משה צימרמן (קולנוען)

משה (זיל) צימרמן (נולד ב-1956) הוא חוקר קולנוע ובמאי קולנוע ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 קיבל תואר שני מהחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב על עבודה שכותרתה "ייצוג המציאות בספרות ובקולנוע הישראליים בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור". בשנת 1992 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב, על עבודה שכותרתה "קץ המיתוס: הדרמה העברית בעקבות מלחמת ששת הימים".

מלמד קולנוע ישראלי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

תל אביב מעולם לא הייתה קטנה (משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2001)
סימני קולנוע - תולדות הקולנוע הישראלי בין השנים 1948–1896 (דיונון, 2001).
אל תגעו לי בשואה - השפעת השואה על הקולנוע והחברה בישראל (אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן, 2002).
חור במצלמה - עיונים בקולנוע הישראלי (רסלינג).
הסרטים הסמויים מן העין: קאנוניות ופופולריות בקולנוע הישראלי העכשווי (רסלינג, 2007).

חיים בראשית, שלמה זנד, משה צימרמן (עורכים), קולנוע וזיכרון - יחסים מסוכנים?, ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2004.
ג'רלד מאסט, ברוס פ' קאווין, קיצור תולדות הקולנוע, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה

סרטים וסדרות שביים:

"צעדים ראשונים" (1988)
"קו התפר" (1990, סדרה בארבעה חלקים)
"האחרונים הלכו כבר מזמן" (1991)
"ערב בלי נעמה" (1992)
"לוויתן בחוף שרתון" (1998, מיני-סדרה טלוויזיונית בשלושה חלקים).
"תוגת האשכנזיות" (מיני-סדרה בחמישה חלקים)
"סיפור אהבה קפריסאי"
"פיצה באושוויץ" (2008) – סרט המגולל את סיפורו של דני חנוך, שמעיד על עצמו שהוא בעל תואר "BA" ("בוגר אושוויץ"), ושהיה לו רופא אישי שטיפל בו – ד"ר מנגלה. דני מצליח לשכנע את ילדיו שגי ומירי, להצטרף למסע אל מחוזות ילדותו האבודה בליטא. הסרט חושף נקודת מבט חדשה על בני הדור השני לשואה; מירי אומרת בסוף הסרט: "כנראה שאין דבר כזה, ניצולי שואה".

הסרט זכה בפרס השופטים הצעירים, בלייפציג, גרמניה (נובמבר 2008), "Best of fest" אידפא, הולנד (נובמבר 2008), DocPoint, הלסינקי, פינלנד (ינואר 2009) ובפרס "דרקון הזהב" בפסטיבל הקולנוע בקרקוב, פולין (מאי-יוני 2009). הסרט השתתף ביותר מ-15 פסטיבלים ברחבי העולם. (על הסרט(הקישור אינו פעיל))