נלסון ויוואס
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
18 באוקטובר 1969 (בן 54) גרנדרו באיגוריה שבארגנטינה | |||
| שם מלא | נלסון דויד ויוואס | |||
| גובה | 1.66 מטר | |||
| עמדה | מגן | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
נלסון דויד ויוואס (בספרדית: Nelson Davíd Vivas; נולד ב-18 באוקטובר 1969) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת המגן.
לאחר שהחל את הקריירה בארגנטינה במדי קילמס ובוקה ג'וניורס, עבר ויוואס לאירופה שם שיחק בלוגאנו, ארסנל, סלטה ויגו ואינטר מילאנו. הוא ייצג את נבחרת ארגנטינה עם קרוב לארבעים הופעות, ביניהן בשני טורנירי קופה אמריקה ובטורניר מונדיאל 1998.
לאחר פרישתו היה לעוזר מאמן ולאחר מכן למאמן ראשי בליגות הבכירות בארגנטינה, וכיום הוא עוזר מאמן בקבוצת אתלטיקו מדריד.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויוואס החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער סומיסה דה סן ניקולאס, וב-1990 החל את הקריירה הבוגרת במדי קילמס מליגת המשנה הארגנטינאית. בעונת הבכורה שלו בקבוצה הצליחה הקבוצה לזכות באליפות ליגת המשנה ולעלות לליגה הבכירה. את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה ערך ב-10 בספטמבר 1991, מול ניואל'ס אולד בויס, אך העונה העגומה של קילמס הסתיימה עם המקום האחרון בשני הטורנירים של העונה, האפרטורה והקלאוסורה, והובילה את קילמס חזרה לליגת המשנה. לקראת טורניר אפרטורה 1994 עבר ויוואס לבוקה ג'וניורס. הוא שיחק במדי הקבוצה במשך שלוש וחצי שנים, בהם לא הצליח להגיע להישגים משמעותיים עם הקבוצה.
במהלך עונת 1997/1998 החל ויוואס את הקריירה האירופית, כשעבר בהשאלה ללוגאנו מהליגה השווייצרית השנייה. ויוואס היה לחלק משמעותי מחזרתה של לוגאנו לליגה הבכירה מהמקום השני בטבלה. בסיום אותה עונה, בין היתר בעקבות הופעותיו במונדיאל 1998, הגיעה הפריצה הגדולה בקריירה של ויוואס, שנרכש מבוקה על ידי ארסנל תמורת כ-1.6 מיליון ליש"ט לקראת עונת 1998/1999.
בעונה הראשונה בארסנל היה ויוואס למגן המחליף של מגניה הוותיקים של ארסנל, לי דיקסון ונייג'ל וינטרברן. את הופעת הבכורה שלו בפרמייר ליג ערך ב-22 באוגוסט 1998, במסגרת המחזור השני של העונה, כשעלה כמחליף שש דקות לסיום המשחק מול ליברפול באצטדיון אנפילד. בסך הכול רשם ויוואס 23 הופעות ליגה באותה העונה, מתוכן עשר בהרכב, והיה שותף למקום השני של ארסנל בטבלה.
עונה אחר כך, בעקבות הצטרפותם של סילביניו ושל אולג לוז'ני לקבוצה, נפגעו עוד יותר דקות המשחק של ויוואס. במחצית העונה הראשונה ערך ויוואס חמש הופעות ליגה, מתוכן אחת בלבד בהרכב, ובחלון ההעברות הושאל לסלטה ויגו מהליגה הספרדית. במדיה של סלטה ערך ויוואס 13 הופעות ליגה, מתוכן תשע בהרכב הפותח, ובסיום העונה חזר לארסנל. ויוואס התקשה למצוא את מקומו בארסנל גם בעונת 2000/2001, בה היה שותף ל-12 הופעות ליגה, מתוכן פתח רק בשלוש. שוב היה ויוואס לחלק מהסגל שסיים במקום השני בטבלת הפרמייר ליג.
