מעבר (מדעי החברה)
מעבר או לעבור (באנגלית: passing) הוא מונח במדעי החברה המתאר יכולת של אדם לשנות באופן יזום מרכיבים בזהותו, ולעבור מקבוצה חברתית אחת לקבוצה חברתית אחרת, בעלת זהות שונה ונפרדת. המונח "מעבר" יכול להתייחס להחלפת קטגוריה של גזע, מוצא אתני, קאסטה או מעמד חברתי, נטייה מינית, מגדר, דת, גיל, או מצב של לקות גופנית או חושית.[1][2][3]
רווחים ומחירים במעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעבר מוצלח עשוי לאפשר הטבות, תגמולים, או עלייה משמעותית בקבלה חברתית כלפי האדם העובר[4] ויכול לסייע לו להתמודד עם סטיגמות שהשייכות לקבוצה הקודמת הכתיבה לו. במקרים שונים משמש המעבר כסוג של שימור או הגנה עצמית, במקרים בהם הזדהות עם הקבוצה הקודמת עלולה להעמידו בסכנה.[5]
מעבר יחייב את האדם העובר לעמוד בתנאי הקבלה לקבוצה החדשה (לדוגמה, להיות לעיתים בעל גוון עור מתאים, שם משפחה, או מאפייני התנהגות, המתאימים לקבוצה), ועלול להוביל להוביל לפרידה חלקית או מלאה מהקבוצה או מהקהילה שאליה השתייך בעבר. האדם העובר יידרש להיפרד לעיתים מהדת המקורית, מחוויות קודמות, מאמונותיו או מערכיו, ממקום מגורים, ובמקרים שונים אף מבני משפחה או מחברים שאינם עומדים בתנאי הקבלה לקבוצה החדשה ושנוכחותם בחייו תקשה על קבלתו אליה.[6]
בעוד שמעבר מוצלח עשוי לתרום משמעותית לחוסן כלכלי, ולביטחון אישי וחברתי, ולהימנעות מסטיגמה חברתית, הוא עלול גם לגרום לצריכת משאבים רגשיים רבים מאוד, ואף לגרום לבדידות ונתק חברתי ולמצוקה נפשית, כתוצאה מהכחשת הזהות של העצמי, ועלול להוביל לדיכאון או לשנאה עצמית.
מעבר של מוצא אתני[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח passing מדובר במדעי החברה לפחות מאז שלהי שנת 1920,[7][8][9][10], ונוסח כך לראשונה בהתייחס למוצא אתני.
מבחינה היסטורית וגנאלוגית, נעשה שימוש במונח passing לראשונה בארצות הברית כבר בתקופה שלפני מלחמת האזרחים האמריקנית, כאשר עבדים שחורים בהירי עור עברו במרמה לחיות כאנשים לבנים, ובכך השיגו את חירותם. במשך מעל 200 שנה בהן נהגה עבדות בארצות הברית, עד שנת 1865, לא החשיב החוק האמריקאי עבדים ממוצא אפריקאי כבני אדם, וההתייחסות אליהם הייתה כאל סוג "עליון" של בהמות. גם אנשים ממוצא אפריקאי מעורב (לעיתים קרובות, תוצר של אונס נשים שחורות על ידי גברים לבנים שהחזיקו בהן כעבדים) נחשבו כשייכים לגזע השחור, והיו נעדרי זכויות, וזאת אף אם גון עורם היה בהיר מזה של אימותיהם.
לפיכך, התגמול שיכול היה להיות לאדם שחור שהצליח לבצע מעבר לחברה הלבנה, היה המשמעותי ביותר שניתן היה לשאוף אליו: חיי חירות. בהתאמה, הענישה על ניסיון התחזות הייתה קשה ביותר, ועצם המעבר היה כמעט בלתי אפשרי לאנשים שהוחזקו כעבדים. רוב סיפורי המעבר המוצלחים, בתחום זה, אינם ידועים לנו, מאחר שבמקרים בהם אנשים הצליחו במעבר, הם העלימו את עברם ולא סיפרו את הדבר לאיש, גם לא לבני זוגם ולצאצאיהם.
איליין גינסברג בספרה Fictions of Identity מצטטת מודעה משנת 1800, ובה דיווח על עבד נמלט ממוצא מעורב, בשם אדמונד קני, ש"התחזה לאדם לבן" ויש לתפסו בכל מחיר.
