פאול בלובל
 | |
| לידה |
13 באוגוסט 1894 פוטסדאם, האימפריה הגרמנית   |
|---|---|
| הוצאה להורג |
7 ביוני 1951 (בגיל 56) כלא לנדסברג, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית |
| השתייכות |
אס אס |
| דרגה |
 שטנדרטנפיהרר |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
צלב הברזל | |
  | |
פאול בלובל (בגרמנית: Paul Blobel; 13 באוגוסט 1894 – 8 ביוני 1951) היה שטנדרטנפיהרר באס אס ופושע מלחמה נאצי. אחראי לרצח עשרות אלפי יהודים בטבח באבי יאר ובטבח בדרוביצקי יאר. פיקד על מבצע 1005. הורשע במשפט האיינזצגרופן, נידון למוות ב-1948, והוצא להורג ב-1951.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלובל למד בנאות ונגרות בבית הספר למקצועות הבניין. במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ושירת בחיל ההנדסה. אחרי המלחמה המשיך בלימודיו, היה לאדריכל והתיישב בזולינגן (Solingen).
בזמן המשבר הכלכלי של 1929 היה ללא תעסוקה. באוקטובר 1931 הצטרף למפלגה הנאצית, וב-1 בינואר 1932 התגייס לאס אס. ממרץ 1933 שירת במשטרת המדינה (Stapo) בדיסלדורף, וב-1 ביוני 1934 עבר לאס דה בדרגת אונטרשטורמפיהרר, וניהל את אזור דיסלדורף באס דה. הוא התקדם באס אס, וכבר ב-30 בינואר 1941 קיבל דרגת אס-אס שטנדרטנפיהרר (אלוף-משנה).
בראשית יוני 1941 נקרא בלובל לעיירה פרץ' (Pretzsh), על הנהר אלבה, מצפון מזרח ללייפציג, שבה רוכזו המועמדים לאיינזצגרופן (עוצבות המבצע של האס דה) שעמדו לפעול בשטחי הכיבוש בברית המועצות. בלובל נתמנה למפקדה של זונדרקומנדו 4a שבמסגרת איינזצגרופה C שעמדה לפעול באוקראינה.
בלובל נע בראש יחידתו מסוקאל (Sokal) דרך ווהלין (Volhynia), ושם ערך אקציות בלוצק, בדובנו, ולאחר מכן בז'יטומיר, בברדיצ'ב ועוד. משנפלה קייב נכנס בלובל עם יחידתו לעיר, ובימים 29-30 בספטמבר 1941 ארגן וניהל את רצח יהודי העיר בבאבי יאר. בלובל ויחידתו המשיכו במסע הדמים שלהם לאורך החלק הצפוני של אוקראינה. פעולתו האחרונה הייתה בחרקוב, שבה רצחה יחידתו בסוף דצמבר 1941 כ- 22,000 יהודים בדרוביצקי יאר (Drobitzki-Yar).
ב- 13 בינואר 1942 שוחרר בלובל מתפקידו בגלל מחלת כבד, שהוחמרה מחמת שתיית אלכוהול מופרזת. אחרי שהחלים נקרא למשרד לביטחון הרייך בברלין, והופקד על מבצע 1005, שנועד לטשטש את עקבות רצח ההמונים. בלובל קבע את לודז' למרכז פעילותו והיה כפוף ישירות למפקד הגסטפו היינריך מילר.
עד סתיו 1943 טיפל בשיטות שריפת הגופות על מוקדים גדולים, שהניסיונות הראשונים בהם נעשו בחלמנו, וכן הוכנסו למחנות הקבע, כגון אושוויץ, תנורי משרפות. באותו זמן ארגן בלובל את סילוק הגופות מקברות המונים בשטחים הכבושים בברית המועצות בידי יחידות שכונו "זונדרקומנדו 1005". בתום העבודה נרצחו האסירים היהודים והאחרים שהועסקו בכך. בכמה מקומות הצליחו אסירים, בעיקר יהודים, לברוח, כגון בבאבי יאר, במחנה ינובסקה, בפורט התשיעי, בפונאר ובגרבובקה (Grabowka) שליד ביאליסטוק.
באוקטובר 1944 רוכזו אנשי האס דה, הסיפ"ו והשוטרים ממשטרת הסדר ששירתו בזונדרקומנדו 1005 ליחידה אחת – "איינזצגרופה אילטיס" (Iltis), בפיקודו של בלובל, והיא נשלחה לקרינתיה (Carinthia) שבגבול אוסטריה-יוגוסלביה, כדי לסייע במלחמה בפרטיזנים.
לאחר המלחמה נאסר בלובל והיה אחד הנאשמים המרכזיים במשפט האיינזצגרופן, התשיעי בין משפטי נירנברג, בפני בית הדין הצבאי האמריקני בנירנברג. איתו עמדו למשפט גם אוטו אולנדורף ופושעי מלחמה נוספים. ב-1948 נידון למוות, וב-8 ביולי 1951 נתלה בכלא לנדסברג שבבוואריה.
