מצודת תפן
מצודת תפן (בערבית: "קלעת א-תפאניה") היא אתר ארכאולוגי מהתקופה ההלניסטית ובו שרידי מבצר גדול. המצודה ממוקמת מצפון ובסמוך ליישוב כישור בגליל העליון, על רכס שנקרא בעבר ג'בל א-ראוס, (הר הראשים) ומשקיף על נחל בית העמק. מקור השם אינו ידוע. ייתכן והשם "טופאניה" קשור למילה "טופאן" בערבית (מבול), או שזהו שימור שם קדום של האזור מסביב לה ("תפן").[1] המצודה היא חלק ממערך הביצורים שהגן על העיר ההלניסטית פטולמאיס (עכו).[2]
טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצודה נמצאת בראש הר ברום של 508 מטר מעל פני הים, מעל נחל בית העמק. מכל צידיה למעט הצד המערבי, היא מוקפת מצוקים טבעיים תלולים. צידה המערבי הוא מדרון מתון המגיע עד הכפר ירכא. זהו אזור של מסלע גירני חשוף שעבר המסה קרסטית. הוא אינו שופע במעיינות, אין בו אדמה חקלאית רבה ולכן קשה להתיישבות.
הסיבה לבחירת מיקומה של המצודה הוא פועל יוצא של הטופוגרפיה שלה - תפקידה להגן על העיר פטולמאיס (הנמצאת ממערב אליה) מפני תוקפים שעלולים להגיע ממזרח.[2] המדרון המתון לכיוון מערב מאפשר לתגבורת ואספקה להגיע בצורה נוחה ומהירה, בעוד שתוקפים מעבריה האחרים ייתקלו במדרונות תלולים וקשים לטיפוס. המצודה שולטת על הדרך הראשית המובילה ממישור החוף הצפוני אל תוך הגליל, והיא משקיפה על בקעת בית הכרם, מקום בו עברה הדרך הראשית ממישור החוף לסוריה. מיקומה, לפיכך, הוא בעל חשיבות אסטרטגית גבוהה מאוד - חשיבות הגוברת על מחסור בקרקע ראויה לחקלאות ומקור מים טבעי.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1873 הגיעו לאתר חברי משלחת הקרן לחקר ארץ ישראל. הם מצאו במקום "מגדל רבוע הרוס, עשוי אבנים מסותתות בגסות", בריכה קטנה חצובה בסלע ושני סרקופגים.[1] באותה תקופה ביקר במקום החוקר ויקטור גרן שמצא בו "שרידי מבצר קטן שנבנה מאבנים מלבניות גדולות ... ואת מימיו סיפקו כמה בורות".[3] האתר לא נחפר מעולם והמידע הקיים עליו הוא מסקר ארכאולוגי שנערך במקום בחורף 1983 על ידי הסוקרים שלמה גרוטקרק, דני שיאון (פרידמן), רוני הופמן, נמרוד גצוב ורפאל פרנקל.
האתר הוא חד שכבתי, לא היה לפניו ואחריו שום יישוב במקום. תחילתו בתקופה ההלניסטית, עם עליית חשיבותה של העיר פטולמאיס, וסופו במצור על העיר שהטיל המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי בשנת 103 לפנה"ס, אז נכבשו ונהרסו המצודות המגינות עליה. הבניה של מגדלי המצודה נעשתה באבני גוויל גדולות מאוד ולא מסותתות. החומה בנויה אבנים קטנות יותר. שער המצודה ופתחי המגדלים עשויים אבן גזית (אבן מסותתת).
