משה יצחקי

משה יצחקי
	יצחקי בסיור לימודי בהרי הקרפטים
לידה	2 בדצמבר 1951 (בן 72); טירת כרמל, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אורנים - המכללה האקדמית לחינוך, בית המדרש לרבנים באמריקה

משה יצחקי (שם עט: משה ב. יצחקי; נולד ב-2 בדצמבר 1951) הוא משורר, מתרגם ועורך. היה חבר קיבוץ נחל עוז בין השנים (1972-1992). כיהן כראש החוג לספרות, כראש תוכנית להוראת מדעי הרוח בגישה רב תחומית וכדיקן הפקולטה ללימודים מתקדמים במכללת אורנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחקי נולד בשנת 1951 במעברת טירת כרמל, בן לחנה לבית בראונשטיין וליוסף יצחק-בכר, שעלו לישראל מרומניה בשנת 1950. השם "בכר" הושמט על ידי פקידי ההגירה, ויצחקי בחר להוסיף לשם העט את האות ב. על-מנת לציין את שם המשפחה שהושמט. ^[^{דרוש מקור]}

בשנת 1969 התגייס לנח"ל, במסגרת גרעין אתה"ל שיועד לקיבוץ האון. היה בין מקימי היאחזות קטורה בערבה. שירת בחטיבת הצנחנים הסדירה, בגדוד 50 של הנחל המוצנח כחייל ומפקד.

היה חבר קיבץ נחל עוז בין השנים 1972-1992.

בין השנים 1978-1980, כיהן כראש מחלקת גרעינים והכשרות בתנועת הצופים.

בעל תואר ראשון במחשבת ישראל ובספרות עברית ממכללת אורנים ותואר שני בלימודי יהדות ממכון שכטר למדעי היהדות. בעל דוקטורט מבית המדרש לרבנים באמריקה.

היה חבר במדרשה לחינוך יהודי-ציוני במדרשה באורנים.

בין השנים 2002-2010, כיהן כראש החוג לספרות ומבע יצירתי במכללת אורנים.

בין השנים 2012-2016, כיהן כראש התכנית להוראת מדעי הרוח והאמנויות בגישה רב תחומית בפקולטה ללימודים מתקדמים באורנים.

בין השנים 2016-2020, כיהן כדיקן הפקולטה ללימודים מתקדמים באורנים.

יצחקי היה ממייסדי ועורכי קו נטוי, כתב עת לספרות ולאמנות של מכללת אורנים.

חבר מערכת קשב לשירה משנת 2014.^[^{דרוש מקור]}

נשוי לרבקה ואב לשלושה ילדים. מתגורר באחוזת ברק.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחקי פרסם תשעה ספרי שירה, שלושה מהם תורגמו לרומנית ויצאו לאור ברומניה.

ב-2017 זכה בפרס על שם המשורר הרומני ניקיטה סטנסקו במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לשירה בסיגט, על ספרו "ציפור מאספת" שתורגם לרומנית על ידי ד"ר פאול פרקש.^[1] ב-2018 זכה בפרס הוקרה על תרגום אנתולוגיה טרנסילבנית במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לספרות של טרנסילבניה. ^[^{דרוש מקור]}

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1993 – שב אל האין. אופיר, תל אביב (48 עמ').
1999 – השמש יבוא ויפנה. מחברת שדמות, חיפה (64 עמ').
2004 – ועל סביבותיו שב. הקיבוץ המאוחד, תל אביב (80 עמ')^[2].
2009 – נהרות נשאו קולם. הקיבוץ המאוחד, תל אביב (96 עמ').
2010 – זמן טרופות – דואט (שירים משה יצחקי, ציורים איריס קובליו), הוצאת חלפי לספרי אמנות, חולון (96 עמ').
2011 – לאשר תישא הרוח. הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב (121 עמ').
2014 – הגוף הוא קו המשווה. הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב (96 עמ').
2018 – נקר הספק. אבן חושן, רעננה (110 עמ').
2021 – מפנה ראשי לאחור – שירים נבחרים וחדשים. ספרי עיתון 77, תל אביב (242 עמ').

תרגומים מרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014 – אנה בלנדיאנה, שפל החושים. (סוף דבר מאת פאול פרקש), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב (73 עמ').
2017 – אנה בלנדיאנה, תקווה מתחת לשמש אפורה. (פתח דבר, מאמר על סולידריות ושליחות חברתית בשירתה של המשוררת אנה בלנדיאנה, תחת שלטון הדיכוי של ניקולאה צ'אושסקו ברומניה מ-1964 ועד 1989, משה ב. יצחקי. סוף דבר - להגן על להבה - שיחה עם אנה בלנדיאנה, מאי 2016, שוחחות ותרגמו: משה ב. יצחקי ופאול פרקש), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (280 עמ').
2018 – אנתולוגיה, כמו מים שאצורים בכפות הידיים – מבחר מהשירה הטרנסילבנית בת זמננו (תורגם בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, פתח דבר: פרופ' יון פופ), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (184 עמ').
2019 – רַאדוּ צוּקוּלֶסְקוּ, שלושה במיטה אחת – סיפורים קצרים ומחזה (תורגם בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, פתח דבר, משה ב. יצחקי) הוצאת ספרי עיתון 77, תל אביב. (190 עמ').
2021 – דּינוּ פְלְמֶנְד, צללים ומצוקים, (תורגם מרומנית בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, עם פתח דבר, מאת משה ב. יצחקי, שיחה עם המשורר נערך על ידי שני המתרגמים), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (100 עמ').
2021 – אנה בלנדיאנה, כשהמוות נדלק בעלים, (סוף דבר: שותפות גורל - אנה בלנדיאנה ורומולוס רוסאן, מאת פאול פרקש, תרגם מרומנית: משה ב. יצחקי), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (100 עמ').
2022 – מַרְתָּה פֶּטְרֶאוּ, הבדידות היא ארץ חצויה, (תורגם מרומנית בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, עם פתח דבר, מאת משה ב. יצחקי), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (76 עמ').
2023 - ניקיטה סטנסקו, האור הזר, (להגדיר יקומים חדשים, פתח דבר מאת משה ב. יצחקי), הוצאת "קשב" לשירה, סדרת כד, תל אביב. (39 עמ').