פונאר (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שטילער, שטילער
חזרה לתרגום
פונאר
מאת שמרקה קצ'רגינסקי (בעקבות נח (לאון) וולקוביסקי)
הלחן: אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (תמיר)

שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.
שֶׁקֶט, בְּנִי לִי, מַטְמוֹנִי לִי,
אַל נִבְכֶּה בִּכְאֵב!
כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה בִּכְיֵנוּ
לֹא יָבִין אוֹיֵב,
גַּם הַיָּם גְּבוּלוֹת וָחוֹף לוֹ,
גַּם הַכֶּלֶא סְיָג וָסוֹף לוֹ –
עֱנוּתֵנוּ זֹאת
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת,
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת.

תרגום: אברהם שלונסקי
(הבית הראשון של השיר)
שטילער, שטילער
מאת שמרקה קצ'רגינסקי (בעקבות נח (לאון) וולקוביסקי)
הלחן: אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (תמיר)

שטילער, שטילער, לאָמיר שװײַגן,
קבֿרים װאַקסן דאָ,
ס'האָבן זײ פֿאַרפֿלאַנצט די שׂונאים
גרינען זײ צום בלאָ.
ס'פֿירן װעגן צו פּאָנאר צו,
ס'פֿירט קײן װעג צוריק,
איז דער טאַטע װוּ פֿאַרשװוּנדן,
און מיט אים דאָס גליק.
שטילער, קינד מײַנס,װײן ניט, אוצר,
ס'העלפֿט ניט קײן געװײן,
אונדזער אומגליק װעלן שׂונאים,
סײַ װי ניט פֿאַרשטײן.
ס'האָבן ברעגעס אױך די ימען,
ס'האָבן אױך די תּפֿיסות צאַמען,
נאָר צו אונדזער פּײַן
קײן ביסל שײַן
קײן ביסל שײַן.

פונאר

שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.
שֶׁקֶט, בְּנִי לִי, מַטְמוֹנִי לִי,
אַל נִבְכֶּה בִּכְאֵב!
כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה בִּכְיֵנוּ
לֹא יָבִין אוֹיֵב,
גַּם הַיָּם גְּבוּלוֹת וָחוֹף לוֹ,
גַּם הַכֶּלֶא סְיָג וָסוֹף לוֹ –
עֱנוּתֵנוּ זֹאת
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת,
הִיא בְּלִי גְּבוּלוֹת.

תרגום: אברהם שלונסקי
(הבית הראשון של השיר)

פּוֹנָאר (במקור ביידיש: שטילער, שקט; מוכר במילותיו הראשונות: שטילער, שטילער, "שקט, שקט") הוא שיר שנכתב בגטו וילנה באביב 1943. את השיר ביידיש חיבר שמֶרקֶה קצ'רגינסקי בעקבות בית בפולנית שכתב הרופא נח (לאון) וולקוביסקי, ללחן שחובר על ידי בנו בן ה-12, אלכסנדר (אַלֶק) וולקוביסקי (לימים אלכסנדר תמיר). השיר, הפותח במילים "שטילער, שטילער, לאָמיר שװײַגן, קבֿרים װאַקסן דאָ" ("שקט, שקט, בני נחרישה, כאן צומחים קברים"), הוא שיר ערש לילד שאביו נרצח בפונאר.

השיר ראה אור בתרגום עברי מאת אברהם שלונסקי כבר ב-1945, חודשים מספר לאחר תום המלחמה. השיר היה נפוץ בין היהודים בתקופת השואה, וכיום הוא מושר תדיר ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תחרות יצירה מוזיקלית לעידוד חיי התרבות בגטו וילנה שערך באביב 1943 ארגון המוזיקאים בגטו, הגיש אלכסנדר (אַלֶק) וולקוביסקי (לימים אלכסנדר תמיר), אז נער בן 12, יצירה לפסנתר בשם "פיאנו", שלחנה כשל שיר ערש. אף שבין המתחרים היו מוזיקאים מקצועיים (בהם וולף בקר, המנצח וולף דורמאשקין והמלחין מיכאל וקֶסלֶר), זכה וולקוביסקי בפרס הרביעי בתחרות. לאחר התחרות חיבר אביו, הרופא ד"ר נח (לאון) וולקוביסקי, בית אחד עבור היצירה, בפולנית, בשם "Cicho, cicho" ("צ'יחוֹ, צ'יחוֹ" – "שקט, שקט"). פעיל התרבות והמשורר שמֶרקֶה קצ'רגינסקי תרגם את המילים ליידיש, והוסיף שני בתים משלו.

השיר הושר לראשונה בגטו על ידי הפרטיזנית קיילה קריצ'בסקי בערב שבו הרצה קצ'רגינסקי על "וילנה בספרות היהודית". לאחר מכן הוא הושר בקביעות על ידי הזמר אקסלרוד ומקהלת גטו וילנה, בניצוחו ובעיבודו של אברהם סְלֶפּ. כבר בגטו הוא תורגם לרוסית על ידי ר' גלין.

ביידיש מוכר במיוחד ביצועו של סידור בלארסקי, ובישראל ביצועה של חוה אלברשטיין. בתרגום העברי נפוץ בעיקר ביצועה של צילה דגן.

מילותיו של השיר חתמו את נאום התביעה של גדעון האוזנר במשפט אייכמן.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצועים נוספים לשיר:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]