ניו יורק דולס

**ניו יורק דולס**
**New York Dolls**
	הלהקה בשנת 1973
מקום הקמה	ניו יורק
מוקד פעילות	ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1971–1977 (כ־6 שנים)
סוגה	רוק
חברת תקליטים	Mercury
	nydolls.org
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	דייוויד ג'והנסן; ג'וני ת'נדרס; ריק ריווטס; סילביין סילביין; ארתור קיין; בילי מורסיה; ג'רי נולן

ניו יורק דולס (באנגלית: New York Dolls) הייתה להקת גלאם רוק. ייחודה של הלהקה היה בצליל מחוספס ומלוכלך, שהושפע בעיקר מהרולינג סטונז ומהסטוג'ס. התלבושות האנדרוגניות של חברי הלהקה, וגישתם הניהיליסטית קרובים לטי רקס ולדייוויד בואי. המוזיקה וההופעה החיצונית של הניו יורק דולס השפיעו על דור שלם בניו יורק ובלונדון, ובישרו את הפאנק. הם השפיעו גם על ההבי מטאל של שנות ה-80 של המאה ה-20, שאימץ יותר את המראה ופחות את הצליל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה ניגנו בלהקות שונות בניו יורק לפני הקמת ניו יורק דולס בסוף 1971. ההרכב הראשוני כלל את הגיטריסטים ג'וני ת'נדרס וריק ריווטס, הבסיסט ארתור קיין, המתופף בילי מורסיה והסולן דייוויד ג'והנסן. בתחילת 1972, ריווטס הוחלף על ידי סילביין סילביין, והלהקה החלה לנגן באופן קבוע במנהטן, בעיקר במרכז מרסר לאמנות. בתוך כמה חודשים, כבר החל להתגבש קהל מעריצים, אבל זה לא הספיק כדי לקבל חוזה מחברות התקליטים, שחששו מהלבוש הטרנסג'נדרי והוולגריות המוחצנת של חברי הלהקה.

ב-1972 ערכו סיבוב הופעות ראשון בבריטניה, במהלכו מורסיה נפטר משילוב קטלני של סמים ואלכוהול. במקומו הצטרף ללהקה ג'רי נולן. אחרי הצטרפותו של נולן, הלהקה הוחתמה בחברת התקליטים "מרקורי". בקיץ 1973, יצא אלבום הבכורה New York Dolls בהפקת טוד ראנדגרן. הביקורות על האלבום היו טובות, אך הצלחתו הייתה מוגבלת, והוא הגיע רק למקום ה-116 במצעדים באמריקה. גם האלבום השני, שיצא בקיץ 1974, Too Much Too Soon, הצליח בביקורת יותר מאשר בשווקים, והגיע למקום 167.

בעקבות ההצלחה המוגבלת של שני האלבומים, מרקורי סיימה את החוזה על הניו יורק דולס, ושום חברת תקליטים אחרת לא החתימה אותם. הלהקה החליטה לשכור אמרגן חדש, ובחרו את מלקולם מקלארן, שהתפרסם מאוחר יותר כאמרגנם של הסקס פיסטולס. בהנחיית מקלארן, חברי הלהקה לבשו בגדי עור אדומים והופיעו כשמאחוריהם דגל ברית המועצות, כדי לסמל את המשיכה שלהם כביכול לקומוניזם. למרות שתעלולי יחצ"נות מהסוג הזה הפכו את הסקס פיסטולס לכוכבים שנה אחר כך, הם לא הביאו לתוצאה המקווה לניו יור דולס, ושום חברה לא החתימה אותם, מה שגרם לעזיבתם של החברים.

באמצע 1975, ג'וני ת'נדרס וג'רי נולן עזבו את הלהקה והקימו את להקת ההרטברייקרס עם ריצ'רד הל מטלוויז'ן. דייוויד ג'והנסן וסילביין סילביין ניסו לפעול בכמה הרכבים שונים של הניו יורק דולס, עד שהחליטו לפרק את הלהקה רשמית ב-1977. לאחר הפירוק, ג'והנסן פיתח קריירת סולו שהובילה לפיתוח האלטר-אגו שלו, באסטר פוינדקסטר, באמצע שנות ה-80. סילביין ניגן איתו במשך שנתיים לפני שהחל בקריירת סולו משלו. גם ת'נדרס הקליט מדי פעם אלבומי סולו במהלך ואחרי עבודתו עם ההרטברייקרס, עד למותו ממנת יתר ב-1991. שנה אחר כך, נולן נפטר משבץ.

