נחלת שבט יששכר

נחלות שבטי ישראל. נחלת שבט יששכר צבועה באדום בצפון מפת ההתנחלות השבטים

נחלת שבט יששכר נקבעה בגורל הרביעי, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט יששכר בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ז–כ"ג. נחלת השבט השתרעה מן הירדן עד אזור מגידו ומהתבור עד סביבות בית שאן.

גבולות נחלת השבט

תיאור הנחלה המופיע בספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ז–כ"ג אינו נותן מענה דיו להבנת גבולו של השבט. ניתן להבין את גבולו לפי תיאור נחלת שבט מנשה אשר לו גבול עם נחלת יששכר הפוגע בתבור מצידה המזרחי של הנחלה ואז פוגש הגבול מערבית את הערים דברת וכסולת שם ימשיך הגבול דרומה ויעבור באזור שריד בתחומי נחלת שבט זבולון (שריד מזוהה עם תל שדוד). והעיר שונם בתחומי הנחלה ומשם ליזרעאל. מיזרעאל ממשיך הגבול מזרחה לעבר עמק חרוד עד שהוא נפגש עם הירדן.

רשימת ערי הנחלה

שש עשרה ערים ברשימה המופיעה בספר יהושע:

יז לְיִשָּׂשכָר - יָצָא, הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי: לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, לְמִשְׁפְּחוֹתָם. יח וַיְהִי, גְּבוּלָם - יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת, וְשׁוּנֵם. יט וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן, וַאֲנָחֲרַת. כ וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן, וָאָבֶץ. כא וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה, וּבֵית פַּצֵּץ. כב וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן. כג זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-יִשָּׂשכָר - לְמִשְׁפְּחֹתָם: הֶעָרִים, וְחַצְרֵיהֶן.

— יהושע יט, יז-כג

לעומת יזרעאל ושונם, שנזכרות הרבה במקרא, רוב הערים נזכרות רק במקור זה. יחד עם זאת, אנחרת וחפרים נזכרות ברשימה מצרית קדומה. יש המזהים את אנחרת עם הכפר נאעורה. החוקר הגרמני אלברכט אלט גרס כי שורה של אירועים מקומיים קשרה את התנחלות יששכר בחורבנה של שונם המקראית. שונם נחרבה בידי מלך שכם, כפי שמתואר במכתבי אל-עמארנה. שליט שכם שיתף פעולה עם מנהיגי ערים אחרות והחריב ערים נוספות בסביבה, וכך נוצרה הזדמנות להתיישבות השבט. לפי הכתוב במכתבי אל עמארנה ולפי מה שניתן לשער מברכת יעקב "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד." (בראשית מ"ט 14-15), מקום מושבו של השבט הצטיין בפוריותו, אך השבט היה משועבד לערים כנעניות באזור. במכתבי אל עאמרנה נכתב כי מלך מגידו עבר בעזרת פקידי המס בנחלות באזור שונם לאחר חורבנה.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

אלט הגיע למסקנה כי לשבט יששכר לא היה קיום עצמאי והוא נתלה בקיומו בשבט מנשה. למסקנה זאת הוא מגיע בעזרת הפסוק המופיע ביהושע י"ז: יא וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת-יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין-דֹּר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת".

בספרות היהודית הבתר־מקראית

חז"ל הקנו לברכת יעקב גם משמעות גאוגרפית: "יששכר חמור גרם- מדובר בארצו. מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע- כך (נחלת יששכר): בקעה מכאן ובקעה מכאן והר באמצע. רובץ בין המשפתים- אלו שתי בקעות: בקעת אכסלו ובקעת יזרעאל..." לפי פירוש זה, גבעת התבור הוא גבו של החמור הרובץ, ואילו עמק חרוד מצד דרום ובקעת איכסל מצד צפון מערב הם השקים הנמוכים מגב החמור.

זאב וילנאי משער שהיה שיתוף פעולה הדוק בין יששכר לבין זבולון; הוא מסתמך בעיקר על אגדה של חז"ל, שזה עניינה.

קישורים חיצוניים

• מפת נחלת שבט יששכר, אדריכם, 1590, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
• מפת נחלת שבט יששכר, פולר, 1650, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית