פיליפ השני, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיליפ השני, מלך צרפת
Philippe II Auguste
לידה 21 באוגוסט 1165
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביולי 1223 (בגיל 57)
מנטס-לה-ג'ולי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סן-דני עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג איזבל דה-אנו (28 באפריל 118015 במרץ 1190)
אינגבורג מדנמרק (14 באוגוסט 11935 בנובמבר 1193)
אגנס ממרניה (1 ביוני 119619 ביולי 1201) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית קאפה
אב לואי השביעי, מלך צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אדל משמפן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לואי השמיני, מלך צרפת
פיליפ מבולון
מרי, דוכסית בראבנט
פטר קרלוטוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך צרפת
18 בספטמבר 1180 – 14 ביולי 1223
(42 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מטבע עם דמותו פיליפ השני
פיליפ אוגוסט
מיניאטורה המראה את הכתרתו של פיליפ אוגוסט. מתוך "הכרוניקות הגדולות של צרפת"
פיליפ אוגוסט חוצה את נהר הלואר. מתוך "הכרוניקות הגדולות של צרפת"
שרידי החומה שבנה פיליפ אוגוסט, המצויים באזור המארה בפריז
פיליפ אוגוסט בציור תקרה בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים

פיליפ השני אוגוסט, מלך צרפתצרפתית: Philippe II, Philippe Auguste; ‏21 באוגוסט 116514 ביולי 1223) היה בן לשושלת הקאפטינגים ומלך צרפת בין השנים 11801223.

פיליפ נולד למלך לואי השביעי (11371180) לאחר שנים רבות של המתנה, ובמסגרת נישואיו השלישיים, והולדתו הצילה את עתיד השושלת הקפיטינגית. אביו קרא לו פיליפ על שם אחיו הבכור והנערץ, שאמור היה לרשת את הממלכה אך נהרג בתאונת רכיבה. השם פיליפ השתרש בתוך השושלת הקפיטינגית בהשפעת אן מקייב, אשתו של אנרי הראשון ואמו של פיליפ הראשון.

פיליפ אוגוסט היה המלך הקפיטנגי הראשון שלא הכתיר את בנו בעודו בחיים, דבר המלמד על יציבות גדולה שהצליח ליצור בתקופתו, שכן לא חשש להמשך כהונת שושלתו. הוא גם היה המלך אשר החליף באופן רשמי בשנת 1181, את התואר "מלך הפרנקים" בתואר "מלך צרפת", דבר בעל משמעות לא מבוטלת מאחר שעד אז ראו המלכים את עצמם כמנהיגי העם, ולא כאדוני הארץ. פיליפ אוגוסט מת ב-14 ביולי 1223 ונטמן בבזיליקת סן-דני הסמוכה לפריז. מלכותו הייתה מכרעת לגיבושה הטריטוריאלי של צרפת, לחיזוק מעמד הכתר, ולהפיכתה של צרפת לכוח משמעותי באירופה.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 43 שנות כהונתו הצליח פיליפ אוגוסט להטביע את חותמו מבחינות רבות. הוא הגיע להישגים בתחומים רבים:

הוא חיזק את מעמד הכתר הצרפתי במערכת הפאודלית הצרפתית. הוא שמר בקנאות על ריבונותו נוכח ניסיונות ההתערבות של האפיפיור בנעשה בארצו, והצליח לבצר את ההכרה בריבונות העצמאית של צרפת כאשר הצליח להביא את האפיפיור להכיר בדקרטל "פר ונרבילם" המכיר באי תלותה של הממלכה הצרפתית כלפי הקיסרות: "מלך צרפת אינו מכיר בעליון עליו בעניינים הארציים". פיליפ פיתח את פריז, בין היתר בכך שריצף את הדרכים הראשיות של העיר והקיף אותה בחומה מהחלק הדרומי ועד נהר הסן. כמו כן, הגיע גם להישגים רבים ומרשימים בתחום הצבאי. בין גולות הכותרת של ההישגים בתחום זה כיבוש עכו במסע הצלב השלישי, והניצחון המזהיר בקרב בובין (אנ') (Bouvines). בשנת 1180, עם עלייתו לשלטון, הייתה לממלכה האנגלית האנגווינית דריסת רגל בכמחצית משטח צרפת המודרנית, והשטח שהיה בשליטה ישירה של הכתר הצרפתי היה מאוד מצומצם. המלך האנגלי הנרי השני אף הגדיל את השטח "הצרפתי" שלו באמצעות נישואיו לאלינור מאקוויטניה, שהייתה נשואה לפני כן לאביו של פיליפ, לואי השביעי. במהלך כהונתו הצליח פיליפ אוגוסט להקטין בצורה משמעותית את השליטה האנגלית בתחומו. בין השנים 12021206 הוציא פיליפ מידי האנגלים את חבלי נורמנדיה, מן(אנ'), אנז'ו, טורן, פואטו וסנטונז'. פיליפ שיכלל את סדרי הממשל והמינהל באמצעות פקידים מלכותיים (Baillis) שהופקדו על המשפט ועל מנהל הכספים בכל הממלכה, מאחר שהרחבת שטחי השליטה הישירים של המלך הצרפתי הצריכו היערכות אדמיניסטרטיבית גדולה.