גם לאחר התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שבו נאסרה העבדות בארצות הברית, עדיין נחשב ה"גזע" האפריקאי נחות, ועד המאה העשרים התקיימו בחלק ממדינות ארצות הברית חוקים שאסרו על קיום יחסי מין או נישואים בין עדתיים, ואסרו על אנשים שחורים כניסה למקומות שונים, קבלה לעבודה ציבורית, לימודים באוניברסיטאות, ועוד. לאור זאת, מעבר מסוג זה, שכבר לא נאסר בחוק, היה אפשרי במקרים שונים לשחורים ממוצא מעורב שעורם בהיר יחסית, ושיכלו להיחוות כאנשים לבנים.
מעבר מוצלח, הוא כזה שאיש אינו יודע עליו. לכן, אין נתונים מספריים על כמות האנשים ש"עברו" בארצות הברית, וקיימים סיפורים אישיים מועטים. אחת הדוגמאות לכך היא אלווירה פרדריק שסיפורה נחשף בשנת 2018, בתוכנית הראיונות Today של מגין קלי, ברשת NBC. בתוכנית הופיעה אישה הנחווית כלבנה, שפרסמה רק לאחר פטירת אימה, על כך שאימה נולדה כצבעונית ו"עברה" לחיות כאדם לבן, תוך מחיקת עברה והתנתקות מוחלטת ממשפחת המוצא שלה.[11]
גם כיום, כאשר מבחינה חוקית בוטלה אפליית השחורים בארצות הברית, ניתן לדבר על מעבר של אנשים מקבוצה אתנית אחת לאחרת, על ידי שינוי המבטא, שינוי אופן הלבוש, טיפוח הרגלים, ואפילו שינוי שמות, בניסיון להיראות חברים בקבוצת הרוב ולא בקבוצת המיעוט.[12][13]
בקבוצות אתניות אחרות, שינוי שם אפשר "מעבר" קל יותר לקבוצת הרוב. דוגמאות מוכרות של שינוי שם באופן זה, הן למשל, אשת העסקים האמריקאית אסתי לאודר, ששינתה את שם המשפחה היהודי לאוטר, או בוב דילן, ששינה את שם המשפחה היהודי צימרמן.
בתקופת השואה, בה רוכזו אנשים ממוצא יהודי ונשלחו אל מותם, היו מעטים שהצליחו להינצל על ידי התחזות ל"ארים" והעלמת כל סממן יהודי, ובכך שרדו בסביבה לא אפשרית.
מעמד חברתי וקאסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעבר נוסף מקובל הוא הסתרה או מצג שווא של מעמד חברתי. ריבוד חברתי, כלומר חלוקה של אנשים לקבוצות וקטגוריות חברתיות מאורגנים במערכת מדרגית (היררכית) יציבה, הוא מאפיין מרכזי של המבנה החברתי ומתקיים כמעט בכל חברה אנושית. עם זאת, בניגוד להשתייכות אתנית או למגדר, מעבר ממעמד חברתי אחד למעמד חברתי אחר, גבוה יותר, הוא אפשרי וקל יותר יחסית.
המונח נובו ריש (בצרפתית: "עשיר חדש") הוא כינוי, שנאמר לרוב בנימת לגלוג וגנאי, דווקא לכישלון במעבר של מעמד חברתי. כלומר לבעל הון טרי שאיננו מורגל בנימוסים המקובלים בחברה האריסטוקרטית. בהתאם לכך, הוא נוהג להפגין בראוותנות את עושרו בכל הזדמנות, בעוד התנהגותו ונימוסיו נותרו לכאורה ברמה נמוכה וניתנת לזיהוי. הכינוי הופיע בזמן המהפכה התעשייתית, שבה נוצרה שכבה חדשה של אנשים שבדרך כלל לא היו משכילים, ועושרם נצבר במהירות ולא נבע מנכסים שעברו בירושה.
מערכת הקאסטה באמריקה הלטינית בתקופה הקולוניאלית הייתה דוגמה למערכת נוקשה, שהביא עמו האדם המערבי ונהגה במשך שנים באמריקה הלטינית. דוגמה נוספת שהביא לעולם האדם המערבי היא המערכת החברתית של ארבע הווארנות בהודו. עד התקופה הקולוניאליסטית הבריטית בהודו, לא תיארו הווארנות את המציאות אלא את תפיסתה האידיאלית בעיני הברהמינים. הבריטים שערכו סקרי אוכלוסין חייבו כל אדם לבחור לאיזה קאסטה או ג'אטי הוא שייך ובכך חידדו הבדלים ואילצו את ההודים להגדיר את עצמם במידרג נוקשה, המתקיים עד היום. בשתי מערכות אלה לא איפשרו החברות מעבר באופן פורמלי, אם כי יש להניח שהיו בודדים שביצעו מעבר.