לקראת עונת 2001/2002, עם סיום חוזהו בארסנל, הצטרף ויוואס לאינטר מילאנו האיטלקית, בהדרכתו של בן ארצו הקטור קופר. גם במדיה של אינטר התקשה ויוואס הוותיק להותיר חותם, ונותר מחוץ להרכב ברוב משחקי הקבוצה. בשתי עונות במדי אינטר ערך ויוואס 19 הופעות ליגה בלבד, ובסיום עונת 2002/2003 עזב את הקבוצה ואת הכדורגל האירופי, וחזר למולדתו ארגנטינה.
על אף עברו בבוקה ג'וניורס, הצטרף ויוואס ב-2003 ליריבתה המושבעת ריבר פלייט. עם זאת, הוא התקשה להשאיר חותם בקבוצה, ובעקבות קשיים כלכליים עזב אותה באמצע העונה לאחר שבע הופעות ליגה בלבד במדיה. לאחר שעזב את ריבר חזר לשחק במדי קילמס, בה החל את הקריירה הבוגרת. במדיה של קילמס חזר ויוואס להיות שחקן משמעותי, אך לאחר 24 הופעות ליגה במדי הקבוצה ובעקבות אי תשלום משכורות ובעיות כלכליות במועדון, פרש ב-2005 ממשחק פעיל, בגיל 35.
נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויוואס החל את דרכו בנבחרת ארגנטינה תחת המאמן דניאל פסארלה, וערך את הופעת הבכורה שלו ב-16 בנובמבר 1994 בניצחונה של ארגנטינה על צ'ילה 3-0 במשחק ידידות. ויוואס עלה מהספסל במקומו של מרסלו אסקודרו בדקה ה-81. שנה אחר כך נכלל בסגל של פסארלה לגביע המלך פהד 1995, אך לא שותף במשחקיה של ארגנטינה שסיימה את הטורניר במקום השני.
ויוואס זומן על ידי פסארלה לטורניר קופה אמריקה 1997 בבוליביה. ויוואס פתח בהרכב במשחקה האחרון של ארגנטינה בשלב הבתים, 1-1 מול פרגוואי, ושמר על מקומו גם ברבע הגמר, בו הודחה ארגנטינה לאחר הפסד 1–2 לפרו. שנה אחר כך נכלל ויוואס בסגל של פסארלה למונדיאל 1998 בצרפת. ויוואס פתח במשחקה הראשון של ארגנטינה, ניצחון 0–1 על יפן. במשחק השני בו גברה ארגנטינה 0–5 על ג'מייקה החליף ויוואס את רוברטו סנסיני לאחר 25 דקות בלבד, ושמר על מקומו בהרכב בניצחון 0–1 על קרואטיה בסיום שלב הבתים. לאחר ששיחק 120 דקות בניצחון על אנגליה בדו-קרב בעיטות עונשין בשמינית הגמר, לא שותף ויוואס בהפסדה של ארגנטינה 1–2 להולנד ברבע הגמר, שסיים את דרכה של נבחרתו בטורניר.
הטורניר האחרון של ויוואס בארגנטינה היה קופה אמריקה 1999, תחת המאמן מרסלו בייאלסה. לאחר שלא שותף בניצחון 1–3 על אקוודור, עלה ויוואס בהרכב בתבוסתה של ארגנטינה 0–3 לקולומביה, בו הוחלף לאחר כשעה. הוא שמר על המקום בהרכב בניצחון 0–2 על אורוגוואי, אך הורחק בכרטיס אדום בדקה ה-73. בעקבות ההרחקה החמיץ ויוואס את ההפסד 1–2 לברזיל שסיים את דרכה של ארגנטינה ברבע הגמר.
ויוואס הוסיף לשחק בנבחרת עד לשנת 2003, ובסך הכול ערך 39 הופעות במדי הנבחרת בהן כבש שער אחד.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006, לאחר פרישתו ממשחק פעיל, התמנה ויוואס לתפקיד עוזרו של דייגו סימאונה באסטודיאנטס לה פלאטה, והשניים הובילו את הקבוצה לזכייה באליפות אפרטורה 2006. ויוואס המשיך ללוות את סימאונה כעוזר מאמן גם בריבר פלייט בשנת 2008, שם זכו באליפות הקלאוסורה, ובסן לורנסו בין 2009 ל-2010.
