נטילת ידיים
נטילת ידיים היא אחת משבע המצוות דרבנן, על פיה יש לרחוץ את הידיים קודם או אחר עשיית דברים שונים.
מקור וטעמים למצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נטילת ידיים היא מצווה מדרבנן, ומקורות רבים במשנה ובתלמוד עוסקים בה ומפרטים את דיניה. בסדר טהרות מוקדשת מסכת שלמה לנושא טומאת ידיים וטהרתם. הטעם לחיוב הנטילה מורכב בדרך כלל מהצורך לשמור על כבודם של דברים שבקדושה, מטעמים מערכתיים של הלכות טומאת ידיים ומטעמים נוספים.
ניקיון וכבוד בעשיית דברים שבקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קידוש ידיים ורגליים
אחד מכלי המקדש והמשכן הוא הכיור - מתקן מים המיועד לרחצת ידיהם ורגליהם של הכהנים לפני העבודה במקדש:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ. וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם, לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם
ממצוות הכיור למדו חז"ל שלקראת עשיית דברים שבקדושה יש לנקות ולטהר את הידיים. כך דרשו את הפסוק ”כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ד):
"והתקדשתם" - אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" - אלו מים אחרונים, "כי קדוש" - זה שמן. "אני ה' א-להיכם" - זו ברכה.
גם את נטילת הידיים בבוקר פירשו הראשונים באופן המתאים לגישה פרשנית זו: הרשב"א פירש שנטילת הידיים בבוקר נועדה לקדש את בריאתו מחדש, והרא"ש פירש שהנטילה בבוקר היא חלק מההכנות לתפילת שחרית.
טומאת ידיים וסרך תרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – טומאת ידיים
מהתורה טומאה חלה על גוף שלם ולא על חלקים ממנו. עם זאת, חכמים תיקנו טומאה לידיים כשלעצמם, שייחשבו כמו שני לטומאה, ”מפני שהידים עסקניות הן” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ד, עמוד א'). המטרה של התקנה היא שהכהנים לא יגעו בתרומה בידיהם המלוכלכות ובכך יבזו אותה.[1]
בשביל לשמור על התרומה מבזיון תיקנו חכמים שהכהנים יצטרכו ליטול ידיים לפני אכילת תרומה. על גבי זה הוסיפו חכמים ותיקנו שגם ישראל שאוכל חולין צריך ליטול ידיים לפני אכילת לחם. תקנה זו מבוססת על החשש שמא חובת הנטילה על כהנים לא תצליח להחזיק מעמד בלי שהנטילה תהפוך לנורמה בכלל הציבור. על כך נאמר בתלמוד שנטילת ידיים לאכילת לחם חולין היא משום סרך תרומה.[2]
גם תקנת הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה נועדה לשמור על המאכלים טהורים מטומאת ידיים. מנגד, בנטילות אחרות כגון נטילת ידיים שחרית ומים אחרונים - טעם זה לא רלוונטי.
טעמים נוספים לנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למצוות נטילת ידיים טעמים נוספים ופרטיקולרים. הסכנה של מלח סדומית היא אחד מהטעמים לנטילת מים אחרונים. בנוסף, בנטילת ידיים שחרית ובמים אחרונים יש סוברים שהנטילה נועדה להעביר מהידים רוח רעה השורה עליהם לאחר השינה או האכילה.
יש הטוענים כי מקור הפרקטיקה של נטילת הידיים לפני הסעודה הוא בכללי הנימוס של הסעודה על פי סגנונה של התרבות ההלניסטית[3]: נטילת ידיים לפני האוכל, כחלק מההגיינה, הפרדת הטעמים והטהרה שלפני ניסוך היין לאלים שהיה נהוג לפני הארוחה[דרושה הבהרה].
המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח 'נטילת ידיים' נזכר לראשונה בתוספתא.[4] מקור הביטוי בנוהג הקדום של נתינת מים לידי הזולת: 'נותנים לידיים' מול 'נוטלים לידיים'. כלומר, המשרתים נותנים את המים על ידיהם של אלו הנוטלים את המים.[5]
שמו המקובל של הכלי שבאמצעותו מבצעים את נטילת הידיים הוא נַטְלָה. מקור שם זה הוא בתלמוד הבבלי.[6] במקום אחר נקרא גם אנטל.[7]
הזלזול בנטילת ידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלכות נטילת ידיים היו יעד קלאסי לזלזול ולניגוח מצד גורמים אנטי-פרושים. המצווה נתפסה בעיניהם כדקדוק קטנוני וכהמצאה של חז"ל.
