מנפרד וינקלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנפרד וינקלר
Manfred Winkler
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 27 באוקטובר 1922
פוטילה, Rădăuți County, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביולי 2014 (בגיל 91)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים (2000)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנפרד וינקלר (27 באוקטובר 1922 פּוּטילָה12 ביולי 2014, צור הדסה) היה משורר ומתרגם ישראלי, יהודי יליד רומניה, שכתב בשפות גרמנית ועברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנפרד וינקלר נולד בפּוּטִילָה, כפר גדול (בימינו עיירה באוקראינה) בעל רוב אוקראיני, השוכן בצפון חבל בוקובינה כ-75 ק"מ דרום-מערבית מצ'רנוביץ. באותן השנים האזור היה שייך לרומניה, אחרי תקופה ארוכה של שלטון אוסטרי. וינקלר גדל במשפחה יהודית אמידה, בעלת יערות ואדמות[1]. בבית דיברו גרמנית. אביו, אמיליאן ברטהולד וינקלר, בוגר אוניברסיטת וינה היה עורך דין. אמו יוהנה וינקלר לבית וילדהולץ, היה צאצאית למשפחה מן העיר ברודי בגליציה. סבה, יוסף וילדהולץ היה מורה ידוע לספרות גרמנית בגימנסיה הגרמנית בברודי, ואחד מתלמידיו היה דב סדן. המשפחה שהתה זמנית בצ'רנוביץ בשנים 1930–1932 וחזרה לגור בפוטילה. אחרי לימודים בבית ספר יסודי בכפר, נשלח וינקלר על ידי הוריו, בשנת 1936, אל קרובים בצ'רנוביץ על מנת שילמד שם בתיכון רומני. מגיל 13–14 התחיל להתעניין בשירה הגרמנית[2]. מבחינה פוליטית, בדומה לאחיו הבכור, גרהרד, הוא נמשך לאידאולוגיה הקומוניסטית.

בלילה של 13 ביוני 1940, כשצפון בוקובינה סופחה לברית המועצות, הוריו והאח גרהרד, פעיל קומוניסטי בעבר ורופא, מנהל בית החולים בפוטילה, יחד עם אשתו שושה, נעצרו על ידי השלטונות הסובייטיים. האם והגיסה נשלחו למחנה בקזחסטן, והאח נשלח באשמת "טרוצקיזם" לגולאג של צפון רוסיה. איש מהם לא שרד. האב העדיף לשים קץ לחייו, בגיל 50[3][4]. מנפרד ניצל מכיוון שנמצא עדיין אצל קרוביו בצ'רנוביץ. סיים את לימודי הבגרות בקיץ 1941. בשנת 1941, אחרי כיבושה החוזר של צ'רנוביץ על ידי רומניה בברית עם הנאצים, וינקלר גורש בתור יהודי לטרנסניסטריה, בה נספו חלק גדול מיהודי בוקובינה ובסרביה. למזלו שרד, ובשנת 1944 שב לצ'רנוביץ, שנכבשה בחזרה על ידי הצבא הסובייטי. אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כמו רבים מניצולי השואה בבוקובינה, העדיף שלא להישאר בברית המועצות הסטליניסטית אלא לעבור, בתור אזרח רומני, לתחום רומניה.

משורר בגרמנית ברומניה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם רומניה הפכה במהרה למדינה קומוניסטית. אחרי שנת 1946 חי וינקלר בעיר טימישוארה, עיר בחבל באנאט, בעלת מסורת תרבותית גרמנית, ובה גם קהילה יהודית גדולה ששרדה כמעט בשלמותה. בטימישוארה נקלטו במהלך השנים פליטים מאותם חלקי רומניה שסופחו לברית המועצות. וינקלר, שלא קיבל בעבר חינוך יהודי, הצטרף לתנועת הנוער הציוני הבונים דרור ובשנת 1948 להכשרה חקלאית מתוך כוונה לעלות לארץ ישראל. בסופו של דבר נאלץ להישאר עדיין ברומניה, כשהתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק על ידי הקומוניסטים ב-1949. הוא למד תקופה קצרה בפקולטה לגרמנית שהוקמה בעיר ושנסגרה כעבור זמן קצר, עבד כפועל ייצור וכטכנאי מבקר איכות במפעל למתכות[5], ובמקביל כתב שירים בשפה הגרמנית. בעת הפעילות בתנועה הציונית הכיר וינקלר את הרמה לוין, מצ'רנוביץ, אשתו לעתיד[6].