התבססותו בשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1180, שנה לאחר מות אביו ועלייתו לשלטון, נשא פיליפ לאישה את איזבל דה-אנו(אנ'), אחייניתו של רוזן פלנדריה, וכבעלה של איזבל קיבל את השליטה בחבל ארטואה. במהלך השנים הראשונות למלכותו עסק פיליפ רבות בניסיונות ליצור אי שקט פנימי בתוך ממלכתו של הנרי השני, שהיה יריבו הגדול באותה תקופה. באמצעות מגעים רצופים עם בניו של הנרי (בעיקר ריצ'רד, שעתיד להיות המלך ריצ'רד "לב הארי"), הצליח פיליפ ליצור סכסוכים וחיכוכים פנימיים סביב הירושה. הדבר גרם לכך שהנרי נאלץ לוותר על נחלות בצרפת עוד בחייו לטובת בניו.

מסע הצלב השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1190 יצא פיליפ למסע צלב לארץ הקודש. ריצ'רד, ששנה קודם לכן הומלך על אנגליה עם מות אביו, נטל גם הוא את הצלב, כחלק מהבטחתו של אביו במסגרת רצונו לכפר על חלקו ברציחתו של תומאס בקט. שני הצבאות שנעו במקביל לכיוון ארץ הקודש, התבשרו במהלך המסע על מותו של הקיסר פרידריך "ברברוסה" שאמור היה ליטול חלק במסע וטבע בים השחור בדרך לארץ הקודש. המסע התעכב הרבה מעל הדרוש בשל מאבקי כוח והגמוניה בין המלכים.

בסופו של דבר החליטו ראשי המחנות להמתין עד בוא האביב, ורק אז לצאת לכיוון ארץ הקודש. פיליפ עזב את סיציליה ב-30 במרץ 1191, והגיע לעכו דרך צור ב-20 באפריל, כאשר ריצ'רד עיכב את הכיבוש המתוכנן של עכו, בשל שאיפתו להשתלט קודם לכן על האי קפריסין. פיליפ, שהכין את צבאו להתקפה על העיר, עמד בהבטחתו לריצ'רד ונמנע מלתקוף את העיר עד לבואו, אך סבלנותו החלה לפקוע, כאשר ריצ'רד בושש להגיע. על פי עדות של צלבן מהתקופה, יכול היה פיליפ לכבוש את העיר בעצמו, אך בחר להמתין לריצ'רד. כאשר ריצ'רד הגיע בתחילת חודש יוני, חלק מהחומות כבר היו הרוסות למחצה, וחוסר המוטיבציה של ריצ'רד ליטול חלק במתקפת בזק על העיר מיד עם בואו, הביא לכך שהעיר עכו ניכבשה בסופו של דבר על ידי צבאו של פיליפ.