בספר הבשורה על-פי מתי מתואר ויכוח של "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים" עם ישו בנוגע למצוות נטילת ידיים לסעודה.[8] לפי ישו, אין משמעות לנטילת הידיים לסעודה, כי מה שחשוב הוא מה שיוצא מהפה ולא מה נכנס אליו: ”כִּי מִן־הַלֵּב יוֹצְאוֹת מַחְשְׁבוֹת רָע, רְצִיחוֹת, נִאוּפִים, זְנוּנִים, גְּנֵבוֹת, עֵדוּת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים. אֵלֶּה הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת־הָאָדָם. אֲבָל אֲכִילָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם - לֹא תְּטַמֵּא אֶת־הָאָדָם” (הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק ט"ו, פסוקים 19–20).
חז"ל היו ערים לזלזול בנטילת ידיים, ודווקא משום כך פעלו לבצר את מעמדה של המצווה. במשנה מסופר על כך שעקביא בן מהללאל נודה בעקבות מחלוקת חריפה עם חכמים. רבי יהודה חולק על אמיתותו של סיפור זה, ומציע לו גרסה אחרת:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה ובְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלֵלְאֵל; וְאֶת מִי נִדּוּ? אֶלְעָזָר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדַיִם. וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵּית דִּין, וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ.
הפקפוקים על מצוות נטילת ידיים גיבשו סביבה מאבק סמלי על עקרון אמונת חכמים ועל הדקדוק בפרטי המצוות. במסכת שבת בתלמוד הבבלי מוזכר הזלזול בנטילת ידיים כאחד מהדברים שמביאים את האדם לידי עניות.[9] במסכת סוטה אף נקבע כי ”כל המזלזל בנטילת ידים - נעקר מן העולם” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ד', עמוד א'). במסכת עירובין מסופר שבתקופת מאסרו של רבי עקיבא הוא כמעט מסר את נפשו עבור קיום המצווה:
מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין. אמר לו: היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך?! שפך חציין, ונתן לו חציין.
כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו: יהושע, אין אתה יודע שזקן אני, וחיי תלויין בחייך? סח לו כל אותו המאורע. אמר לו: תן לי מים שאטול ידי. אמר לו: לשתות אין מגיעין, ליטול ידיך מגיעין?! אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי.
אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו. כששמעו חכמים בדבר אמרו: מה בזקנותו כך - בילדותו על אחת כמה וכמה! ומה בבית האסורין כך - שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!
אירועים המצריכים נטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני אכילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני אכילת לחם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מים ראשונים
בתלמוד, מובא שחז"ל תיקנו ליטול ידיים קודם אכילת לחם משום "סרך תרומה"[10] וכדי לכבד ולקדש את ברכת המוציא ואת הסעודה.[11] נהוג ליטול את הידיים כך ששופכים מכלי את המים פעמיים ברציפות על יד ימין ולאחר מכן על יד שמאל.[12]
לפני אכילת מאכל רטוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – דבר שטיבולו במשקה
בתלמוד מבואר שאדם האוכל דבר שטיבולו במשקה, כלומר מאכל רטוב מאחד משבעה משקים - צריך ליטול ידיים לפני כן. דין זה נפסק להלכה על פי הרבה ראשונים וכן בשולחן ערוך. אמנם, יש ראשונים הסוברים שדין זה רלוונטי רק למציאות בה נוהגים להתעסק בטהרות, אך כיום אין צורך ליטול ידיים עבור אכילת דבר שטיבולו במשקה, וכך נוהגים רבים.
