משה סבירסקי
 | |
| לידה |
14 ביולי 1882 א' באדר ה'תשכ"ה שוויר, פלך וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1965 (בגיל 82) תל אביב |
| מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק |
| תאריך עלייה | 9 בנובמבר 1924 |
| בת זוג | צילה |
| צאצאים |
|
  | |
משה יהודה סבירסקי (14 ביולי 1882, שוויר, פלך וילנה, האימפריה הרוסית – 2 בפברואר 1965, תל אביב) היה תעשיין בתחום העץ, פעיל ציוני, פילנתרופ, איש ניהול, פרדסן, שופט בבית המשפט העברי העליון, סגן נשיא מועצת בנק קופת עם.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבירסקי נולד בעיירה שוויר, לאמו שרה רבקה, ולאביו אליהו מאיר שעסק במסחר בדגנים ובעץ. בהיותו כבן שנתיים עברו הוריו להתגורר בשווינציאן, שם גדל ולמד אצל טובי המלמדים בעיר. מחנכו האחרון היה רב העיר, וחובב ציון, רבי פנחס רוזובסקי.
בגיל 15 נסע לווילנה, שם בנוסף ללימודי קודש, החל משתלם בלימודים כלליים. בגיל 17, כאשר נוסדה תנועת הנוער "התחיה", הצטרף לשורותיה. עם סיום לימודיו התקבל לעבודה כמנהל חשבונות במפעל לייצור מוצרי נחושת בווילנה, ומאוחר יותר מונה להיות מנהלו של המפעל.
בגיל 25 הצטרף לעסק המשפחתי למכירת עץ גולמי, פיתח אותו, עבר ממסחר לייצור והקים מנסרה על גדות הנהר נריס (וִיָאלִיָה). במקביל לפעילותו העסקית אשר הלכה והתפתחה, עסק גם בפעילות ציונית, ואף תרם בעירו כספים למוסדות תורה, תרבות, וחסד.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, היה בין מקימי "הוועד המרכזי היהודי" בווילנה, שדאג לנהל את צורכי הציבור היהודי בעיר. כשנכבשה העיר קיבל עצמו לחלק את כרטיסי הלחם[1] לנצרכים היהודים, ואף טיפל בחלוקת הכרטיסים לאוכלוסייה הרוסית. הוא עמד בראש לשכת סעד שטיפלה בצורכי היהודים, ואשר זכתה להוקרה מצד השלטון הצבאי הגרמני, ובתמורה נענו באופן חיובי לבקשותיו של סבירסקי בנושאים הומינטריים להם נזקקו יהודי וילנה.
בגיל 23, נשא את צילה בת דן הלוי בדנס מווילנה ונולדו להם שישה ילדים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילנה הציונית ועסקניה: ספר זכרונות ותעודות על פעולות חובבי ציון והציונים בווילנה משנת 1881 ועד 1924, מלוקט, מעובד וכתוב בידי יצחק ברוידס, בהוצאת "הסתדרות עולי וילנה והגליל" תל אביב, 1939.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "משה סבירסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2262
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בכל אזור שנכבש על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, חולקו לאוכלוסייה הנכבשת כרטיסים אשר זיכו את מחזיקיהם במנת לחם יומית