לאחר כיבוש עכו, שב פיליפ לצרפת, בלי שהושגה מטרת המסע העיקרית, שחרור ירושלים. הסיבה העיקרית לשיבתו המוקדמת הייתה מותו של פיליפ רוזן פלנדריה, ורצונו של פיליפ אוגוסט לפקח מקרוב על סידורי הירושה. בנוסף לכך, היה פיליפ חולה וסבל מחום גבוה במהלך השהייה בארץ הקודש, וגם הידיעות סביב מחלתו של בנו הפעוט, יורש העצר לואי, זירזו את החלטתו לשוב למולדתו. גם יחסיו המתוחים מאוד עם ריצ'רד לא נתנו לו עודף מוטיבציה להישאר ולהמשיך להילחם עמו כתף אל כתף. עם זאת, לפני שעזב את ארץ הקודש ב-31 ביולי, הבטיח פיליפ לריצ'רד כי לא ינצל את העדרו במטרה לגזול ממנו נחלות. פיליפ לא עמד בהתחייבות, ובמהלך העדרו של ריצ'רד כבש חלק מנחלותיו בנורמנדיה. בשנת 1194, עם שחרורו של ריצ'רד משביו בידי היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אילץ ריצ'רד את פיליפ להשיב לו את השטחים שכבש.

המלחמה נגד האנגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותו של ריצ'רד בשנת 1199, ועלייתו לשלטון של אחיו, ג'ון "ללא ארץ", סייעו לפיליפ להגיע להישגים טריטוריאליים, ולהעביר חלק מנחלותיו של ג'ון בצרפת לשליטתו הישירה. פיליפ הצליח לנצל את חוסר הפופולריות של ג'ון בקרב הוסאלים שלו לטובתו. כך המריד פיליפ את ארתור רוזן בריטני נגד ג'ון, והכיר בו כוסאל ישיר שלו.

פיליפ אוגוסט ניצל היטב סכסוך שפרץ בשנת 1202 בין ג'ון, ששהה באחת מנחלותיו בדרום צרפת, לבין אחד מאציליו, איג העשירי מלוזיניאן (אנ'), שהיה וסאל ישיר של פיליפ אוגוסט. זה האחרון התלונן בפניו על כך שג'ון גזל את אשתו המיועדת, ובכך נתן לפיליפ את העילה לכבוש בשנת 1204, כמעט ללא התנגדות, את כל חבל נורמנדיה.

יחסיו עם האפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העילה העיקרית למערכת היחסים הרעועה של פיליפ עם האפיפיור, נבעה מהמחלוקת סביב התרת נישואיו של פיליפ עם אשתו השנייה אינגבורג מדנמרק (אנ').

ב-1190 נפטרה איזבל, אשתו הראשונה של פיליפ שילדה רק בן אחד, יורש העצר לואי. ב-15 באוגוסט 1193 נישא פיליפ לאינגבורג, בתו של ולדמר הראשון, מלך דנמרק. לדנים היו תביעות לכתר האנגלי עוד מימיו של קאנוט הגדול, שמלך באנגליה בין השנים 10161035.

נישואיו של פיליפ לאינגבורג השתלבו היטב עם שאיפותיו לכיבוש אנגליה, בייחוד משום חוזקו של הצי הדני, דבר שחסר מאוד בצבאו של פיליפ והיה הכרחי במקרה שפיליפ היה מממש את כוונותיו לפלוש לאי השכן. אין מידע ברור מדוע פיליפ נהג בניגוד לעצת מקורביו כאשר החליט לפעול להתרת נישואיו לאינגבורג, כמעט מיד בתום ליל הכלולות. כל ניסיונותיהם של מקורביו של פיליפ לשכנעו לחזור בו מהחלטתו לגבי יחסיו עם אינגבורג עלו בתוהו.

כשלושה חודשים אחרי הנישואין, ביקש פיליפ להכריז עליהם כבטלים בטיעון שאינגבורג היא קרובה בקשרי דם של אשתו המנוחה איזבל, ולכן יש בינו לבין אינגבורג זיקת קרבה משפחתית בדרגה האסורה על פי האמונה הנוצרית שלא מאפשרת קיום נישואין.

הוועידה הכנסייתית שפיליפ כינס בראשות דודו, הארכיבישוף של ריימס, קיבלה את טיעוניו של פיליפ והתירה את הנישואין. הדנים פנו לאפיפיור סלסטינוס השלישי, ששלח ב-1195 לגאט אפיפיורי (אנ') מטעמו לבחון את פרטי המקרה. הבירור והחלטת האפיפיור לקחו זמן רב ובינתיים, ב-7 במאי 1196, נשא פיליפ את אגנס ממרניה (אנ') לאשתו השלישית. נישואין אלה לא זכו להכרה של הכנסייה ברומא, והן סלסטינוס והן אינוקנטיוס גינו את פיליפ על כך שנישא בשלישית בטרם הוסדרו באופן סופי עניין נישואיו לאינגבורג.