לפני שתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש מקומות בתלמוד מהם משמע שיש צורך בנטילת יד אחת לפני שתייה.[13] ואכן הרשב"א והר"ן פסקו שיש ליטול יד אחת לפני שתייה, שמא תיגע ידו במשקה ותטמא אותו. לעומת זאת כתבו רבנו יונה ורבנו ירוחם שאין צורך ליטול יד אחת לפני שתייה, והמקורות עוסקים במציאות של אנשים המקפידים על אכילה בטהרה או במצבים של שתיית יין כחלק מסעודה.[14] וכך נפסק בשולחן ערוך.[15]
לפני אכילת פירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד מובאת מחלוקת אמוראים לגבי מי שנוהג ליטול ידיים לפני אכילת פירות (שאינם רטובים): לפי רבי אושעיא ורבא אין בכך חובה ולא מצווה, אלא מנהג רשות להתנהג בנקיות. אמנם, לפי רב נחמן ”הנוטל ידיו לפירות - אינו אלא מגסי הרוח” (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א').
המחלוקת המשיכה גם בין הראשונים, כאשר הרמב"ם פסק כרב נחמן והסמ"ג פסק כרבא. להלכה פסק השולחן ערוך כרב נחמן, שנטילת ידיים לפירות היא התנהגות מגונה שמבטאת גסות רוח,[16] כיוון שהאדם מראה שהוא כביכול מדקדק במצוות אפילו בדברים שאין בהם צורך.[17]
לאחר הסעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מים אחרונים
בסיום הסעודה, יש לשטוף את הידיים במים אחרונים, כדי להתנקות ולכבד את ברכת המזון וכדי להיזהר ממלח סדומית.
קיימת מחלוקת האם חובת מים אחרונים חלה גם בימינו: יש סוברים שכיוון שלא רגילים להשתמש כיום במלח סדומית, ובנוסף בדרך כלל הידיים נשארות נקיות לאחר הארוחה, אין חובת נטילה.[18] מאידך, המצדדים בקיום חובת הנטילה סוברים שגם כיום ישנם מלחים שונים שנמצאים באוכל וגם כיום לעיתים הידיים מתלכלכות.
על דרך כלל, יהודים יוצאי אשכנז לא נהגו ליטול את ידיהם ויוצאי ספרד ועדות המזרח נהגו בנטילת מים אחרונים.[19]
נטילת ידיים שחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – נטילת ידים שחרית
בתלמוד במסכת ברכות נאמר:
...כי מתער אומר אלהי נשמה... כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים
בבית יוסף מביא באריכות את דברי ספר הזוהר כי סיבת תקנת הנטילה בבוקר, משום שבשעה שאדם ישן שורה עליו רוח רעה, ובבוקר כשניעור היא מסתלקת מגופו ונשארת רק על ידיו, ועל ידי הנטילה, מסתלקת הרוח רעה מהם.
לדעת רש"י כך גם כוונת התלמוד במסכת ברכות, שמביא כי אין לגעת קודם נטילה בנקבי הגוף:
הוא היה אומר (רש"י: רבי מונא) יד לעין (רש"י: שחרית קודם שיטול ידיו), תיקצץ יד לחוטם תיקצץ (רש"י: נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן) יד לפה תיקצץ יד לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ ליד לפי טבעת תיקצץ יד לגיגית תקצץ יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס.
בראשונים כתבו טעמים נוספים לתקנה זו:
- לדעת הרא"ש הואיל והידיים 'עסקניות הן' קרוב לוודאי שבמשך השינה הן נדעו במקומות המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן קודם התפילה, תיקנו חז"ל ליטול אותם ולברך על כך.[20]
- לדעת הרשב"א סיבת התקנה היא משום שבבוקר נעשים כברייה חדשה, ויש להתקדש ככהן המתקדש לפני עבודתו מהכיור.[21]
נטילה קודם ברכת כהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור הנוהג של רחיצת ידי הכהנים לפני עבודת הקודש, שהתגלגלה לנטילת ידיים לפני העלייה לדוכן לברך את הקהל, הוא מהשימוש בכיור במשכן ובמקדש, שבו רחצו הכהנים את ידיהם לפני עבודת הקודש:
וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ-מַיִם--וְלֹא יָמֻתוּ; אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַ-ה'.