בסקר הארכאולוגי שנעשה בה, נמצאה ידית "רודית" עם חותם (מאמפורה שמקורה באי רודוס) וקרמיקה גלילית טיפוסית. 10 מטבעות נמצאו במצודה, כולם של אלכסנדר ינאי, מעידים על כיבושה מידי מגיני העיר עכו. נמצאו גם חרסים מהתקופה הרומית, הביזנטית והממלוכית, אף על פי שאין ראייה ליישוב ומגורים במקום לאחר כיבוש המצודה על ידי אלכסנדר ינאי.[4]
במצודה נמצאו מכלולים של בית בד המעידים על כך ששומרי המצודה עסקו בגידול זיתים כאשר לא היו עסוקים בשמירה והגנה.[5]
בחפירה אחרת, כחלק מ"פרויקט הגליל ההלניסטי", נחשפו לראשונה רצפות המגדלים שהקיפו את המצודה ואת יסודותיהם. במהלך החפירה נמצאו כלי חרס, זכוכית, כלי עצם, מתכות ומטבעות שתוארכו לתקופת החשמונאים. בעקבות החפירה, הוצע שהמצודה נבנתה על ידי החשמונאים עצמם, כמצודת גבול אל מול העיר עכו.[6]
המצודה ותפקידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצודת תפן היא מסוג "מצודות מגדלים". אורכה 146 מטר ורוחבה 32 מטר. היא מאורכת מכיוון שכך מכתיבה הטופוגרפיה של הכיפה עליה היא ממוקמת. למצודה 7–8 מגדלים לפי הסדר הבא: 1 במערב, 1 במזרח, 3-4 בדרום, 2 בצפון.[7]
במצודה נמצאו 4 בורות מים - שניים החצובים בסלע בתוך חצר המצודה (בחצר המרכזית), ושניים מחוץ למצודה: אחד חצוב בסלע בצידה המערבי הפונה לכיוון הכפר ירכא (ובו חצובה גם שוקת שתייה לסוסים) ואחד בצידה הצפוני שהוא סדק טבעי בקרקע שטוייח לצורך אגירת מים.[7]
המצודה היא חלק ממערך ביצורים רחב שהגן על העורף החקלאי של העיר ההלניסטית פטולמאיס מפני מרכז הגליל שהיה יהודי ועוין כנראה לעיר ההלניסטית. מיקום המגדלים מחזק טענה זו. חלק מהמטבעות שנמצאו במצודה הם מתקופתו המאוחרת של ינאי, מה שמעלה את הסברה שהמצודה נשארה בשליטת החשמונאים גם לאחר סיום המצור על העיר עכו .[7] מצודות נוספות במערך הביצורים של העיר: הר סנה, ראס כלבאן, תל עמק, חורבת אל ווזיע, חורבת תיון ובהר עצמון. יחד הן יוצרות מערך הגנה בצורת פרסה המקיף את עמק עכו.
תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום משקיף האתר על אזור התעשייה תפן והיישובים לפידות, גיתה ויאנוח-ג'ת מצפון ועל כישור ודיר אל אסד מדרום. צפונית לאתר עובר נחל בית העמק (ואדי אל-מג'נונה).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אריאל - אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, כרך ב', זאב וילנאי, עם עובד - תרבות וחינוך, תשל"ה/1974
- ^ 1 2 ההיסטוריה והארכאולוגיה של הגליל, מאמר של ד"ר מוטי אביעם באתר תולדוט
- ^ תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ ישראל (1869–1880) כרך שביעי: הגליל (א), ויקטור גרן. תרגום מצרפתית: חיים בן-עמרם לפי מהדורת פריס 1880, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, התשמ"ה
- ^ מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול: כרך 3 : הגליל העליון וחופו, גבאי מושון, כתר הוצאה לאור, ידיעות אחרונות ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור 2001
- ^ ראשית הייצור הנרחב של שמן זית בגליל בעת העתיקה, ד"ר מרדכי אביעם, "קתדרה" לתולדות ארץ ישראל ויישובה מס' 73, 1994
- ^ מחקר: חורבת תפן בגליל הוקמה דווקא על ידי החשמונאים, באתר ynet, 27 ביוני 2022
- ^ 1 2 3 "חורבת תפן" מאמר של רפאל פרנקל ונמרוד גצוב בתוך "ממגדל נוצרים עד עיר מבצר - מבצרים ומצודות בצפון הארץ מהכנענים ועד צה"ל". עורך: מרדכי אביעם, 2014