ב-1198, האפיפיור אינוקנטיוס השלישי פסק לטובת אינגבורג וביטל את ביטול הנישואין.

התרת נישואיו השניים של פיליפ אוגוסט היו הבסיס למערכת היחסים הרעועה בינו לבין אינוקנטיוס השלישי. פיליפ טען שקופח במקרה הזה לעומת מלכים אחרים שנהגו כמוהו בעבר, ולא זכו ליחס כה עוין מצד האפיפיור. לגאט הכס האפוסטולי, פטרוס מקפואה, שנשלח מטעם אינוקנטיוס במטרה לנסות להגיע לפשרה עם פיליפ ונכשל, החליט להטיל אינטרדיקט[1] על השטחים שהיו תחת שליטתו הישירה של המלך הצרפתי. לאינוקנטיוס לא היה אינטרס לדרדר את יחסיו עם פיליפ, משום שהיה עסוק בניסיונו לקדם את מועמדותו של אוטו מבראונשוויג.

בספטמבר 1200, כשיזם פיליפ משא ומתן עם האפיפיור, ביטל האפיפיור את האינטרדיקט, למרות שבפועל מעמדה של אינגבורג בארמון לא השתנה. פתרון לבעיית מעמדה של אינגבורג התאפשר רק בשנת 1201 עם מותה של אגנס, עד אז סירב פיליפ בתוקף לוותר לאפיפיור בסוגיה זו. בהסכם הפשרה בין פיליפ לאפיפיור הוסכם כי פיליפ ישיב את אינגבורג למעמדה המקורי, ובתמורה לכך יכיר האפיפיור בתאומים פיליפ מבולון (אנ') ומרי, דוכסית בראבנט (אנ') שנולדו כתוצאה מהיחסים עם אגנס, ונחשבו עד אז לממזרים. הסיבה המעשית להסכמת האפיפיור להכרה בתאומים, היה החשש שיקרה משהו ליורש היחיד, וצרפת תישאר ללא המשכיות בשלטון. במהלך התקופה השתפר היחס לאינגבורג בתוך החצר, אך השתנה משמעותית רק בשנת 1213, כשהחליט פיליפ לפלוש לאנגליה במטרה לאכוף את הדחתו של המלך ג'ון בידי האפיפיור. הפלישה לאנגליה לא בוצעה בסופו של דבר בשל כניעתו המוחלטת לאפיפיור, שביטל את ההדחה שהוטלה עליו.

ב-1204 ניסה האפיפיור אינוקנטיוס השלישי להתערב בסכסוך הפיאודלי, ונימק את זכותו לעשות כן בטענה, כי פיליפ עבר על מצוות התוכחה, שהוא חטא בין אדם לחברו[2]. להלכה, ניסה אינוקנטיוס להשיג שביתת נשק בין הנצים במטרה הפורמלית להשגת "שלום האל" (Pax Dei), אך בפועל היו לו שאיפות להתערב בעניינים פוליטיים, ובמגמות אלה פיליפ נילחם בתקיפות.

יחסיו של פיליפ אוגוסט עם האפיפיור אינוקנטיוס השלישי היו מורכבים מאוד; ספק אם יחסיו של המלך הצרפתי היו כה בעייתיים תחת כהונתו של אפיפיור אחר. אינוקנטיוס השלישי נחשב לאפיפיור פוליטי מאוד, שלא הסתפק בתפקידו הדתי כ"ממלא מקומו של ישו עלי אדמות", אלא שאף גם לשלטון עולמי. בימיו הגיעה הכנסייה לשיא כוחה והשפעתה, גם בעניינים שנחשבו עד אז לעניינים ארציים מובהקים. פיליפ אוגוסט נתן לכנסייה את הכבוד הראוי לה, אך לא מעבר לכך. הוא סירב בכל תוקף, כאמור, להתיר לאפיפיור להתערב בענייניה הפנימיים של צרפת, ופעמים רבות מחה על כך בתקיפות. עם זאת, לפיליפ היה יתרון גדול מעל למלכים אחרים, בזכות מורשת אבותיו אשר פיתחו מערכת יחסים טובה מאוד עם הכנסייה ברומא.