נטילה קודם התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש חיוב ליטול ידיים לפני תפילה.[22]
המקור לחיוב רחיצת ידיים לפני התפילה (ובמקרה זה, לאו דווקא הכהנים) הוא במטאפורה של "נקיון כפיים"[דרוש מקור]: היות שידיים שעשו מעשה רע הן לכאורה, על פי המטאפורה התנ"כית הקדומה מלאות דם,[23] ומכיוון שתפילה לאלוהים כוללת נשיאת כפיים כלפי השמיים, כמובא בתנ"ך[24] על שלמה שפרש את כפיו בתפילה לאלוהים. הרי שתפילות הנישאות מידיים שאינן טהורות אינן מתקבלות.[25]
אי נטילת ידיים יכולה לגרום לשכחה[דרוש מקור][דרושה הבהרה].
נטילה לאחר עשיית צרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוגע לאדם הנוטל ידיו לאחר עשיית צרכים וברצונו ליטול ידיים גם לשם אכילת פת, נחלקו הדעות בקביעת סדר הנטילה. על אדם כזה לברך שתי ברכות במקביל: ברכת אשר יצר וברכת "על נטילת ידיים".
דעה ראשונה אומרת שעליו לשטוף את ידיו (שטיפה כשרה ל"אשר יצר" אך אינה כשרה לנטילת ידיים לסעודה) לברך "אשר יצר", ליטול ידיים שנית, לברך "על נטילת ידיים", לברך "המוציא" ולאכול מן הפת.[26]
דעה שנייה אומרת שעליו ליטול ידיים פעם אחת, לברך לפני הניגוב "על נטילת ידיים", לאחר הניגוב יברך "אשר יצר", יברך "המוציא" ויאכל מהפת (ערוך השולחן, קסה, ב) - בדרך זו הורו פוסקים רבים לנהוג באדם שהתפנה ל"גדולים" באמצע הסעודה ורוצה לחזור ולאכול מעל כביצה לחם.
נטילות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרים נוספים בהם יש ליטול ידיים משום נקיות או משום רוח רעה:[27][28]
- לאחר נגיעה במקום מוצנע בגוף או נגיעה בנעליים.[29]
- לאחר תספורת או גילוח.
- לאחר גזיזת ציפורנים.
- לאחר כניסה לבית קברות, או לאחר השתתפות בלוויה.
- לאחר עשיית צרכים.
הלכות הנטילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידת החיוב לטרוח בהשגת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לתמצת, ולכתוב בצורה אנצי'.לדעת הרי"ף והרמב"ם יש לטרוח ולהשיג מים כאשר המים נמצאים עד מרחק מיל לכיוון שאינו עתיד לצעוד אליו, ועד שיעור פרסה לכיוון שדעתו לצעוד אליו. לדעת הריא"ז יש לחזר אחרי המים גם אם על ידי כך יתאחר ויפסיד את זמן התפילה.[30] במידה והמים רחוקים יותר ינקה ידיו בלא מים בכל דרך אפשרית.[31] לעומתם, התוספות והרא"ש סוברים שאין חובה לחזר אחרי מים דווקא לשם הנטילה שלפני התפילה, ואם המים אינם מצויים ינקה את ידיו בכל דבר שמנקה.[32] השולחן ערוך הכריע שיש לחזר אחרי המים, אך רק אין חשש שיפסיד את זמן התפילה.[33]
הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברכה על נטילת ידיים לפני תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הרמב"ם יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים" הן כשנוטל את ידיו לפני קריאת שמע והן כשנוטל לפני תפילת העמידה, והדבר נכון גם לגבי תפילת מנחה ותפילת ערבית.[34] לדעת הרא"ש יש לברך ברכה זו לפני שנוטל ידיו לתפילות שחרית מנחה וערבית. כאשר מנקה ידיו בכל מידי דמנקי עליו, לדעת הרא"ש, לברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נקיות ידיים".[35] לעומת זאת, לדעת הרשב"א אין מברכים "על נטילת ידיים" אלא לפני אכילה ולפני תפילת שחרית בלבד, וזאת לא מהטעם של נקיות לפני התפילה, אלא משום ש"בשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך",[36] וכמו שבא להם ז"ל במדרש, וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".[37] השולחן ערוך מכריע שיש ליטול בברכה רק לפני תפילת שחרית, ואילו לפני מנחה וערבית יטול ידיו במים ללא ברכה.[38] כשמנקה ידיו לפני תפילת שחרית בכל מידי דמנקה יברך "על נקיות ידיים", כדעת הרא"ש.[39] לפי האמור בספר מעשה רב[40] מנהג הגר"א היה לברך על הנטילה לפני כל תפילה.
