מקור חיים (שכונה)

מקור חיים
מידע
עיר	ירושלים
תאריך ייסוד	1924
קואורדינטות	31°45′15″N 35°12′45″E / 31.75404167°N 35.21255556°E
	(למפת ירושלים רגילה) מקור חיים

מקור חיים היא שכונה קטנה בדרום העיר ירושלים על גדות נחל רפאים, לאורך מסילת הרכבת יפו ירושלים, באזור עמק רפאים. השכונה גובלת בשכונות בקעה וגוננים ובאזור התעשייה תלפיות.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרקעות השכונה כונו בתחילה "אדמת עמוס"^[2], ולאחר הקמת השכונה נקראה "מקור חיים" על שם חיים כהן מחרקוב אשר מכספו נרכשו חלק ניכר מקרקעותיה.^[3] את הכסף תרמו בניו של חיים כהן לרגל חתונת הזהב של הוריהם. הם תרמו לחובבי ציון על מנת שתירכש בירושלים חלקת קרקע על שם אביהם.

השם מקור חיים ניתן לשכונה בהשראת הפסוק בספר תהלים (תהלים, ל"ו, י'): ”כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.”

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה והשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה פורקה חובבי ציון והכסף שנתרם על ידי בניו של חיים כהן הועבר על ידי מנחם אוסישקין לקרן קיימת לישראל^[4], שרכשה את קרקעות השכונה.

השכונה תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן עם רחוב אחד מרכזי, וחלקות קרקע מאחורי הבתים אשר יועדו למשקי עזר. מקור חיים אמורה הייתה להיות שכונה דתית, והסתדרות "המזרחי" הייתה אחראית בשנים הראשונות על קבלת תושביה, והרב אברהם יצחק טיקוצ'ינסקי התמנה בה לרב השכונה. תושביה הראשונים היו בעיקר עולים מפולין בני העלייה הרביעית. למרות התכנון המקורי להקים שכונה שבה בתים מודרניים ומשוכללים, המתיישבים הראשונים של השכונה היו דלי אמצעים וחלקם אף בנו את בתיהם במו ידיהם. ישנם מוותיקי השכונה שטוענים שחלק מהמתיישבים קיבלו את הבתים בחינם^[4].

בין המתיישבים הראשונים והפעילים שהקימו את ביתם בשכונה ניתן למנות את בוכוייץ ישראל ששימש מזכיר השכונה עם הקמתה.

מזכיר וועד השכונה מר ישראל בוכוייץ מסר דוח לחברים בחודש תמוז תרפ"ד והודיע כי :"עוד חודש ימים יסיימו את עשרת הבתים הראשונים".

על פי ספרו של יונה כהן, בחודש אב תרפ"ד כבר הוקמו בשכונה בתים ורפתות. המיוחד בשכונה היה שהמתיישבים חשבו לנטוע בה עצי נוי אשר ישתלבו בסביבה בה קיים אוויר הרים צח ומקום שקט. אכן הוקם במקום פנסיון רוזנבוים ועוד בתים ששמשו אחר כך לריפוי חולים.

בי"ז מנחם אב תרפ"ד נערכה חגיגה לחנוכת השכונה החדשה והוקמה אבן פינה לבנין בית הכנסת^[5].

עד מלחמת העצמאות הייתה מקור חיים שכונה יהודית מבודדת, המוקפת בשכונות ערביות: בדרום בית צפאפא, במערב קטמון, בצפון בקעה, המושבה היוונית, והמושבה הגרמנית ובמזרח מחנה אל-עלמיין הבריטי, שהפריד אותה מתלפיות. במאורעות תרפ"ט סבלה השכונה מהתקפות מהכפר בית צפאפא שמדרום, ותושביה אף פונו באופן זמני. לאחר המאורעות הוגשו תלונות הדדיות ומשטרת המנדט עצרה אחדים מתושבי השכונה בטענה שהם היו אחראים למותו של ערבי במהלך המאורעות^[6]. במקביל התנהלו משפטים נגד אחדים מתושבי בית צפאפא^[7]. כשנה לאחר מאורעות תרפ"ט נעשו מאמצים לקשירת קשרים בין השכונות^[8] ונחתם הסכם "ברית שלום" בין מנהיגי שתי השכונות^[9]. הסכם זה ספג ביקורת רבה מהצד הערבי. במהלך המרד הערבי הגדול, בין 1936 ל-1939, צלפו הערבים על השכונה ולפעמים אף התקיפו את הבאים אליה.

