מלאכת מנפץ
מְלֶאכֶת הַמְּנַפֵּץ היא אחת מל"ט מלאכות שבת, שהיו נהוגות במשכן ואסורות בשבת. היו מנפצים חוטים לצורך הכנת החוטים ששימשו לצורך יריעות המשכן.
הגדרת המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחר שמלבנים צמר חובטים אותו במקלות עד שהחוטים נפרדים זה מזה[1]. באופן דומה פירש באבני נזר[2] שמנפץ היא הפרדת הסיבים ביד זה מזה, וכך היא גם שיטת רש"י[3].
שיטת הרמב"ם[4] הוא שמלאכת המנפץ הוא הכאת הצמר במקלות, ויש שביארו את דבריו[5] שעיקר מטרת פעולה זו הוא לפורר את החומר הצמחי שהפך אחר הליבון לפריך, כי הצמר החי מכיל כמות גדולה של חומר צמחי כגון גבעולים וקוצים מסורבלים בתוך סיביו[6]. לפי שיטת הרמב"ם לא ניתן להחשיב מלאכה זו כמלאכת מפרק, שכן לשיטת הרמב"ם[7] מלאכה זו אינו אלא כשמפרק שני דברים שהם יחד מטבעם, אבל הקוצים בצמר אינם גדלים עם הצמר[8].
שיטת המאירי[9] היא, שמלאכת המנפץ, היא מלאכה שאותה עושים במהלך ייצור קדירה (סיר), שאותה היו מכינים על ידי מסרקות של ברזל. ככל הנראה גם הרמב"ם מודה שגם זו היא בכלל מלאכת מנפץ אלא שכל אחד ואחד נקט אופן אחר[10].
דוגמאות אקטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש שכתבו[11] שסירוק פאה נכרית בשבת, היא בכלל חשש של איסור מלאכת מנפץ.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורה ושמחה בשם "פי' קדמון" על הרמב"ם פ"ז מהלכות שבת.
- ^ אורח חיים סימן ק"ע.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד א'.
- ^ בפירוש המשניות פרק כלל גדול.
- ^ בספר מעשה אורג (ביאור על מלאכת אריגה).
- ^ מבואר באורה ושמחה על הרמב"ם, ספרו של הרב יוסף קדיש בן רבי מאיר ברנדסדורפר.
- ^ פ"ח ה"ז.
- ^ שם.
- ^ פ"ז מ"ב.
- ^ שם. ומוסיף: וכ"כ באבנ"ז (סוס"י ק"ע) דיש בסריקה משום מנפץ.
- ^ ראו נשמת שבת חלק ז' שדן בנושא.