מיניות ומגדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נטייה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
"כשהייתי בצבא קיבלתי מדליה על שהרגתי שני גברים; והודחתי מהצבא משום שאהבתי אחד."
כאשר מדובר בנטייה מינית, מעבר מתקיים כאשר אדם מפגין כלפי חוץ נטייה מינית, או העדפה מינית, שונה מהנטייה המינית הקיימת אצלו בפועל. נטייה מינית אינה גלויה אצל תינוקות וילדים רכים, אלא מתגלה לאדם בשלבי המעבר שלו מילדות לבגרות. בחברה ההטרונורמטיבית, המניחה שהאדם הוא הטרוסקסואל עד שיוכח אחרת, נמצאים רוב הלהט"בים בארון, עד ליציאה אקטיבית שלהם מהארון והזדהות כלהט"בים. כפועל יוצא מכך, רוב הלהט"בים בחברה נמצאים בתחילת דרכם במצב של מעבר - passing - שלרוב נכפה עליהם ללא כוונה מראש, המחייב אותם להתנהגות שאינו תואמת את פנימיותם ואת זהותם. במקרים בהם לא ייחשפו ללגיטימציה תרבותית וחברתית, הם עלולים להישאר בארון אף זמן ממושך, דבר העלול לגרום למצוקה רגשית וסבל.
עד תום המחצית הראשונה של המאה העשרים, הייתה הומוסקסואליות אסורה ברוב מדינות המערב. הדבר התבטא, לדוגמה, בהנהגת קוד הייז המחמיר בארצות הברית בשנות השלושים, והמשיך בבהלת הלבנדר - רדיפת הומואים במוסדות הציבור האמריקאיים בשנות החמישים והשישים, במקביל למקארתיזם. להט"בים שרצו לעבוד למחייתם, להופיע בציבור באופן נורמטיבי, לשמור על קשר עם משפחתם, להיות עם חיי חברה בסיסיים ולחיות את חייהם, נדרשו לעבור כהטרוסקסואלים, ולהסתיר לחלוטין את זהותם. במקרים שונים נמשך הצורך להסתיר ולעבור כהטרוסקסואליים גם במחצית השנייה של המאה העשרים. מדיניות "אל תשאל, אל תספר" של הצבא האמריקאי, הייתה דוגמה למדיניות שעוגנה בחקיקה, בה נדרשו להט"בים לעבור כהטרוסקסואלים בתוך הצבא או כוחות הביטחון האמריקאים, ולהסתיר לחלוטין את זהותם כלהט"בים, על מנת שלא יפוטרו ולא ישוחררו בקלון מהשירות. מדיניות זו נהגה עד שנת 2011.
להט"בים מפורסמים שנאלצו לעבור כהטרוסקסואלים ולהעלים לחלוטין רמזים למשיכה חד מינית, היו, לדוגמה, ג'יימס דין ורוק הדסון. בשני המקרים היה המעבר מוצלח ביותר, וזהותם כלהט"בים התגלתה רק לאחר מותם. [14] [15]
מגדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדר הוא מונח במדעי החברה, המתייחס להבחנות תלויות חברה ותרבות, בין גברים לנשים. החברה מגדירה כיצד צפויים נשים וגברים להתנהג ולהיראות. בחברה המערבית, למשל, נשים צפויות להתנהג על פי קודים חברתיים ולהיות נשיות בהתאם לסטריאוטיפים ומאפיינים מקובלים של נשיות: לדוגמה, מצופה מהן להיות רכות ורגישות, ולהביע עניין באסתטיקה, קניות וניהול משק הבית. הגברים לעומת זאת מזוהים יותר עם המרחב הציבורי (עבודה, ניהול, פוליטיקה, מסחר), ומצופות מהם דעתנות, כוחנות, ופחות הבעת רגש. במשך רוב שנות החברה המערבית, לא יכלו נשים לכהן במשרות שונות ובתפקידים ציבוריים. במהלך ההיסטוריה היו נשים שניסו לעבור כגברים, על מנת להתפתח מקצועית או אקדמית. מעבר זה לא היה בהכרח קשור לנטיה מינית. באופן טבעי, רוב סיפורי המעבר המוצלחים אינם ידועים לנו, מאחר שהאדם הצליח במעבר. אך קיימים מיתוסים שונים המוכרים לתרבות, בהם "האפיפיורית יוהנה", בעולם הנוצרי. בספר Passing and the Fictions of Identity, מביא אלן גינסברג את סיפורו של ברנדון טינה, כדוגמה למעבר שסופו טראגי. ברנדון טינה היה גבר טרנסג'נדר, שנולד כנקבה. הוא ניסה לחיות כגבר בדרום ארצות הברית, בשנות התשעים של המאה העשרים, ובסופו של דבר נאנס ונרצח על רקע שונותו. חייו ומותו היו בסיס לסרט התיעודי עטור הפרסים "בנים אינם בוכים" (1998).
