקיבא דוחה אותם אחת לאחת.[21]
בתלמוד ירושלמי יש תנא בשם יהודה בן פפוס שרבי יהושע בן חנניה מציין עליו כי ”כל מעשיו לשום שמים”.[22] במדרש שמואל אף יש ממנו אסמכתא ודרש לדין הלכתי.[23] לדעת פרשני התלמוד, פפוס בן יהודה זה, הוא אותו יהודה בן פפוס.[24]
אף רבי פפייס מוזכר בספרות חז"ל עשרות פעמים.[25]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "פפוס בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמוד 1029, באתר היברובוקס
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ייתכן שעל פי המסורת של התלמוד הירושלמי המעשה היה בבנו של פפוס, אפשרות אחרת היא שזהו חילוף בכתיבה בלבד בדומה לסגנון "החתימה היוונית" שעל פי ביאור כמה מהראשונים בדברי התלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ז, עמוד א'[9] שהקדימו את שם האב לשמם, מה שאומר ש"יוסף בן שמעון" הוא בעצם שמעון בן יוסף.
- ^ יצוין גם כי בר כוכבא עצמו נהרג באותה השנה שבה הוצא רבי עקיבא להורג, שנת 136.
- ^ ולפי שיטת חז"ל המקדימה את זמנו של ישו, אף לפני כן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תוספתא, מסכת סוטה, פרק ה', הלכה ט'; תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף צ', עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק א', הלכה ז'.
- ^ ראו פירוש רש"י לתלמוד, מסכת גיטין, דף צ', עמוד ב', ד"ה פפוס.
- ^ ראו גם מהרש"א, מסכת גיטין, חידושי אגדות, דף צ', עמוד א', ד"ה שזבוב, המזכיר את הקשר הדברים.
- ^ זיהוי שאינו מוסכם על הכול. ראו עוד בערך מרים המגדלית: בדברי חז"ל
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף ס"ז, עמוד א'. במהדורות הש"ס הנפוצות הדברים הושמטו על ידי הצנזורה.
- ^ ראו עוד בערך ישו (יהדות): בן פנדריא ובן סטדא.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד', הלכה ד'.
- ^ במדבר רבה, פרשה ט', סימן י"ב.
- ^ ראו פירוש רש"י לתלמוד, ד"ה שנים; פסקי רי"ד, ד"ה שני; בית הבחירה למאירי, ד"ה אמר המאירי, בשם "יש מפרשים".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'.
- ^ גדי ויסברט, "משל השועל והדגים", סנונית, ספר האגדה.
- ^ לדעתו של הגאון מווילנה "דברים בטלים" אלו שעליהם נתפס היא שתיקתו על דברי רבי עקיבא. ראו, אמרי נועם, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב', ד"ה אוי לפפוס, ורשה, תרמ"ו, עמ' קו.
- ^ ספרא בחוקותי, פרשה ב, פרק ג
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב', ד"ה בן.
- ^ תוספות הרא"ש, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד ב', ד"ה בן.
- ^ תוספות, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד ב', ד"ה הוה.
- ^ ילקוט שמעוני, ואתחנן, רמז תתל"ז.
- ^ רבי יחיאל היילפרין, סדר הדורות, תנאים ואמוראים, ערך פפוס בן יהודה.
- ^ 1 2 אמרי נועם, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב', ד"ה אוי לפפוס, ורשה, תרמ"ו, עמ' קו.
- ^ 1 2 דף על הדף, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב, ירושלים, תשס"ה, עמ' ת' ואילך.
- ^ מכילתא, פרשת בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו'. באופן חלקי מוזכר גם בבראשית רבה פרשת בראשית, פרשה כ"א, סימן ה'; מדרש תנחומא, פרשת שמות, סימן י"ח; ילקוט שמעוני, פרשת בשלח, רמז רל"ח.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ט' (שם מופיע עוד כי רבן גמליאל הסתייג מחסידות היתירה); מסכת בבא בתרא, פרק ה', הלכה א'.
- ^ מדרש שמואל, פרשה כג, סימן י.
- ^ כפתור ופרח פרק מ"ד; הרב אהרן היימאן, "פפוס בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמוד 1029.
- ^ במשנה הוזכר בחמישה מקומות: מסכת שקלים, פרק ד', משנה ז'; מסכת נזיר, פרק ג', משנה ב'; מסכת עדיות, פרק ז', משנה ה'; פרק ז', משנה ו'; מסכת תמורה, פרק ג', משנה א'.