מרור הגינות
 מרור הגינות
| |||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||||||||||||||
| ממלכה: | צומח | ||||||||||||||||||||||||
| מערכה: | בעלי פרחים | ||||||||||||||||||||||||
| מחלקה: | דו-פסיגיים | ||||||||||||||||||||||||
| סדרה: | אסטראים | ||||||||||||||||||||||||
| משפחה: | מורכבים | ||||||||||||||||||||||||
| תת־משפחה: | Cichorioideae | ||||||||||||||||||||||||
| סוג: | מרור | ||||||||||||||||||||||||
| מין: | מרור הגינות | ||||||||||||||||||||||||
| שם מדעי | |||||||||||||||||||||||||
 Sonchus oleraceusליניאוס, 1753 | |||||||||||||||||||||||||
| עונת פריחה | |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
מרור הגינות (שם מדעי: Sonchus oleraceus) הוא מין עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי נפוץ זקוף, בעל קרקפות צהובות ממשפחת המורכבים[1]. זהו אחד המינים הרודרליים הנפוצים בעולם ומקורו אירו-אסיאתי ואפריקה. מופע הצמח משתנה מאוד בצורת עליו, בצבעו ובגודלו מבית גידול לבית גידול, ואף באותו בית הגידול. מין זה זקוף, גובהו 30 עד 100 ס"מ ובתנאים נוחים עד 170 ס"מ, כמעט קירח, קרקפותיו בעלי פרחים צהובים ולשוניים בלבד. הוא גדל כמעט בכל אזורי ישראל בשדות ובמעזבות. הפריחה כמעט בכל חודשי השנה, שיאה חל בין מרץ לאוקטובר[2].
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מין זה זקוף, גובהו 30 עד 100 ס"מ ובתנאים נוחים עד 170 ס"מ, כמעט קירח, קרקפותיו בעלי פרחים צהובים ולשוניים בלבד[3].
השורש שפודי.
הגבעולים זקופים, חלולים, בעלי מוהל חלבי, מסועפים בחלקיהם העליונים או לכל אורכם, קירחים, בדרך כלל מכוסים בשערות בלוטיות דלילות בעיקר בחלקיהם העליונים.
העלים מסורגים וירוקים (במרור מכחיל העלים אפורים-מכחילים) והם ערוכים בתחתית הגבעול וגם לאורכו. העלים מאורכים או אזמליים, שסועים לאונות בלתי שוות, מהן העליונה ביותר גדולה הרבה מהשאר והיא דמוית ביצה או משולשת[4]. עלי הגבעול שסועים פחות וקטנים יותר במעלה הגבעול. האונות משוננות לשיניים חדות או רכות, בלתי שוות ובלתי אחידות בצורתן, לעיתים רחוקות האונות תמימות. העלים הערוכים בשׁוֹשֶׁנֶת (השרועים בתחתית הגבעול) והתחתיים בעלי פטוטרת, מאידך עלי הגבעול האמצעיים והעליונים הם לרוב יושבים וחובקים את הגבעול. העלים בעלי אוזניות חדות בבסיסם שחובקות את הגבעול (בשונה ממרור מכחיל שהוא בעל אוזניות מעוגלות וגדולות).
הקרקפת היא תפרחת היא תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת, דו-בדית, דמוית חרוט, קוטרה 2 עד 2.5 ס"מ ואינה נפרשת במלואה.
כל פרחי הקרקפת דו-מיניים, צהובים חיוורים (הפרחים ההיקפיים חיוורים יותר), לשוניים ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים.
המעטפת רעופת חפים שערוכים בדּוּרִים אחדים, ומכוסה בשערות. החפים החיצוניים תפוחים בבסיסם לעת ההבשלה, ואילו הדורים הפנימיים קרומים בשוליהם.
המצעית חשופה[4].
הזרעונים דחוסים בקרקפת, צבעם חום בהיר, רוחבם 3 עד 3.5 מ"מ, חסרי מקור ונושאים ציצית של שערות פשוטות, לבנות, רכות ורבות, בלתי נשירות, וגם זיפים אחדים מחוספסים ונשירים[5].
הזרעונים משוטחים, רחבים בקודקודם וצרים בתחתיתם והם מתרחבים מעל אמצעם (במרור מכחיל הזרעונים אליפסיים, פחוסים ודקים מאוד). מכל צד, 3 הצלעות ו-3 הקווים, ובין הצלעות קמטי רוחב (במרור מכחיל אין קמטי רוחב)[4][5].
זיהוי ומתן השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם "מרור" ניתן למין Sonchus oleraceus, המוכר בימינו כמרור הגינות, במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 434) משנת 1930[6] בהתאם להמלצתו של אפרים הראובני, וניתן כשם הסוג במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 863[7]. השם המלא "מרור הגינות" אושר ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל משנת 2003.
המונח "מרורים" נזכרת פעמיים בתורה אגב הציווי לאוכלו עם מצות בחג הפסח: "על מרורים יאכלהו" (שמות, י"ב, ח'; במדבר, ט', י"א). אין ספק שמדובר בשם קיבוצי. גם מדברי חז"ל עולה שמדובר בשם כללי. הם מנו חמישה מיני מרור שאדם יוצא ידי חובה בפסח "בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור" (משנה, מסכת פסחים, פרק ב', משנה ו'). מכאן שהשם "מרור הוא שם כללי, אך גם פרטי. לצמח "מרור הגינות" יש מסורת זיהוי ודאית ואף שימוש פעיל כחלק מהמצווה של פסח בקרב חלק מיהודי תימן. ובנוסף, בתלמוד מובאים סימנים "ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין" (תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ב', הלכה ו'; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ט, עמוד א')[8][9].
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טעמו של המרור מר כפי שמרמז שמו. מין דומה למרור הגינות הוא מרור מכחיל (Sonchus asper).
מרור הגינות גדל בגינות, במעזבות ובבתי גידול טבעיים מופרים שכן המרור הוא צמח ניטרופילי. המרור אכיל בתור ירק עלים וטעמו כטעם החסה.
השומרונים נוהגים לאכול מרור הגינות יחד עם קרבן פסח, לקיום מצוות "על מצות ומרורים יאכלוהו"[10]. לפי פרופסור זהר עמר השומרונים נוהגים עד היום להשתמש בחסת המצפן (Lactuca serriola) בצמח זה כמרור בזבח הפסח, ולעיתים בחסה רותמית (Lactuca saligna)[8].
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קרקפת ובה זרעונים בשלים -
תקריב של זרעונים -
פרח עם פרחים לשוניים, פרחי ההיקף בהירים יותר -
עלה טיפוסי בעל אוזניים מחודדות בחלק העליון של הגבעול -
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרור הגינות, באתר ITIS (באנגלית)
- מרור הגינות, באתר NCBI (באנגלית)
- מרור הגינות, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- מרור הגינות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מרור הגינות, באתר צמח השדה
- מרור הגינות, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- מרור הגינות, באתר Tropicos (באנגלית)
- מרור הגינות, באתר GBIF (באנגלית)
- מרור הגינות, באתר The Plant List (באנגלית)
- מרור הגינות, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sonchus oleraceus L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ מרור הגינות, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Naomi Feinbrun-Dothan Flora Palaestina, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 434
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 490
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 748-9
- ^ מילון ילקוט הצמחים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1930
- ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, 1946
- ^ 1 2 זוהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2012, עמ' 226-7
- ^ זהר עמר, מְרֹרִים: חמשת מיני המרור שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח, התשס"ח, עמ' 41-40
- ^ זאב ח' ארליך, קרבן העדה, פורסם במגזין סגולה