מת אב ומת אלול

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל
מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם, גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם, בָאוּ יְמֵי הַקֹּר, וְהַתִירוֹשׁ אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם. לָכֵן, יְדִידִי, סֹב אֱלֵי רֵעִים כָל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶר זָמַם! אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְהַגְשִימָם, וּשְמַע שְמֵי מָרוֹם בְהַרְעִימָם. וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם. קוּמָה, שְתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְתֵה בַכַד, וּבַלַיִל וְגַם יוֹמָם!

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל הוא שיר של המשורר שמואל הנגיד, מחשובי המשוררים העבריים בתקופת תור הזהב בספרד בימי הביניים. נושא השיר הוא חילופי העונות, והצורך בחברה אנושית בימי החורף הקרים.

רעיון השיר

רגשות ותחושות העולים אצל בני האדם בחלוף העתים, כגון עצב, דכדוך ואף דיכאון הנובע מחלוף החודשים ואיתם גם מהשנה שחולפת מובא במרכזו של השיר. האנשים מדוכאים מכך שהשנים והזמן חולפים על פניהם שוב ושוב פעם אחר פעם; לצד רגשות אלו עולה הרצון לשמחה והתשוקה להנאות החיים, כגון במאכל ובמשקה, ואף להדוניזם. המשורר קורא לבני האדם להחליף את הדיכאון בשמחה, והוא מטיף לערוך משתי יין ושמחה בחורף כאשר תנאי מזג האוויר בעונה זו עלולים להביא לדיכאון ולעצב. משמעות ההטפה היא בחירה בגשמיות ובשמחה וצמצום מחשבות של דאגה התוקפות את האדם לגבי מה יהיה גורלו בחלוף הזמן.

בבתי השיר השונים ישנם אזכורי עצב ושמחה יחד. כך לדוגמה בבית הראשון ישנו רגש קודר ומחשבות על המוות. הדובר משוחח על סיום חודש אב שהוא גם סיום עונת הקיץ ולפניו החורף הבא המביא עמו קור ותחושות עצב (דיכאון חורף).

בבית השני מתוארים חילופי העונות כעילה לשתיית האדם - האדם שבמחשבתו עצב רוצה לשמח את נפשו ועל כן משתכר בכוונת תחילה. לאחר מכן, בבית השלישי, ישנה קריאה לאדם לבוא ולהצטרף למשתה יין שאינו מרוסן - שבו כל אחד מהמשתתפים עושה ככל העולה על רוחו.

על יסוד שיר זה חיבר נתן יונתן את שירו, "נאסף תשרי".

קישורים חיצוניים

• מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל / שמואל הנגיד, בגרות בספרות