בשנת 1956 פרסם וינקלר ברומניה את קובץ שיריו הראשון בגרמנית Tief pflügt das Leben ("החיים חורשים עמוק"). לפרנסתו כתב גם שירי ילדים (Kunterbunte Verse,‏ 1957), סיפורי ילדים בחריזה (Fritzchens Abenteuer,‏ 1958) ולתוכניות בגרמנית של תחנת הרדיו בטימשוארה. התקבל באותן השנים כחבר המחלקה הגרמנית של איגוד הסופרים הרומנים.

בשנת 1956, במפגש סופרים בבוקרשט, הכיר וינקלר את הסופר הגרמני-רומני הַנְס בֶּרְגֶל (יליד 1925), בן למשפחה סקסונית טרנסילבנית. ברגל, שסבל מרדיפות נגד הגרמנים אחרי מלחמת העולם השנייה, נכלא ב־1959 למשך שש שנים על ידי שלטונות רומניה ואחר כך היגר לגרמניה. קשר הידידות ביניהם התחדש כעבור כ־40 שנה, ב-1994, וההתכתבות בין השניים פורסמה על ידיהם בשנת 2011. ברגל כתב אחריות דבר לספרי וינקלר שפורסמו בגרמניה, כולל לספרו האחרון שפורסם בגרמניה בשנת 2014 ("היכן שהיקום צריך להתחיל"). שני הסופרים החליפו ביקורים הדדיים, ובסתיו 1999 ביקרו ביחד בירדן[7].

משורר דו-לשוני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 עלה וינקלר לישראל, וכמי שלא ידע אף אות בעברית למד את השפה בקיבוץ בית אלפא ואחר כך באולפן עציון[8]. השליטה בעברית איפשרה לו בהמשך להירשם בשנים 1959–1963 ללימודי ספרות עברית ויידיש באוניברסיטה העברית. עוד בשנה הראשונה כסטודנט בירושלים התחיל לכתוב שירים גם בעברית, ופרסם אותם בעיתון העולים ובעיתון הסטודנטים[2]. בשנים הראשונות בארץ זכה וינקלר לעידודם של פרופ' דב סדן, של עזרא פליישר ואחרים.

וינקלר הצטרף לחוג "ליזיס" של אנשי רוח יהודים כותבי גרמנית[9]. הוא עבד בהמשך כארכיונאי וניהל את הארכיון בנימין זאב הרצל במסגרת הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. הוא השתתף בשנים 1964–1981 בהוצאה לאור של כתבי הרצל. וינקלר התיישב ביישוב צור הדסה בפרוזדור ירושלים, ואחרי 1981 פעל כסופר, מתרגם ופסל עצמאי. בשנת 1994 שכל וינקלר את בתו בתאונה.

בנוסף לכתיבת שירה בעברית וגרמנית, תרגם לעברית יצירות ספרות מגרמנית ומרומנית.

מנפרד וינקלר היה חבר באגודת הסופרים העבריים, באגודת הסופרים כותבי גרמנית בישראל (שהוקמה בשנת 1975) ובמרכז PEN של המחברים בשפה הגרמנית מחוץ למדינות הדוברות גרמנית.

בשנת 2008 התראיין וינקלר בסרט התיעודי "צליל המלים" (Der Klang der Wörter), המוקדש לסופרים יהודים כותבי גרמנית שעלו לישראל וחיים בה.

הלך לעולמו ב־12 ביולי 2014.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2015 - פרס על שמו לשירה הוענק על ידי מועצת המחוז סוצ'אבה והמרכז לתרבות בוקובינה ברומניה, לרגל פסטיבל לשירה במסגרת הפסטיבל האירופי "אומת היוצרים". כלת הפרס הייתה המשוררת אביבה גולן מישראל.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1956 - Tief pflügt das Leben, פורסם בבוקרשט 1956
  • Fritzchens Abenteuer, Bukarest - 1958 פורסם בבוקרשט
  • Kunterbunte Verse, Bukarest - 1958 פורסם בבוקרשט
  • Unruhe - 1997 (חוסר מנוחה) פורסם במינכן
  • Im Schatten des Skorpions - 2006 (בצל העקרב) פורסם באאכן
  • Im Lichte der langen Nacht, Aachen - 2008. (באור הלילה הארוך) פורסם באאכן
  • 2012 - יחד עם הנס ברגל Wir setzen das Gespräch fort … Briefwechsel eines Juden aus der Bukowina mit einem Deutschen aus Siebenbürgen. בעריכת רנאטה וינדיש-מידנדורף ועם הקדמה שלה, פורסם בברלין מסת"ב 978-3-86596-381-9. ("ממשיכים בשיח - (התכתבות בין יהודי מבוקובינה לגרמני מטרנסילבניה)")
  • 2014 Wo das All beginnen soll: ausgewählte Gedichte (היכן שהיקום צריך להתחיל - שירים מובחרים), 978-3-86813-017-1.ISBN - עם אחרית דבר מאת הנס ברגל, פורסם בברלין

