מנזר נובודוויצ'י

מנזר נובודוויצ'י
Новодевичий монастырь
מידע כללי
סוג מנזר, סימן נוף עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם Hodegetria עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום חמובניקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים וסילי השלישי עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1524
תאריך פתיחה רשמי 1524 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 5.18 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 55°43′33″N 37°33′24″E / 55.725972222222°N 37.556583333333°E / 55.725972222222; 37.556583333333
novodev.msk.ru
(למפת מוסקבה רגילה)
 
מנזר נובודוויצ'י
מנזר נובודוויצ'י
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 1, 4, 6
שטח האתר 5.18 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנזר נובודוויצ'ירוסית: Новодевичий женский монастырь - "מנזר הנשים החדש") הוא מנזר נשים בדרום-מערבה של מוסקבה ברוסיה, ואתר מורשת עולמית מאז שנת 2004. המנזר הוא אחד הידועים במוסקבה והוא שמר על אופיו ומבנהו מאז המאה ה-17.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר נובודוויצ'י נוסד סמוך לעיקול של נהר מוסקבה על ידי הנסיך הגדול של מוסקבה ואסילי השלישי בשנת 1524. הוא הוקם לרגל שילובה מחדש של העיר סמולנסק בנסיכות, עשר שנים קודם לכן, ומכאן שמו האחר של המנזר - "מנזר בוגורודיצה-סמולנסקי" (Богоро́дице-Смоле́нский монасты́рь). המנזר היה למעוז חשוב בהגנת העיר מדרום-מערב, והצטרף למספר מנזרים אחרים שהיוו חלק ממערך זה. עם הקמתו הוענקו למנזר מספר כפרים בסביבתו, ואיוואן הרביעי הוסיף והעניק לו מספר כפרים נוספים מאוחר יותר.

למנזר נודע תפקיד חשוב במספר אירועים פוליטיים והיסטוריים בתולדות רוסיה - הוא היה למקום מושבה החלופי של משפחת הצאר, ולצד קתדרלות הקרמלין, הוא שימש כמקום קבורה לבני המשפחה במאה ה-16 ובמאה ה-17. בשנת 1598 הוכתר הצאר בוריס גודונוב בקתדרלה סמולנסקי במנזר, ובאותה תקופה הוקמה סביב המנזר חומת מגן עם מגדלים. בשנים 1611-1612 נכבש המנזר בידי הפולנים ולאחר שחרורו הוצב בו כוח מצב שכלל כמה מאות חיילים. לקראת סוף המאה ה-17 חלש המנזר על אדמות רבות וכ-15,000 איכרים, והצארינה סופיה אלכסייבנה העבירה אליו את מקום מושבה. באותה תקופה עבר המנזר תנופת פיתוח וניבנו בו מספר מבנים נוספים. על נזירות המנזר נמנו רק נשים משכבת האצולה, כמו בנות ואחיות של הצארים, ובשנת 1689 לפי פקודת פטר הגדול, הצטרפה אחותו לנזירות המנזר. בשנת 1812 השתלטו כוחות נפוליאון על המנזר ואף ניסו לפוצץ אותו, אך הדבר נמנע על ידי הנזירות.

בתחילת המאה ה-20 היו במנזר 51 נזירות בלבד, ועם תחילת השלטון הסובייטי, בשנת 1922 הוא נסגר, ובמקום נפתח "מוזיאון לשחרור האישה". בשנת 1926 נפתח במנזר מוזיאון היסטורי ובו אוסף גדול של איקונות, תכשיטים, וספרים מהמאות ה-16 וה-17. בשנת 1943 הורה יוסיף סטלין על הנהגת לימודי דת במקום, אך אלה הועברו ממנו לאחר כשנה. בשנת 1945 הושבה קתדרלת העלייה השמיימה לכנסייה. בשנת 1994 נפתח המנזר מחדש, אך חלק מהכנסיות והבניינים עדיין שייכים למוזיאון. במרץ 2015 פרצה שרפה במגדל הפעמונים של המנזר בעת שהיה בשיפוצים. בשרפה נגרם נזק למגדל אך לא היו נפגעים ולא דווח על היקפה או על הסיבה לפריצתה.[1]

מבנה המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איקונין של סופיה הקדושה המעונה ובנותיה מהמאה ה-17

מבחינה אדריכלית, המנזר לא השתנה מאז המאה ה-17 והוא משמש דוגמה טובה לסגנון הברוק המוסקבאי. המתחם אשר היה חלק ממערכת של טבעת מנזרים שהגנו על העיר, שוכן בסמוך לגדת נהר מוסקבה, והוא מוקף בחומה ובפארק שחוצץ בינו לבין העיר. בצפונו ובמזרחו גובל המתחם באזור תעשייתי, ממערב בנהר, ומדרום בדרך המהירה המוליכה לאוניברסיטת מוסקבה.

מכלול המנזר כולל מספר מבנים בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית:

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנזר נובודוויצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות‏, צפו: שרפה פרצה במנזר מהמאה ה-16 במוסקבה, באתר וואלה!‏, 15 במרץ 2015