הטיפול התקיף של פיליפ בנושא המינות היה פועל יוצא של המדיניות הזאת, הוא נלחם במינות בנחלות שהיו בשליטתו הישירה בצורה התקיפה ביותר מבין המלכים בתקופתו. בצפון צרפת, שם השלטון המלכותי היה חזק יחסית, הצליח פיליפ להשתלט על כתות המינות ללא קושי מיוחד, אך בתקופתו החלה להתגבר בדרום המדינה "המינות הקתרית". הקתריזם התפשט לכל רחבי אירופה המערבית, אך הכה את השורש העמוק ביותר באזור הדרומי של צרפת, שם זוהה יותר כ"המינות האלביגנזית". מינות זו התפתחה דווקא שם בשל יחס סלחני של האצולה המקומית באזור. עד לתקופתו של פיליפ לא הייתה כמעט דריסת רגל מלוכנית באזור זה, שהיה עצמאי מאוד, ובכך נתן קרקע פורייה להתפתחות רעיונות מלוכניים אלטרנטיביים לכנסייה. נזיר קתולי סיפר כי "כה רב היה כוחה (של המינות האלביגנזית) עד שכל זרעי האמונה של עם זה נראו עשבים שוטים של מינות". הרוזן ריימונד מטולוז, שהיה השליט המרכזי ביותר של האזור חשש להתמודד עם המינות בשל ממדיה הגדולים, ולכן נחשד על ידי הכנסייה כבעל גישה אוהדת לאלביגנזים. כאשר אינוקנטיוס הגיע למסקנה כי עליו לפעול לדיכוי בכוח של המינות, פנה לעזרתו של פיליפ אוגוסט ואף הבטיח לו בתמורה הבטחות טריטוריאליות. ברם, פיליפ שהיה זהיר מאוד במהלכיו לא התפתה לקבל את ההצעה, שכן לא הכיר כלל בסמכותו של האפיפיור להבטיח הבטחות מסוג זה.

בינואר 1208 נרצח שליח הלגאט האפיפיורי, פטרוס מקאסטלנו, דבר שגרם לאינוקנטיוס להכריז על מסע צלב נגד האלביגנזים. פיליפ, למרות פנייה נוספת של האפיפיור, עמד בסירובו להשתלב באופן אקטיבי במיגור המינות, ובמקומו נטל את המשימה סימון הרביעי דה מונפור. הסיבה שהניעה את פיליפ, בסופו של דבר, לשלוח את בנו לואי למערכה, הייתה סיבה פוליטית ולא דתית. מעורבותו של מלך אראגון, פרו השני, שנלחם לצד האלביגנזים לא יכלה להשאיר את פיליפ אדיש. עם זאת, חלקו של פיליפ בדיכוי מינות זו היה שולי.

במסגרת סקירת יחסיו של פיליפ עם הכנסייה, נראה שפיליפ היה תומך נלהב של פיתוח האוניברסיטה של פריס, שם היוו לימודי התאולוגיה את המקצוע העיקרי. במהלך כהונתו הייתה פריחה גדולה של מוסד זה. כמו כן, הלך פיליפ לקראת הכנסייה בכך שאיפשר חופש רב יותר בבחירות כנסייתיות מאשר קודמיו, ובהשוואה למלכים אחרים בתקופתו, כך שבאופן כללי היו לאינוקנטיוס סיבות מעטות לבוא בטענות כלפי פיליפ. ניתן לומר, כי המקורות מלמדים שאינקונטיוס רכש הערכה כלפי פיליפ, ועל אף שהיה שייך לשושלת הקאפטינגית, אינוקנטיוס ראה והתייחס אליו כ"צאצא ישיר של השושלת הקרולינגית". בפורמולת הפתיחה של הדקרטל novit ille שפנה לפיליפ בשנת 1204 הוא מכנה אותו "בננו המהולל ביותר בכריסטוס פיליפ מלך הפרנקים המצוין...". הפרנקים היו הראשונים מבין השבטים הגרמאניים שקיבלו על עצמם את הדת הקתולית. התואר "מלך הפרנקים" הוא תואר שנושא עמו הרבה הילה ומסורת הן מבחינה טמפוראלית והן מבחינה דתית בכל מה שקשור לדת הקתולית.

