ערבת בבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןערבת בבל
ערבה בבלית
ערבת בבל
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
[1]
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים קדומים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: ערבתיים
סוג: ערבה
מין: ערבת בבל
שם מדעי
Salix babylonica
ליניאוס, 1753

ערבת בבל או ערבה בוכייה[2] או ערבת פקינג (שם מדעי: Salix babylonica) היא מין של ערבה שמקורה בערבות היבשות של צפון סין. ערבת בבל סווגה לראשונה על ידי קארולוס ליניאוס בשנת 1736.

המין ערבת בבל המוכרת הידוע גם בשמות "ערבה בוכייה" ו"ערבת בכות" נפוץ בגינות נוי כצמח תרבות, בולט בשפע ענפיו הדקים והמוארכים והעלים הנטויים כלפי מטה הנראים כמו מפלי מים. מקור הערבה הבוכייה בסין והיא הגיעה במשך הזמן לאירופה בנתיב דרך המשי.

ערבת בבל משמשת לייעור, לנוי, לעץ ולייצור סלים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערבת בבל באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ירושלים


ערבת בבל היא עץ נשיר גדול, בעל נוף רחב, שיכולה להגיע עד גובה של 18 מטר. צמיחתה מהירה אך אורך חייה יחסית קצר. עצים בלתי קוצניים, חסרי שרף חלבי הנוטף מחתך טרי בעלה או בגבעול[3][4].

הגזע בעל גוון אפור שחור מחורץ.[5]

הענפים דקים, גמישים ארוכים מאוד ומשולשלים כלפי מטה (בשונה ממיני ערבה אחרים בישראל), צבעם ירקרק עד חום.

הפטוטרות קצרות. הלוואים צרים, קצרים, שפתם משוננת והם נושרים זמן קצר לאחר הלבלוב.

העלים ארוכים וצרים, דמויי סרגל או דמויי אזמל. אורך הטרף 7.5 עד 15 ס"מ, שפתו משוננת או משוננת בעדינות, צבעו ירוק בהיר, צידו התחתון בהיר, כחלחל במקצת וצהוב עם נשירתם בסתיו.

התפרחות מסוג עגיל דק שמופיעים יחד עם לבלוב העלים. אורכם של העגילים הנקביים מגיע עד 2.5 ס"מ ושל הזכריים עד 4 ס"מ.

הפרחים חד-מיניים וערוכים בעגילים (תפרחת שיבולת רפה של פרחים חד-מיניים). העגילים הזכריים משולשלים ויורדים בפרט אחד ואורכם עד 4 ס"מ. העגילים הנקביים זקופים בפרט אחר ואורכם עד 2.5 ס"מ. האבקה נעשית על ידי חרקים או באמצעות רוח.

הפרחים חד-מיניים, חסרי עטיף (חסרי עלי כותרת ועלי גביע), במקום העטיף ישנו צופן אחד או שניים דמויי קשקשים (ולא צופן דמוי קערה, או דמוי ספל קטן המצוי בצפצפה). כל פרח יושב בחיקו של חפה קרומי ריסני או קירח, אך שפתו תמימה (בשונה מצפצפה ששפת החפה משוננת או מאונה) וצופן זעיר בבסיסו. כל פרח עטוף בקשקש חיצוני אחד בלבד (בשונה מצפצפה שפרחיה עטופים קשקשים אחדים).

הפרחים הזכריים נושאים על פי רוב 2 עד 3 אבקנים, לעיתים רחוקות 4 עד 7 ובעלי אחד או שני צופנים בבסיסם. הזירים מפורדים או מאוחים, קירחים או שעירים בבסיסם.

הפרחים הנקביים מלווה חפה תמים ושעיר פחות או יותר. וצופן זעיר בבסיסו. השחלה עילית בת מגורה אחת, עמוד שחלה אחד או יותר ועל פי רוב 2 צלקות קצרות[6].

עוקצי הפרי חסרים או קצרים.

הפרי הוא הלקט קטן וקירח שמכיל זרעים רבים ונפתח לאורכו בשתי קשוות או לעיתים רחוקות ב-3 או 4 קשוות.

הזרעים קטנים בעלי ציצית של שערות בבסיסם שמתפתחת מעוקץ הביצית[7][6].

ערבת בבל בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך הערבה נזכרת באחד ממזמורי הבכי הידועים והמצוטטים ביותר – ספר תהילים, פרק קל"ז, ובו קינתם של הגולים מיהודה לבבל לאחר חורבן בית ראשון:

א על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון:
ב על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:
ג כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון:
ד איך נשיר את־שיר ה' על אדמת נכר:
ה אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:
ו תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי

תרגום התנ"ך ללטינית זיהה את העץ עם העצים שאנו מכירים כ"ערבות הבוכיות". השם הלטיני של העץ נגזר מאותו פרק תהילים: Salix Babylonica, כלומר ערבה בבלית. הזיהוי הזה פיוטי ומתאים לצורתו של העץ כי ענפי עץ הערבה נוטים מטה כאילו היו שחוחים מבכי, אבל הוא בעייתי עובדתית. לא היו "ערבות בוכיות" בבבל באותה עת: מקור הצמח בסין והוא הגיע מערבה רק מאות שנים מאוחר יותר.

בעקבות הלטינית, קיבל העץ באנגלית את השמות crying willow, ו-weeping willow, שפירושם ערבה בוכה או ערבה מתייפחת. במאה ה-18 נעשתה הערבה פופולרית בגני אנגליה ועד מהרה הופיעו ציורי ערבה על מצבות ועיטרו מכתבי תנחומים. העברית המודרנית תרגמה את השם מילולית.

נתן יונתן קיבע את הערבה הבוכייה בתרבות הישראלית כשכתב את השיר "האיש ההוא" ובו השורות המפורסמות: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".

בארץ מוצאו של העץ, סין, נקשרה לערבה סמליות הפוכה דווקא: הגדילה המהירה והקלות שבה ניתן להצמיח עץ חדש בתקיעת ענף בריא בקרקע (אפילו כשהענף מוכנס הפוך), עשו את הערבה לסמל של התחדשות, חיים ואלמוות.

בחצר בית הכנסת הגדול בבודפשט מצויה אנדרטה מרשימה בצורת עץ ערבה בוכייה העשוי ממתכת, ועל אלפי עליו חרוטים שמות יהודי בודפשט שנספו בשואה.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ערבת בבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערבת בבל באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ מהי הערבה הבוכייה?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
  3. ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1988, עמ' 89
  4. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 94-95
  5. ^ Salix babylonica Linnaeus, Flora of China
  6. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 81
  7. ^ נילי ליפשיץ, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 23