ניקל מריה
 | |
| לידה | 22 במאי 1910 |
|---|---|
| פטירה | 21 בינואר 2001 (בגיל 90) |
| מדינה |
 גרמניה |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| שנות הפעילות | 1943–1945 (כשנתיים) |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (1 בדצמבר 1970)  |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ניקל מריה |
  | |
מריה ניקל (בגרמנית: Maria Nickel; 22 במאי 1910 – 21 בינואר 2001), הייתה חסידת אומות עולם, הסתירה בדירתה ברובע טמפלהוף (לועזית) בברלין את רחא אברהם – תינוקת צעירה ואת שני הוריה, בין ינואר 1943 ועד סוף מלחמת העולם השנייה.[1]
פעילותה בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינואר 1943 עד לסוף מלחמת העולם השנייה, מריה ניקל, אמא צעירה לשניים, הסתירה תינוקת צעירה בשם רחא אברהם (Reha Abraham) בדירת הפועלים שלה ברובע טמפלהוף בברלין.
מריה יצרה קשר עם הורי התינוקת כאשר כל מגע בין יהודים לגרמנים היה כבר אסור בהחלט. ב-1942 כחודשיים לפני לידתה של רחא, אמה רות אברהם (Ruth Abraham), הייתה בדרכה לעבודת הכפיה שלה במפעל סטארק (Starke pharmaceutical plant) ברובע טמפלהוף בברלין. מריה ניקל עקבה אחרי רות עד שהצליחה ליצור איתה קשר, ושאלה אם יש דרך כלשהי שהיא יכולה לעזור לה. רות אברהם סירבה ואמרה שאין דבר שאישה גרמניה יכולה לעשות עבורה.[2]
מריה המשיכה להציע עזרה בכל פעם שפגשה בה, אך בכל פעם אברהם סירבה. אברהם, שדיברה עם בעלה על המקרים, הסכימו שניקל ככל הנראה לוקה בנפשה או לחליפין היא סוכנת של הגסטפו.
בערב חג המולד, ניקל ניגשה למפעל בו עבדה אברהם, וביקשה לראותה. לכשהגיעה אברהם, ניקל הציעה לה סל מלא באוכל כשהיא אומרת "לא יכולתי לאכול את ארוחת החג שלי כשאני יודעת שאת רעבה".[2]
כחודשיים לאחר מכן, בינואר 1943, כשנולדה רחא אברהם, בתם של רות ובעלה, ההורים היו מוכרחים לברוח ולהתחבא. ניקל הציעה לאברהם לטפל בתינוקת שלה, והזמינה אותה לבוא לבקר אותה בדירתה בכל עת שתרצה. כאשר רחא חלתה, ניקל טיפלה בה במסירות ואף לקחה אותה לבית החולים על מנת לקבל טיפול בקרינה עבור גידול שהתגלה בגופה.[2]
כשאביה של רחא התחבא, ניקל סיפקה לו את המסמכים של בעלה הארי, אשר איפשרו לו להתחזות כנהג משאית במלחמה.
במשך כשנתיים, עד לסוף המלחמה, ניקל הוסיפה ועזרה לרחא ולהוריה להישאר בחיים בגרמניה הנאצית.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלוש שנים לאחר תום המלחמה, משפחת אברהם עברה לגור בניו יורק,[3] שם פתחו חנות רהיטים. מריה ניקל, איתה הם נשארו בקשר קבוע, סירבה להצעותיהם לעזרה.[1]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בדצמבר 1970, יד ושם הכיר בניקל מריה כחסידת אומות עולם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השכל, אמיר. גיבורים רגילים. יבנה: הוצאת שורשים תשע"ד, פרק 12.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 מאגר "ספיר", יד ושם
- ^ 1 2 3 Nickel Maria, Rescue story, באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ Silver clothes brush used by a German Jewish woman while in hiding - Collections Search - United States Holocaust Memorial Museum, collections.ushmm.org (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ניקל מריה".