נטילה מכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – נטלה
על פי ההלכה, נטילת הידיים לסעודה צריכה להיות מכלי. הכלי ממנו נוטלים ידיים אינו חייב להיות מיועד לכך, אך בפועל נהוג להשתמש בנטלה המיועדת לנטילת ידיים. את הצורך בכלי הסביר בה"ג בכך שחכמים רצו לדמות את תקנת הנטילה למצוות אחרות מהתורה, כמו מי חטאת או קידוש ידיים ורגליים, שנדרש כלי כדי לקיים אותן. הנטלה יכולה להיות מכל חומר שהוא. היא צריכה להיות בנפח של רביעית או יותר. אם יש בה נקב רחב בגודל של "כונס משקה" - היא פסולה לנטילה.
במים אחרונים ובנטילת ידיים שחרית החובה היא לרחוץ ידיים במים, אך אין חובה ליטול דווקא מכלי. גם בטבילת ידיים אין צורך בכלי.
נטילה מכוחו של אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – כוח גברא (נטילת ידיים)
בנטילת ידיים לסעודה חובה שהמים יינתנו על הידיים מכוח גברא, היינו מכוחו של אדם, ולא די בשטיפת הידיים במים הזורמים מאליהם. את הצורך בכוח גברא הסביר בהגהות מיימוניות בכך שחכמים רצו לדמות את מצוות נטילת הידיים למצוות מי חטאת. ניתן לקיים את הדרישה של כוח גברא גם על ידי פתיחה וסגירה של פקק או ברז (בתנאי שהנטילה היא מכלי). ניתן ליטול ידיים גם מאנשים טמאים כמו גוי או נדה. כמו כן ניתן ליטול ידיים מחסרי דעת כמו חרש, שוטה וקטן, ונחלקו הפוסקים אם ניתן ליטול ידיים מקוף או מכוח גברא ישן (מים שזורמים מכח שפיכתם על ידי אדם לפני זמן ממושך).
טבילת ידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – טבילת ידיים
ניתן לטהר את הידיים גם על ידי טבילתם במקווה או במעיין. בטבילת ידיים אין צורך בכלי, ואדרבא, הטבילה בכלי פסולה. כאשר הטבילה היא במעיין ניתן להקל ולטבול גם במעיין שאין בו 40 סאה, אך כאשר הטבילה היא במקווה - נחלקו הפוסקים אם ניתן להקל בכך.[41] עוד נחלקו אם ניתן לטבול ידיים במים שאובים המחוברים לקרקע (כגון באמבטיה).[42]
יש סוברים שבטבילת ידיים יש לברך ”על טבילת ידיים” או ”על שטיפת ידיים”. אך הדעה המקובלת בהלכה היא שיש לברך גם בטבילת ידיים ”על נטילת ידיים”.[43]
נטילת ידיים והמגפה השחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היינריך גרץ שיער בעקבות מאמרים היסטוריים שונים, שהסיבה למיעוט היחסי של פגיעת המגפה השחורה באוכלוסייה היהודית, הייתה בעקבות המנהג היהודי של נטילת ידיים לפני ואחרי ארוחה, לאחר היציאה לשירותים ולאחר נגיעה במתים או סביבתם, יציאה מבתי קברות, או נגיעה בבעלי חיים.[44] עם זאת, כיום מקובל במחקר [דרוש מקור] כי אחוז היהודים שמתו במגפה לא היה נמוך מאחוז הגויים (ביחס לגודל הקהילה) והטענות בדבר מיעוט המתים היהודים היו חלק מעלילת שווא אנטישמית שהאשימה את היהודים בהפצת המגפה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר וינטלם וינשאם, אנציקלופדיה על הלכות נטילת ידיים, מאת הרב שלמה רוזנר מירושלים שיכון נוה צבי
- חובת נטילת ידיים; נטילת ידיים; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, חולין, כרך ו, מערכות ס-סא, עמ' צח-קכה.
- יאיר פורסטנברג, טהרה וקהילה בעת העתיקה: מסורות ההלכה בין יהדות בית שני למשנה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2016, פרק 2 "נטילת ידיים ושורשי ההקפדה על אכילה בטהרה".