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינקלר פרסם 4 קובצי שירים בעברית:

  • 1965 - שירים הוצאת עקד, תל אביב
  • 1970 - בין אצבעות העיר: שירים, עקד, תל אביב
  • 1979 - עפר בעימות: שירים ספרית פועלים, תל אביב
  • 1988 - צל העקרב: שירים, ספרית פועלים, תל אביב
  • 2000 - ספירה לאחור: מבחר שירים, 1960–2000, כרמל, ירושלים

בשנת 1977 פרסם שיחון עברי-גרמני.

שיריו העבריים של וינקלר תורגמו לאנגלית, גרמנית, רומנית, ואוקראינית.

ב-2005 כמה משיריו פורסמו באנתולוגיה דו-לשונית של יצירות משוררים רומנים וישראלים - מולדת המשורר Națiunea Poeților שפורסמה בסוצ'אבה, בירת דרום בוקובינה[10] עם איורים מאת מיכאי פַּנְזָארוּ-פים.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרמנית לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעברית לגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השתתף בקובץ התרגומים משירי ט. כרמי An den Granatapfel – Gedichte

מרומנית לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוקראינית לגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיידיש לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 – ב"סימאלה שלי" מאת אריה לייביש־ליש – תרגום שירי סימאלה שניידר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבינועם ביר, "'ולא נוכל לדבר על בדידות: שיחה עם המשורר מנפרד וינקלר'", משיב הרוח כו (תשס"ח), עמ' 48‑56.
  • Christel Wollmann-Fiedler: Manfred Winkler - Peste tot la el în cameră dai de Celan.

EUPHORION, Anul XXVI 2015,, בתרגום לרומנית מאת נורה יוגהסיביו, בוקרשט, רומניה,

  • Claus Stephani: Doch du musst bleiben. Gedanken zum Abschied von Manfred Winkler. In: David. Jüdische Kulturzeitschrift (Wien), 27/104, April 2015.
  • Christel Wollmann-Fiedler: Die vergessene Stadt, die unvergessene - Manfred Winkler (1922-2014). In: Zwischenwelt. Literatur-Widerstand-Exil, Hrsg. Theodor Kramer Gesellschaft, Wien, August 2014.
  • Christel Wollmann-Fiedler: Er übersetzte Paul Celan ins Hebräische - Manfred Winkler ist tot. In: Hermannstädter Zeitung, Hermannstadt/Rumänien, 1. August 2014.
  • Claus Stephani: „Nimm hin mein Lied.“ Zur Dokumentarschau deutsch-jüdischer Dichter aus der Bukowina. In: David. Jüdische Kulturzeitschrift (Wien), 23/88, April 2011, S. 28-31.
  • Claus Stephani: Grüne Mutter Bukowina. Deutsch-jüdische Schriftsteller der Bukowina. Eine Dokumentation in Handschriften, Büchern und Bildern. München: 2010. ISBN 978-3-927977-27-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Israelischer Lyriker, Übersetzer und Bildhauer Manfred Winkler gestorben

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ News1 2014
  2. ^ 1 2 3 לקסיקון הספרות העברית החדשה
  3. ^ News1
  4. ^ Christel Wollmann-Fiedler 2014
  5. ^ M.Winkler,H.Bergel Wir setzen das Gespräch fort ע' 95
  6. ^ Christel Wollmann-Fiedler 2014
  7. ^ Wir setzen das Gespräch מבוא מאת רנאטה וינדיש-מידנדורף,2011
  8. ^ News1
  9. ^ IKGS 2014
  10. ^ באתר "דרגושאנול" מבוקובינה, יולי 2015