ב-2004, חברי הלהקה הנותרים התאחדו במסגרת פסטיבל "Meltdown" שערך מוריסי, לשעבר סולן להקת הסמית'ס ונשיא מועדון המעריצים הבריטי של הניו יורק דולס. את ת'נדרס החליף סטיב קונטה מלהקתו של ג'והנסן, ובמקום נולן ניגן גארי פאוול מלהקת הליברטינז. הצלחת ההופעה הובילה להצעות מפסטיבלים אחרים, אבל כמה שבועות לאחר ההופעה ב"Meltdown", ארתור קיין נכנס לבית-החולים, בגלל חשד לשפעת. הוא אובחן כחולה לוקמיה, ונפטר תוך כמה שעות ספורות מאשפוזו. בהמשך 2004, חברי הלהקה הנותרים הופיעו עם נגן הבס סאם יאפה מלהקת האנוי רוקס, במופע מחווה לחבריהם המנוחים (מורסיה, ת'נדרס, נולן וקיין) בפסטיבל מוזיקה בעיר ניו יורק.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים משפיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו יורק דולס הושפעו באופן הישיר ביותר מלהקות הגלאם רוק הבריטיות, שהחלו לצבור פופולריות בזמן הקמתה של הלהקה. הצליל הבסיסי והמלוכלך של הלהקה הושפע מאוד מאותן להקות, בעיקר מטי רקס, מנהיגת הז'אנר. גם ההופעה החיצונית של חברי הלהקה הושפעה מהגלאם רוק הבריטי. הם נהגו להופיע עם איפור כבד, תסרוקות מבולגנות ובבגדי נשים. דייוויד בואי השפיע על התיאטרליות של הלהקה, שהתבלטה בעיקר בהופעות.

השפעה חשובה נוספת הן להקות המחתרת משנות ה-60, במיוחד הלהקות הגדולות מסצנת דטרויט: הסטוג'ס ו-MC5. הלהקות האלה הפכו את הצליל של ניו יורק דולס להרבה יותר רועש ואנרכיסטי מזה של עמיתיהם הבריטיים. הלהקה גם הושפעה מהוולווט אנדרגראונד, בעיקר בכתיבת המילים, שהיו הרבה פעמים שערורייתיות ומזעזעות כמו המוזיקה עצמה.

כמו כן הושפעו מאמני רוק אנד רול קלאסי משנות ה-50 כמו צ'אק ברי ובו דידלי. חלק חשוב בעיצוב הצליל של הלהקה היה גם לאמני בלוז כמו סוני בוי וויליאמסון, והלהקות שיצרו שילוב בין בלוז ורוק בשנות ה-60 כמו הרולינג סטונז והיארדבירדס.

אמנים מושפעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו יורק דולס הייתה אחת הלהקות שהשפיעו ביותר על עיצוב הצליל של הפאנק. הסגנון החובבני והגולמי של הלהקה והגישה של חברי הלהקה למוזיקה, באופן ששלל את כל ההיבטים האמנותיים שלה ונועד לזעזע, נתנו השראה לצעירים בארצות הברית ובבריטניה להקים להקות ולהתחיל לנגן בלי שום ידע מוקדם בנגינה. מהראשונים שהושפעו מניו יורק דולס היו ראמונס, להקה מניו יורק שכיום מוכרת כלהקת הפאנק הראשונה. גם הסקס פיסטולס הבריטיים הושפעו מהם, למרות שגם הושפעו ישירות מהראמונס. האמרגן של הסקס פיסטולס היה מלקולם מקלארן, אמרגנם של הניו יורק דולס לשעבר.

הניו יורק דולס השפיעו גם על ההבי מטאל של שנות ה-80, שהושפע למעשה מהגלאם רוק באופן כללי ונודע כגלאם מטאל. הלהקה השפיעה על הלהקות היותר בלוזיות ומלוכלכות מלהקות ההבי מטאל: מוטלי קרו ו-Guns N' Roses.

השפעת הניו יורק דולס ניכרת גם בקרב להקות האינדי מאז שנות ה-80 של המאה ה-20. מוריסי, סולן הסמית'ס, שהיה בנעוריו נשיא מועדון המעריצים של הניו יורק דולס, אמר פעם שהלהקה השפיעה מאוד על להקתו, אחת מהחשובות שבלהקות האינדי. אבל ההשפעה לא באמת הורגשה עד לגל להקות הרוק ששטף את המיינסטרים בתחילת שנות ה-2000. מלבד להקות הניו מטאל והפופ פאנק שהצליחו אז, היו גם להקות פאנק יותר אגרסיביות ולהקות שניסו להחיות את הגראג' רוק של שנות ה-60. להקות כאלה היו הסטרוקס, ההייבס והווייט סטרייפס. הצליל של הלהקות האלו היה רועש וגולמי מאוד ביחס לצליל הנקי של הלהקות היותר מצליחות, ונשמע דומה מאוד לזה של הניו יורק דולס. הוולווט אנדרגראונד ואיגי פופ השפיעו על צליל זה ביותר, אך גם לניו יורק דולס היה חלק בעיצובו של צליל זה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

New York Dolls - 1973
Too Much Too Soon -1974

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lipstick Killers (Mercer St. Sessions) - 1981
After the Storm - 1985
The Best of the New York Dolls - 1985
Night of the Living Dolls - 1986
Rock N' Roll - 1994
Evils Dolls - 1995
Glam Rock Hits - 1999
New York Tapes: 1972-1973 - 2000
A Hard Night's Day - 2000
Actress: Birth of the New York Dolls - 2000
Archive - 2001
20th Century Masters - The Millennium Collection: The Best of the New York Dolls - 2003