סטפני הולנשטיין

סטפני הולנשטיין
לידה	18 ביולי 1886; לוסטנאו, אוסטריה
פטירה	24 במאי 1944 (בגיל 57); וינה, גרמניה הנאצית
מקום לימודים	Königliche Kunstgewerbeschule München
זרם באמנות	אקספרסיוניזם
הושפעה על ידי	Walter Thor, Hermann Groeber
פרסים והוקרה	צלב קרל טרופ; צלב הכבוד

סטפני הולנשטיין (בגרמנית: Stephanie Hollenstein‏; 18 ביולי 1886 – 24 במאי 1944) הייתה ציירת נוף אקספרסיוניסטית וציירת טבע דומם אוסטרית. אף על פי שהייתה חברה במפלגה הנאצית, היא ניסתה להגן על אמנים עמיתים נגד האשמות כי אמנותם הייתה "אמנות מנוונת", אם כי בדרך כלל ללא הצלחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה למשפחה של איכרים ועבדה בתחילה כרועה. הציורים הראשונים שלה נעשו באותה תקופה, ובהם ציירת בעלי חיים ורועים, עם מכחולים שעשויים משיער בעלי חיים וצבעים של פירות יער. בשנת 1904 היא התקבלה לאקדמיה לציור במינכן, גרמניה בזכות הרישומים שהציגה כדוגמאות.^[1] לאחר שסיימה את הקורסים שם בשנת 1908, היא פתחה בית ספר קטן לציור בשוואבינג, שפעל במשך שנתיים. בשנת 1913, על פי המלצתו של פרנץ פון דפרגר, הוענקה לה מלגה שאיפשרה לה ללמוד במשך שנה באיטליה.

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית מלחמת העולם הראשונה היא עברה קורס הכשרה רפואית, ובשנת 1915 נסעה לוורלברג, שם הצטרפה לכוחות הלוחמים, והתחזתה לאדם בשם "סטפן הולנשטיין". אף שחבריה לנשק היו מודעים להתחזות שלה, הממונים עליה לא גילו זאת במשך מספר חודשים. שהתגלתה - היא נשלחה הביתה.

אולם אירוע זה משך תשומת לב ציבורית, והיא הוצבה כציירת מלחמה עבור לשכת העיתונות המלחמתית. בתפקיד זה היא נשלחה לחזית בשלוש הזדמנויות, ובשנת 1916 הייתה בין המקבלים הראשונים של אות כבוד צבאי. מאוחר יותר קיבלה עבודות רבות מהמוזיאון להיסטוריה צבאית.^[2]

לאחר המלחמה היא התגוררה בווינה עם בת זוגה פרנציסקה גרוס (1900–1973), שלימים הפכה לרופאה, והשתתפה במספר תערוכות בווינה. פעילותה הופרעה לזמן מה בשנת 1928, בעקבות תאונה שהביאה לשבר כפול בקרסול, אך הצליחה לקבל טיפול טוב, התאוששה לחלוטין, ועשתה מסעות נרחבים דרך גרמניה ואיטליה.

התקופה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השלושים הולנשטיין נמשכה לאידיאלים הצבאיים שקידמו הפשיסטים. היא הפכה לחברה סודית במפלגה הנאצית באוסטריה (כשעוד נאסרה רשמית באוסטריה), ואז הצטרפה בגלוי לאחר האנשלוס. מאותה תקופה ועד 1943 הייתה יושבת ראש "אגודת האמניות של רייכסגאו באוסטריה". במהלך כהונתה, היא הגנה על הפסל אלברט בכטולד ואחרים נגד האשמות כי אמנותם הייתה "אמנות מנוונת", הגנה ללא הצלחה מרובה.

בקשתה לתואר "פרופסור" נדחתה בטענה שהיא אמנית מקומית שעבודתה לעיתים קרובות לא הייתה דוגמה טובה. היא התפטרה מתפקידה מטעמי בריאות.

ב-1944 לקתה בהתקף לב ומתה זמן קצר לאחר מכן.

גלריה עירונית לאמנות שנקראה לכבודה נפתחה בשנת 1971.