ככלל, גברים ונשים טרנסג'נדרים נדרשים להתמודד עם מעבר בכל רגע בחייהם, ולעיתים הם נחשפים להבעת איבה ושנאה ואף לאלימות כלפיהם, בחברה שאינה מקבלת.[16]
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעבר למערכת חיים בדת אחרת (המרת דת) הוא דבר נפוץ בקרב מיעוטים החיים בקהילות דתיות. דוגמה בולטת לכך, בעולם המערבי, היא של אנשים יהודים, שביצעו מעבר ונטמעו באוכלוסייה הכללית, באירופה בתקופת ימי הביניים, בה לא הייתה, מבחינה חברתית ותרבותית, היכולת לחיות ללא דת. מטבע הדברים, כמות המשפחות והיחידים היהודים שנטמעו בסביבתם והצליחו במעבר, אינה ידועה, מאחר שמעבר מוצלח חייב הסתרה של מוצאם מהסביבה, כולל לעיתים מצאצאיהם.
מעבר חלקי, מסוג ספציפי, שסיפורו ידוע יותר, היו האנוסים, יהודים שנאלצו לחיות כנוצרים קתולים על מנת לשרוד, בסביבה שלא אפשרה חיים יהודיים. בניגוד לפרופיל המקובל של האדם ה"עובר", האנוסים שימרו את זהותם ותרבותם, נישאו לבני ובנות זוג בקרב קבוצתם בלבד, העבירו את המורשת במשך מאות שנים לצאצאיהם, ולכן סיפורם מוכר כיום.
פרנקלין רוזוולט, נשיא ארצות הברית, בועידת יאלטה, 1945, בה נקבעה חלוקת אירופה בתום מלחמת העולם השנייה. יושבים מימין לשמאל: סטלין, רוזוולט וצרציל. לקותו הפיזית של רוזוולט הוסתרה מעיני הציבור.
נכות ולקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייתכן מעבר גם בתחומי השיקום, כאשר אנשים הלוקים בנכות או בלקות, מצליחים להסתירה על מנת להשתלב בחברה ולהימנע מסטיגמה של נכות. אחד המקרים הידועים של מעבר בתחום זה, היה של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. רוזוולט היה משותק בחצי גופו התחתון, לא יכול היה להזיז עצמאית את רגליו, וישב בכיסא גלגלים. הוא למד לצעוד באופן לא עצמאי ועם סיוע, תוך שהוא נשען על אדם אחר המוליך אותו, כאשר לרגליו מוצמדים ברזלים המחייבים את הרגל להישאר ישרה. רוזוולט ועוזריו עמלו קשה בניסיון לשכנע אנשים כי מצבו משתפר. עובדת היותו נכה רגליים המשתמש בכיסא גלגלים לא הוחצנה מעולם על ידי התקשורת. רוזוולט גם דאג שלא להצטלם כשהוא יושב על כיסא גלגלים. בפני הציבור הוא הופיע כשהוא עומד ונתמך על ידי אדם נוסף (לרוב היה זה בנו או אחד מעוזריו), ואת נאומיו נשא כשהוא נשען על דוכן שהוקם במיוחד למענו. מאמציו אלה נשאו פרי, ובמהלך שנותיו הרבות בפוליטיקה, רוב אזרחי ארצות הברית לא היו מודעים לחומרת מצבו הגופני.
במקרה של נכות או לקות, קיימים לעיתים ניסיונות מעבר גם לצד השני: אנשים המתארים בהגזמה מחלה או ליקוי, על מנת לקבל הטבות לכך, הן ביחס אישי, והן בתגמולי ביטוח או ביטוח לאומי.
מעבר בסיפורת ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעברים מסוגים שונים מתוארים בסיפורת ובקולנוע.
דוגמה מפורסמת למעבר חברתי מוצגת במחזהו של ג'ורג' ברנרד שו, "פיגמליון", שאף הפך למחזמר המצליח "גבירתי הנאווה" ולסרט קולנוע בשם זה. יצירות אלה עוסקות בפרופ' הנרי היגינס, שנתקל במוכרת פרחים בשם אלייזה דוליטל, שאופן דיבורה ההמוני והנבער צורם לאוזנו הרגישה. היגינס מתערב עם עמית - קולונל פיקרינג, בלשן המתמחה בסנסקריט, שנקלע אף הוא למקום - שתוך זמן קצר יצליח לשנות את שפתה של הנערה ולהפוך אותה ל"ליידי", גבירה בעלת מבטא והיגוי מושלמים.