את תפקידו הראשון כמאמן ראשי קיבל ויוואס בקילמס, בה החל ובה סיים את קריירת המשחק שלו, לקראת עונת 2013/2014. לאחר שלושה חודשים בלבד בתפקיד, בהם השיג עם הקבוצה 14 נקודות ב-12 משחקי ליגה והוביל אותה למקום ה-16, החליט ויוואס להתפטר מתפקידו בעקבות אירוע חמור בו תקף אוהד של קבוצתו ביציע, לאחר שזה הקניט אותו במהלך משחקה של הקבוצה[1].
בפברואר 2015 חזר ויוואס למגרשים כשהתמנה לתפקיד מאמן קבוצת המילואים של אסטודיאנטס. לאחר כעשרה חודשים קודם לתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה, במקומו של גבריאל מיליטו.
ביוני 2017 הודחה קבוצתו ממפעל הגביע לאחר הפסד לפסיפיקו מהליגה הרביעית מה שהוביל לפיטוריו.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1994 | 1 | 0 |
| 1995 | 1 | 0 |
| 1996 | 2 | 0 |
| 1997 | 5 | 0 |
| 1998 | 8 | 1 |
| 1999 | 7 | 0 |
| 2000 | 6 | 0 |
| 2001 | 6 | 0 |
| 2002 | 1 | 0 |
| 2003 | 2 | 0 |
| סה"כ | 39 | 1 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל, באתר ESPN
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צפו: מאמן קילמס תועד מרביץ לאוהד הקבוצה, באתר וואלה!, 19 באוקטובר 2013
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1997 | ||
|---|---|---|
|
1 באסדס • 2 בריסו • 3 ברטי • 4 קלדרון • 5 רודולפו קרדוסו • 6 ראול קרדוסו • 7 קרוס • 8 דלגאדו • 9 גז'ארדו • 10 גונסאלס • 11 אוסאין • 12 לופס • 13 מרטינס • 14 מונסראט • 15 אוחדה • 16 פלגרינו • 17 פינדה • 18 פוסה • 19 רואה • 20 רוצ'ן • 21 ויוואס • 22 ספאטה • מאמן: פסארלה |
| |
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1998 | ||
|---|---|---|
|
1 רואה • 2 אז'אלה • 3 צ'אמוט • 4 פינדה • 5 אלמיידה • 6 סנסיני • 7 ק. לופס • 8 סימאונה • 9 בטיסטוטה • 10 אורטגה • 11 ורון • 12 בורגוס • 13 פאס • 14 ויוואס • 15 אסטרדה • 16 ברטי • 17 קבאז'רו • 18 באלבו • 19 קרספו • 20 גז'ארדו • 21 דלגאדו • 22 זנטי • מאמן: פסארלה |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1999 | ||
|---|---|---|
|
1 בורגוס • 2 אז'אלה • 3 סורין • 4 איבארה • 5 סימאונה • 6 סמואל • 7 בארוס שלוטו • 8 זאנטי • 9 פלרמו • 10 אורטגה • 11 לופס • 12 ביסארי • 13 ויוואס • 14 פוצ'טינו • 15 בריסו • 16 גוגליילמינפייטרו • 17 אוסאין • 18 קניה • 19 קלדרון • 20 איימר • 21 גונסאלס • 22 ריקלמה • מאמן: ביילסה |
| |
- מגני כדורגל ארגנטינאים
- כדורגלנים ארגנטינאים
- כדורגלני קילמס אתלטיקו קלוב
- כדורגלני בוקה ג'וניורס
- כדורגלני לוגאנו
- כדורגלני ארסנל
- כדורגלני סלטה ויגו
- כדורגלני אינטר מילאנו
- כדורגלני ריבר פלייט
- כדורגלני נבחרת ארגנטינה
- מאמני כדורגל ארגנטינאים
- מאמני אסטודיאנטס לה פלאטה
- מאמני דפנסה וחוסטיסיה
- כדורגלני גביע פהד 1995
- כדורגלני קופה אמריקה 1997
- כדורגלני מונדיאל 1998
- כדורגלני קופה אמריקה 1999
- ארגנטינאים שנולדו ב-1969