פסאודולייט

פסאודולייט (באנגלית: Pseudolite, הלחם בסיסים של "פסאודו" Pseudo ו"לוויין" Satellite). הוא מונח המתייחס לכלי רכב או מתקן שאינו לוויין ואשר מבצע פונקציה שבדרך כלל בתחום התפקוד של לוויינים. פסאודולייט הוא לרוב "מַשְלֶט" (רכיב המהווה צמד משדר-מקלט ביחידה אחת) קטן יחסית, המשמש כחלופה קרקעית מקומית ללוויין GNSS (בעיקר GPS). הטווח האפקטיבי של האותות ממשלט כזה תלוי בעצמה הזמינה ביחידה.

היכולת לפרוס מערכת קביעת מיקום עצמאית בלתי תלויה ב-GPS, יכולה להיות שימושית במצבים שבהם אותות GPS חסומים (כמו בעימותים צבאיים), או פשוט לא זמין (כגון בחקר כוכבי לכת אחרים).

עבור חקר חלל, מחקר שמבוצע במתקנים כולל מרכז המחקר איימס ואוניברסיטת סטנפורד (ראו קישור בתחתית) עשוי לאפשר לרכב חלל לפרוס מערך מסוים של פסאודולייטים ללא דיוק מוגדר, ועדיין לכייל את המערכת לרמת רזולוציה של סנטימטר, ללא סיוע אנושי. מערכת כזו יכולה לסייע לרכב בשגרה מציאת נתיבים, ולהגדיל את מהירות התמרונים הבטוחים של הרכב. הרעיון מכונה לעיתים SCPA (ראשי תיבות של (Self-Calibrating Pseudolite Array).

יישומים אחרים של מערך פסאודולייט כוללים מערכות דיוק נחיתה למערכות מטוסים.

פסאודולייטים החלו לקבל יותר ויותר תשומת לב בהקשר של קביעת מיקום בשטחים סגורים.^[1]^[2]