ניקולאי רוזסקי
 | |
| לידה |
18 במרץ 1854 גוברניית קלוגה, האימפריה הרוסית   |
|---|---|
| הוצאה להורג |
1 בנובמבר 1918 (בגיל 64) פיאטיגורסק, רוסיה הסובייטית  |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות | 1872–1918 (כ־46 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל הרגלים |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הארמייה המנצורית השנייה מפקד הקורפוס ה-21 מפקד הארמייה השלישית מפקד החזית הצפון-מערבית מפקד הארמייה השישית מפקד החזית הצפונית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) מלחמת רוסיה–יפן מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ניקולאי ולדימירוביץ' רוזסקי (ברוסית: Никола́й Влади́мирович Ру́зский; 6 במרץ 1854 - 18 באוקטובר 1918) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית אשר פיקד על הארמייה השלישית במלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזסקי נולד ב-6 במרץ 1854, בכפר בגוברניית קלוגה, האימפריה הרוסית, לוולדימיר דמיטרייביץ' רוזסקי, שהיה צאצא של ראש עיריית רוזה ליד מוסקבה בסוף המאה ה-17, אלכסיי מיכאילוביץ' לרמונטוב. בהיותו בן שנה נפטר אביו, והוא הועבר לבית יתומים. בשנת 1872 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית, ולחם בהצטיינות במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). בשנת 1884 הוא התחתן עם בתו של קצין בדימוס, זינוביה אלכסנדרובנה בורזובסקי, והיו להם יחד שלושה ילדים. בין השנים 1882–1896 הוא שימש כראש מטה בדיוויזיית הפרשים ה-11, ובדיוויזיה ה-32, וכמפקד רגימנט הרגלים ה-151. בשנת 1896 הוא מונה לשליש של מפקד המחוז הצבאי קייב, ובשנת 1904 הוא מונה לראש מטה המחוז הצבאי וילנה.
במהלך מלחמת רוסיה–יפן הוא פיקד בהצלחה על הארמייה המנצורית השנייה, ופיקד עליה בהצלחה בקרב סנדפו ובקרב מוקדן, אולם לקראת סוף המלחמה הוא נפצע קשה בתאונת רכיבה. לאחר המלחמה, בשנת 1906 הוא השתתף בפיתוח של "תקנות הפיקוד בשטח ובשליטה על הכוחות בזמן מלחמה". ממאי 1907 הוא היה חבר בבית המשפט הפלילי הצבאי העליון, וחקר את המקרה של הכניעה בפורט ארתור. בשנת 1909 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-21, אולם עד מהרה עזב את תפקידו בשל מצב בריאותי ירוד. בדצמבר 1909 היה הגנרל רוזקי חבר במשרד המלחמה, והיה מעורב בפיתוחם של כתבי זכויות ומדריכים, והיה אחד ממחברי תקנות השדה של 1912. בפברואר 1912 מונה גנרל רוזקי לעוזר מפקד כוחות המחוז הצבאי קייב, הפעם בתור עוזר מפקד הכוחות באזור. על פי תוכניות המלחמה עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה, מפקד הכוחות של המחוז הצבאי קייב, הגנרל ניקולאי איוואנוב היה אמור להמנות למפקד הראשי של החזית הדרום-מערבית, ואילו רוזקי היה אמור להתמנות למפקד הכוחות שיוקמו על הבסיס של המחוז הצבאי קייב.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 הופרשו הכוחות הצבאיים של המחוז הצבאי קייב לצורך יצירת הארמייה השלישית אשר רוזסקי מונה כמפקדה. הארמייה נעה מאוקראינה, ופלשה לגליציה שנשלטה בידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-29 באוגוסט נלחמה הארמייה נגד האוסטרו-הונגרים בקרב גנילה ליפה, וב-3 בספטמבר כבשה את למברג. בשל הכיבוש הועברה לאזור הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית, אולם הארמייה השלישית הביסה אותה בקרב רווה. כהוקרה על הצלחתו מונה רוזסקי למפקד החזית הצפון-מערבית, ופיקד עליה במהלך הקרב על הוויסלה וקרב לודז'. רוזקי הפיל את האחריות על כישלונותיו על פקודיו, ובהם פאול פון רננקמפף וסרגיי שיידמן. במאי 1915 הוא פרש מתפקידו בשל בריאות לקויה, ומונה לחבר המועצה המדינית, ולאחר מכן מונה לחבר במועצה הצבאית. בסוף יוני מונה גנרל רוזקי למפקד הארמייה השישית, ובאמצע אוגוסט הוא מונה לפיקוד על כל החזית הצפונית, אבל בדצמבר 1915 הוא חלה כאשר פיקד על החזית והשמאל. בתחילת אוגוסט 1916 הוא החלים ממחלתו וחזר לחזית כמפקד הכללי, במקום הגנרל אלכסיי קורופטקין. בתקופתו כמפקד העליון בחזית הצפונית, היו חייליו זהירים ונמנעו מפעולות מכריעות נגד כוחות אויב גדולים.
המהפכה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מהפכת פברואר בשנת 1917, רוזסקי הפעיל לחץ משמעותי על ניקולאי השני, קיסר רוסיה להתפטר, והודיע לצאר שאם הוא לא יתפטר הוא לא יוכל להיות אחראי על חייו וחיי משפחתו. רוזסקי דחה את ההצעה של הצבא האדום לשרת בשורותיו, ובספטמבר 1918 הוא נפל בשבי הצבא האדום בצפון הקווקז כבן ערובה ונרצח על ידי הבולשביקים ב-18 באוקטובר 1918 בפיאטיגורסק.