קרב בובין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1214 התארגנה נגד פיליפ אוגוסט ברית צבאית שכללה את ג'ון, מלך אנגליה, את אוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואת פרדינאן, רוזן פלנדריה. בפברואר 1214 ג'ון, שהיו לו תומכים בקרב האצולה הצרפתית בחבל לימוזן ובחבל פואטו, הגיע עם צבאו אל עיר הנמל לה רושל בקוותו להפתיע את פיליפ. בחודש מאי הגיע ג'ון אל עמק הלואר והשתלט על העיר אנז'ה שהייתה נחלת אבותיו. פיליפ שהיה עסוק בפלנדריה, הפקיד בידי בנו יורש העצר לואי (לימים לואי השמיני, מלך צרפת) את המערכה נגד ג'ון. לואי פנה מיד עם אביריו למבצר רוש או מואה שליד אנז'ה, שבו חנה ג'ון. ג'ון נתפס לבהלה ונמלט משם ב-2 ביולי. אך הקואליציה נגד פיליפ עדיין לא התפרקה. ביום ראשון 27 ביולי 1214 צבאו של פיליפ, שנרדף על ידי צבאו של אוטו הרביעי, הגיע אל הכפר בובין (בחבל נור פה דה קאלה בצרפת בין העיר ליל לבין העיר טורנה שבבלגיה), והתכונן לעבור על הגשר שמעל הנהר מארק. אוטו החליט לצאת למתקפה ולהפתיע את פיליפ. אך צבאו של פיליפ תפס עמדות והכה בחיל הפרשים הפלמי. פיליפ הופל מעל סוסו, אך פרשיו הגנו עליו והציעו לו סוס ופיליפ תפס מחדש את הפיקוד ואוטו נאלץ לסגת בבושת פנים.

קרב בובין (אנ') היה ניצחון מזהיר של פיליפ למרות נחיתותו המספרית של צבאו. כתוצאה, התפרקה הקואליציה וב-18 בספטמבר 1214 חתם פיליפ על הסכם שינון עם ג'ון, מלך אנגליה. לפי הסכם זה ויתר ג'ון על דרישותיו הטריטוריאליות מצפון לנהר לואר, וחבלי הארץ של ברי, טורן, מיין ואנז'ו עברו לשליטת מלך צרפת.

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גירוש צרפת (1182)

פיליפ אוגוסט היה עוין ליהודים. בשנת 1182 הוא גירש אותם מנחלותיו והחרים את רכושם. רק בשנת 1198 התיר להם לשוב לארצו וקבע להם את שיעורי הריבית המותרים בניגוד להוראות הכנסייה. גם על כך ספג ביקורת מצידו של האפיפיור.

אישיות ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאור היחיד הידוע של פיליפ מתאר אותו כ"בחור נאה וחגור, קירח אבל עם פנים עליזות של עור אדמדם, ומזג נוטה הרבה למען חיים טובים, יין ונשים. הוא היה נדיב לחבריו, קמצן כלפי אלה שלא מצאו חן בעיניו, בקיא באמנות התחבולות, אורתודוקסי באמונה, זהיר ועקשן בנחישותיו. הוא עשה פסקי דין במהירות ובדייקנות רבה. החביב על הון, חושש לחייו, נרגש בקלות ונינוח בקלות, הוא היה קשוח מאוד עם אנשים חזקים שהתנגדו לו, ונהנו לעורר מחלוקת ביניהם. עם זאת, מעולם לא גרם ליריב למות בכלא. הוא אהב להעסיק אנשים צנועים, להיות מכניעם של הגאוותנים, מגן הכנסייה ומאכיל העניים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אינטרדיקט הוא סנקציה של מניעת מתן שירותי דת על ידי מוסדות הדת, כאמצעי לחץ על שליט חילוני המצוי במחלוקת עם הממסד הדתי, או נגד איש דת סורר
  2. ^ "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא אליו חטא", מתוך ספר ויקרא ומופיע גם באינגווליון של מתי: "וכי יחטא לך אחיך, לך והוכחת אותו בינם ובינו לבדו, ואם ישמע אליך קנית לך אחיך: ואם לא ישמע לך קח עמך עוד אחד או שניים למען על פי שניים או שלושה יקום דבר, ואם לא ישמע אליהם הגד אל הכנסייה [ecclesia], ואם לא ישמע אל הכנסייה, והיה לך כגוי ומוחס" [מתי י"ח 15-17]