מעבר של מוצא אתני מוצג בספרו של פיליפ רות, "הכתם האנושי", שגיבורו, קולמן סילק, אדם "צבעוני" ממוצא אפרו-אמריקאי, שבזכות עורו הבהיר יחסית התגייס לצי ארצות הברית כאדם לבן. לאחר שאהובתו הלבנה נפרדה ממנו ברגע שנודע לה מוצאו בעקבות ביקורה בבית הוריו, החליט סילק להסתיר את מוצאו ולחיות כאדם לבן, ועקב כך ניתק את קשריו עם אמו ואחיו, שמראם היה מסגיר את מוצאו. את מוצאו הסתיר גם מאשתו היהודייה, שבעקבות נישואיו לה נחשב אף הוא ליהודי, ומארבעת ילדיו.
מעבר מגדרי מוצג בסיפורו של יצחק בשביס-זינגר, "ינטל בחור ישיבה", שהפך לסרט קולנוע בשם "ינטל". ינטל היא בתו של רבי מנדל, מלמד כפרי דתי אדוק. היא חיה בשטעטל טיפוסי בפולין של תחילת המאה העשרים. אביה האלמן מלמד אותה בסתר את רזי התורה והתלמוד, מה שמקובל היה ללמד בנים בלבד. כאשר אביה נפטר היא מקצצת שערה, מתחזה לבחור ויוצאת למסע על מנת למצוא ישיבה. היא קוראת לעצמה "אנשל" (שמו של אחיה המנוח) ומתחברת במסעה לאביגדור, מי שנחשב לעילוי שבין תלמידי הישיבה ולומדת איתו בחברותא בישיבה שלו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ginsberg, Elaine (1996). Passing and the Fictions of Identity. Duke University Press.
- ^ Sanchez, Maria C.; Schlossberg, Linda (2001). Passing: Identity and Interpretation in Sexuality, Race, and Religion. New York University Press.
- ^ Gianoulis, Tina (2010). "Passing". glbtq Encyclopedia. glbtq, Inc.
- ^ Daniel G. Renfrow, "A Cartography of Passing in Everyday Life," Symbolic Interaction, Vol. 27, Issue 4, pp. 485-506
- ^ Leary, Kimberlyn (במרץ 1999). "Passing, Posing, and "Keeping it Real"". Constellations: An International Journal of Critical & Democratic Theory.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ מישל מילר, מעבר - נושא שאינו שחור ולבן, כתבה משודרת במסגרת התוכנית CBS Sunday morning, בתוך ערוץ היוטיוב של CBS, 24 באוקטובר 2021 (באנגלית).
- ^ Larsen, Nella (1929). Passing. Alfred A Knopf.
- ^ Day, Caroline Bond (1932). A study of some Negro-white families in the United States. Cambridge, MA: Harvard University.
- ^ Herskovits, Melville J. (1930). The Anthropometry of the American Negro. New York, NY: Columbia University.
- ^ Harris, Cheryl I. (1993). "Whiteness as Property". Harvard Law Review. JSTOR 1341787.
- ^ תוכנית הראיונות עם מגין קלי, ריאיון טלוויזיוני קצר עם גייל לוקאסיק, מחברת הספר האוטוביוגרפי White like her, בו היא מתארת כיצד גילתה כי אמה הסתירה את מוצאה כשחורה, ועברה כלבנה, בשנות השישים (באנגלית).
- ^ "The trouble with 'passing' for another race/sexuality/religion …". The Guardian (באנגלית בריטית). 2014-01-02. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2016-03-27.
- ^ Arsenault, Raymond (2011-02-25). "Book Review - The Invisible Line - By Daniel J. Sharfstein". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-03-27.
- ^ נירית אנדרמן, סרט חדש על זהותו הביסקסואלית של ג'יימס דין, באתר הארץ, 5 ביוני 2012
- ^ Yarbrough, Jeff. "Rock Hudson: On Camera and Off, The Tragic News That He Is the Most Famous Victim of An Infamous Disease, AIDS, Unveils the Hidden Life of a Longtime Hollywood Hero", People Magazine, Vol. 24, No. 7, August 12, 1985. Retrieved February 12, 2011.
- ^ להרחבה בנושא, ראו בערך Passing (gender) (באנגלית).