- ספרות הלכתית עדכנית
- אברהם יהושע העשיל טברסקי, לרעות בגנים על הלכות נטילת ידיים לסעודה, ברוקלין 2016
- משה מרדכי קארפ, הלכות יום ביום: הלכות ברכות; דיני נטילת ידיים וסעודה, ירושלים 2016
- מיכאל פרץ, אוצר פסק נטילת ידיים: אוצר פסקים, בירורים וחקירות בהלכות נטילת ידיים, ירושלים תשס"ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נטילת ידיים בקיצור שולחן ערוך
איך נוטלים ידיים, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון- דיני נטילת ידיים לסעודה, מאת הרב אליעזר מלמד
- הלכות נטילת ידיים של שחרית, מאת הרב אליעזר מלמד
- נטילת ידיים מאת אושר טביבי, מתוך דף קשר של ישיבת הר עציון
- מאמרים בנושא נטילת ידיים, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רש"י שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א'; רש"י שם ד"ה נט"י
- ^ Robin Nadeau, Les manières de table dans le monde gréco-romain, Rennes, 2010, Chap. III, Partie 3.
- ^ ברכות ה, ו וכן ברכות ה, כו-כז. בדומה מוזכר במשנה ברכות ח, ד: 'נוטלים לידיים', וכן במשנה ידיים ב, א: 'נטל לידו אחת'.
- ^ ההבדל בין הנותן לנוטל עולה בפירוש בתוספתא ברכות ד, ח: עלו והסבו ונתנו להם לידיים אף על פי שנטל ידו אחת נוטל שתי ידיו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ז, עמוד א' "אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא". רש"י פירש בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ח, עמוד א' נטלא - כלי ששואבין בו יין מן הכובא (קנקנן).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ח, עמוד ב'
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק ט"ו, פסוקים 1–20
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ג, עמוד ב'
- ^ נטילת ידיים לקראת הסעודה - Jewish Tradition, באתר yahadut.org
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל', עמוד א'
- ^ דעת ביניים משתמעת מדברי התוספות, שיש ליטול ידיים רק לקראת כוס של ברכה
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ח, סעיף ו'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ח, סעיף ה'
- ^ משנה ברורה, סימן קנ"ח, סעיף קטן כ"ב
- ^ משנה ברורה, סימן קפ"א, סעיף קטן כ"ב
- ^ אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף א'אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף י'
- ^ פירוש הרא"ש על מסכת ברכות פרק תשיעי.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד א'.
- ^ ספר בראשית, פרק כ', פסוק ה': "...ובנקיון כפי עשיתי זאת".
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ו', פסוקים י"ב–י"ג.
- ^ ספר ישעיהו, פרק א', פסוק ט"ו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קס"ה, סעיף א'
- ^ שו"ת הרשב"א חלק ז' סימן תקל"ה
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף י"ח
- ^ לגבי נטילה אחר נגיעה בגרביים, ראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' סימן א' אות ד'.
- ^ מובא בשלטי הגיבורים לברכות פרק שני דף ח עמוד ב בדפי הרי"ף אות ב.
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ד', הלכה ב', ושם בהלכה ג.
- ^ תוספות, מסכת ברכות, דף ט"ו, עמוד א', ד"ה אמאן. רא"ש ברכות פרק שני סימן י"א.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צ"ב, סעיף ד'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה ב'.
- ^ רא"ש למסכת ברכות פרק תשיעי סימן כ"ג.
- ^ מגילת איכה, פרק ג', פסוק כ"ג.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רל"ג, סעיף ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף כ"ב, וראו שם במגן אברהם סעיף קטן כה שהקשה על כך, שאם ההלכה כרשב"א אין לברך כשמנקה ידיו.
- ^ הלכות ברכות השחר ג.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף י"ד
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף ט"ז
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף כ'; משנה ברורה, סימן קנ"ט, סעיף קטן צ"ז
- ^ הוא הסתמך על עדותם הרשומה של מעוני ז'נבה 1348 על פי ספרו של היסטוריון התקופה יעקב פון קניגסהופן, אשר הדגישו את עניין המים, אך דבריהם פורשו כהודאה בהרעלת מי השתייה.