בית הכנסת השכונתי נבנה בשנת תרפ"ט, עם עמדות השמירה שנוספו עליו והאנדרטה שנוספה בחזיתו

בשנת 1940 הוקמה בשכונה ישיבת "מקור חיים" על ידי רב השכונה השני - הרב ברוך יצחק לוין, והיא פעלה במקום עד 1962.

השכונה הייתה נתונה למצור במהלך השלב הראשון של מלחמת העצמאות מדצמבר 1947 ועד מאי 1948, במהלכו הותקפה השכונה כ-14 פעמים על ידי כוחות ערביים^[1] בעקבות מסירת מחנה אל-עלמיין לידיים ערביות,^[10] אך לוחמי "ההגנה" הצליחו להדוף התקפות אלו, וגם להוציא התקפות נגד^[11]. הנשים והילדים פונו מהשכונה,^[10] ונותרו בה רק צעירים פעילי ההגנה, ש-13 מהם נפלו על הגנת השכונה.^[1] עם כיבוש קטמון במבצע יבוסי באביב 1948, חברו אליה כוחות "ההגנה" וחיברו אותה עם השכונות במרכז העיר. אנדרטה לזכר הלוחמים שנהרגו על הגנת השכונה נמצאת בסמוך לבית הכנסת הישן.

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1951 הוקמה בסמוך לשכונה מעברת מקור חיים. המעברה איכלסה בשיאה כ-5,000 איש, ונודעה בתנאי החיים הקשים שבה. המעברה הייתה המעברה הראשונה בירושלים שהוחל בפירוקה, שהושלם עד מחצית 1956.^[1]^[12]

עד שנות השמונים נהרסו רבים מבתי השכונה המקורית, ובמקומם נבנו בתים גבוהים ומבני תעשייה ומסחר.^[1]

מתחילת המאה העשרים ואחת הגיעו לשכונה עולים רבים מצרפת, צפון אמריקה ודרום אפריקה. בינוי מואץ משך לשכונה משפחות ישראליות ותיקות רבות והיא מורכבת מפסיפס ירושלמי עשיר.

השכונה כלולה כיום במנהל הקהילתי בקעה רבתי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נמצאת מדרום למושבה הגרמנית, וסמוך למסילת הברזל הישנה.

רחובות ובניינים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחובה הראשי של השכונה נקרא "מקור חיים" ושני רחובותיה האחרים הם צרת ואביטל.

מקור חיים מס' 10: בית הכנסת החדש "בית יוסף" לפי מנהג בני תוניס.
מקור חיים מס' 21: בעבר פנסיון רוזנבוים-ורדי, בשנות ה-90 ישיבת מקור חיים של הרב עדין שטיינזלץ, וכיום בית הספר הדמוקרטי סאדברי.
לוח זיכרון המוצב ברחוב מקור חיים 21, על יד בית ספר סאדברי, לציון העובדה שבעבר שכן במקום פנסיון רוזנבוים-ורדי
מקור חיים מס' 30 ומס' 32 הם בתים המצופים אבני סיליקט היוצרים חזית מרשימה, ואף מיועדים לשימור.
במקור חיים מס' 35 (המכונה "בית שיקגו") שכן בעבר ארכיון המדינה.
מקור חיים מס' 42: בית הכנסת הישן של שכונה, אשר נבנה בשנת תרפ"ט, הודות ליוזמתו של רב השכונה הראשון - הרב טיקוצ'ינסקי. על גג בית הכנסת נבנו בשנות ה-30 עמדות הגנה מבטון עם חרכי ירי. בחצר בית הכנסת הוקמה בשנות התשעים על ידי תושבי השכונה אנדרטה לזכר 12 לוחמים שנפלו בהגנה עליה במלחמת העצמאות.